בשבוע שעבר, ב-2 באפריל, תאריך שלטענת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ייזכר כאחד הימים הגדולים בתולדות ארצות הברית בעידן המודרני, הכריז טראמפ על מדיניות מכסים חדשה, שאם תימשך צפויה לעצב מחדש את הכלכלה העולמית. רובן המוחלט של מדינות העולם "זכו" למכס על סחורות שהן מייצאות לארצות הברית בשיעור מינימלי של 10%, כאשר מדינות נענשו במכס גבוה יותר על רקע "גרעון מסחרי" עמוק ומדיניות סחר שנתפסה על ידי טראמפ כלא הגונה.
גרעון מסחרי הוא הפער שבין כמות המוצרים שארצות הברית מייבאת ממדינה מסוימת, לבין כמות המוצרים שהיא מייצאת אליה. דוגמא קיצונית היא וייטנאם, שבה שולטת אותה מפלגה קומוניסטית שניצחה את ארצות הברית לפני חמישים שנה במלחמת וייטנאם. לתפיסתו של טראמפ, אם אז ניצחה וייטנאם את ארצות הברית בשדה הקרב, הרי שכיום, "מנצחת" אותה וייטנאם במלחמת הסחר. בזכות כוח עבודה זול ומוסר עבודה מזרח אסייתי, הפכה וייטנאם למרכז ייצור לענקיות אמריקניות כמו נייקי, מיקרוסופט, אפל וטימברלנד, ליצרנית הרהיטים השנייה בעולם (אחרי סין) ולמדינה המייצאת לארצות הברית למעלה מפי 10 מכמה שהיא מייבאת: 130 מיליארד דולר לעומת 13 מיליארד דולר בלבד.
מבחינת טראמפ זה לא אישי - זה כלכלי. בעוד מדינות כמו טורקיה, מצרים ואיראן, שאינן ידועות בקרבתן לממשל הנוכחי, זכו במכסים המינימאליים, מדינות שנהנות מיחסים קרובים אך מגרעון מסחרי גבוה חטפו חזק. מדינות האיחוד האירופי השותפות לנאט"ו קיבלו 20%, יפן שמייצאת מכוניות כמו טויוטה וסובארו בהיקף של 40 מיליארד דולר לשנה קיבלו 24%, ואפילו אנחנו - בני הברית האסטרטגיים של אמריקה, "זכינו" ל-17% מכס.
נראה כי מטרת המכסים הגבוהים היא "לנער" את המדינות שזכו בהן למשא ומתן מואץ, שיעצב הסכמי סחר חדשים ודינמיקה גיאו-פוליטית חדשה, מה שמחייב מדינות שהיחסים וכמובן יחסי הסחר עם ארצות הברית חשובים להן - להגיב, ומהר, לאתגר שיצר טראמפ.
היה אפשר לרכך את המכה
אצלנו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והפקידות בצמרת משרדו עשו את עצמם מופתעים מהצעד החריף של טראמפ. הם לא לבד. כמו כל המנהיגות העולמית, הם חייבים להבהיר לאזרחים שלהם כי לא חוסר הפעולה שלהם, אלא ההתנהלות המפתיעה והאגרסיבית של טראמפ, היא זו שהובילה לגזרות שהוטלו עליהם. התמונה - לפחות במקרה שלנו - הרבה יותר מורכבת.
גורמים מטעם הממשל האמריקני נפגשו עם גורמים בצמרת משרד האוצר והממשל הישראלי שבועות לפני "יום השחרור", והביעו חוסר נחת ממדיניות הסחר הישראלית, מהרגולציה שלנו ובעיקר מגרעון הסחר האימתני - העומד על 7 מיליארד דולר "לרעת" ארצות הברית.
מקבלי ההחלטות אצלנו לא התרגשו. במקום להתמודד עם האתגר בצורה תקיפה, אגרסיבית ויצירתית, הם בחרו לבטל שורה סמלית וזעירה של מכסים חקלאיים היסטוריים, שהיו אמורים להתבטל מזמן, ושיובילו לכל היותר להגברת היבוא של יין מקליפורניה ותפוחי אדמה מאיידהו.
כיוון שיצוא המוצרים לארצות הברית נאמד ב-20 מיליארד דולר בשנה, הרי שהמשמעות של המכס היא קנס של 3.4 מיליארד דולר על תוצרת ישראלית - סכום העלול להוביל לפגיעה חמורה ברמת התחרותיות של עסקים ישראליים, קודם כל מול עסקים אמריקניים ואחרי זה מול מדינות אחרות שלא "זכו" במכסים גבוהים יותר. ישראל לא יכולה שלא להיענות לאתגר של טראמפ. מדיניות של עסקים כרגיל עלולה להוביל לפגיעה כלכלית קשה ולהקטנת היצוא, ולא פחות מכך לפגיעה במרקם היחסים בין המדינות.
