בוושינגטון זה עוד היה היום הארוך ביותר, 21 ביוני, כשבטהראן, 22 ביוני, הימים כבר החלו להתקצר. איזה משל מושלם על השמיים שמתקדרים מעל שמי הרפובליקה האיסלאמית.
המתקפה ההיסטורית הלילה היא לא רק תקדים צבאי עולמי של הטלת פצצות חודרות בונקרים, אלא ההישג הדיפלומטי מספר אחת של ישראל למעט השגת הרוב להקמתה, בכ"ט בנובמבר 1947. בנימין נתניהו ורון דרמר הביאו את האיש החזק בעולם לאפשר מתקפה על איראן אחרי סירוב של שלושה מקודמיו, וכעת את הצבא החזק בהיסטוריה להשמיד את האיום הקיומי המוחשי ביותר שבפניו ניצבה מדינת היהודים.
בבוקר כזה אפשר לצטט דווקא שניים מקודמיו של נתניהו בתפקיד: זה אכן "מזרח תיכון חדש" וזה לגמרי "שחר של יום חדש". מזרח תיכון בלי איום גרעיני בידיהם של פונדמנטליסטים.
זהו המשך ישיר של אובדן כל הנכסים האיראניים באזור: המיליארדים שהשקיעה בחיזבאללה וחמאס אבדו לבלי שוב. המחיר הנורא מכל ששילמו כמעט 900 חיילי צה"ל לא היה לשווא: הוא ניקה את המזרח התיכון והכין לטראמפ את האפשרות למכת סיום מוחצת.
חצי טריליון דולר השקיעה איראן בפרויקט הגרעין שלה, שהפך הלילה לאבק. היא כבר לא מדינת סף-גרעינית (אף אם יש חשש מסוים בישראל שבאקט התאבדותי האיראנים ינסו להרכיב פצצה מלוכלכת מאולתרת, בהנחה שלא הושמד כולו בתקיפה באספהאן, ולהכניס אותה לישראל במקום להתקין אותה על טיל).
האיראנים חשבו שטראמפ לא רציני במשא ומתן הגרעיני, וקיבלו תקיפה ישראלית. הם התבצרו בסירובם אחר כך במחשבה שיש להם שבועיים - והיו הראשונים בהיסטוריה לחטוף את פצצת MOP. האם יבינו עכשיו ויסיימו את המלחמה לפני שתבוא הפעם השלישית?
בישראל מעריכים שלא. לפי גורמים בירושלים, המשטר בטהראן עלה על מסלול התאבדותי שאין ממנו חזרה. בישראל גם לא שוללים שחיזבאללה המוכה ייכנע ללחץ ממממניו בטהראן וייכנס למלחמה, למרות סכנת השמדה. התוכנית הישראלית נמשכת כרגיל, מינוס הצורך בטיפול עצמאי בפורדו, ותסתיים תוך שבוע, פחות או יותר.
625 יום חלפו מאז שבעה באוקטובר, תחילת מלחמת ישראל-איראן, לא ישראל-חמאס. מלחמה שהחלה עם ישראלים במיגוניות שנלחמים בידיים חשופות מול מאות מחבלים מסתיימת באופן מעשי כשהמעצמה החזקה בהיסטוריה משמידה את מתקני הגרעין והאיראניים שאחראים לכול חסרי אונים. החטא ועונשו.