ישראל הייתה צריכה לפעול באופן מהיר, אגרסיבי ונדיב, אל מול ממשל טראמפ - אך גם אם פספסה את הרכבת הראשונה, עדיין לא מאוחר לעשות זאת, במקביל להבהרה פומבית כי בכוונת ישראל לסגור את גרעון הסחר.
לסגור את החור ביחסים
כיצד עושים זאת? ישראל צריכה לקנות מארצות הברית הרבה יותר, או למכור לה הרבה פחות. כיוון שהכוונה היא להעמיק את הקשרים הכלכליים ולא להתיר אותם, ולפגוע בעסקים ישראליים, ברור שהאפשרות השנייה אינה באה בחשבון. להלן מספר צעדים אסטרטגיים אפשריים שבהם יכולה ישראל לנקוט, ואשר יקטינו את גרעון הסחר באופן מיידי.
צעד חשוב ביותר שישראל יכולה לנקוט נוגע ליבוא אנרגיה. כיום, ישראל מייבאת נפט בשווי של למעלה מ-6 מיליארד דולר בשנה בעיקר מאזרבייג'אן וממדינות שאינן ארצות הברית, שמפיקה כיום יותר נפט מכל מדינה בעולם ומייצאת ארבעה מיליון חביות ביום. הסטת חלק ניכר מהיבוא הזה לספקים אמריקנים יכולה להשפיע מיידית ובאופן דרמטי על הגרעון המסחרי, וכיוון שמחירו של נפט נקבע בשווקים בין-לאומיים וישפיע אם בכלל - רק באופן שולי על המחיר אותו משלמת ישראל.
מנוף מרכזי נוסף טמון בשוק הרכב החשמלי בישראל. בעוד ארצות הברית היא מובילה עולמית בתחום זה עם חברת טסלה, השוק הישראלי נשלט בעיקר על ידי רכבים סיניים. הורדת מס הקנייה מ-45% ל-10% על רכבים חשמליים ממדינות שיש לישראל עמן הסכמי סחר חופשי (כמו ארצות הברית), תוך שמירה על מכסים גבוהים על מדינות שלהן אין מדיניות סחר כזו (כמו סין ויפן), תחולל מהפכה בטעמים של הצרכן הישראלי.
יש להניח שבמציאות כזו פערי המס יובילו לכך שרכבי הטסלה שיגיעו לישראל יתגלגלו אליה ממפעלי החברה בארצות הברית במקום ממפעליה בסין, וכי טסלה תחליף את BYD כיצרנית הרכב החשמלי הפופולרית בישראל - ואולי כיצרנית הרכב הפופולרית נקודה. אצל האמריקנים נזכה בנקודות לא רק בזכות הקטנת הגרעון המסחרי, אלא גם על כך שהוא קטן על חשבון רכש שהופנה קודם למתחרה\היריבה הגדולה שלה - סין.
הסטת רכש אסטרטגי של חברות פרטיות, הפועלות בסביבות המפוקחות בצורה כבדה מבחינה רגולטורית, הוא נתיב נוסף וחשוב, שיש לפעול בו בזהירות בכדי לא לפגוע ביחסי הסחר עם ידידות אחרות. כך למשל, ייתכן שבמקום לרכוש טורבינות לתחנות כוח מ"סימנס" הגרמנית, יצרניות החשמל הפרטיות יכולות לשקול רכש מ-GE האמריקנית. כיוון שעלות של תחנת ציוד לתחנה בודדת יכול להגיע בקלות ללמעלה מחצי מיליארד דולר, מדובר ברכש אסטרטגי. את הפלדה אנחנו יכולים לרכוש מ-US Steel, כימיקלים מ-Dow Chemical וגם יותר מהחיטה שלנו ומכשור רפואי, מאמריקה.
בנוסף לכך, חייבת ישראל לשקול הקלות רגולטוריות שיקלו על חברות אמריקניות לעשות פה עסקים. יש אומנם היגיון מסוים בכפיית יצירה מקומית על נטפליקס, אך כיוון שמדובר למעשה במס עשיית עסקים על תאגיד אמריקני, ייתכן וכדאי שאת היצירה הטלוויזיונית תפיק ישראל מכיסה.
התקינה הישראלית, חסם סחר ידוע לשמצה, צריכה להיעלם בכל הנוגע ליבוא מוצרים מהשוק האמריקני בכדי לאפשר למוצרים שישראלים רוצים בהם, ושטובים מספיק בשביל אזרחי אמריקה עצמם - להגיע לכאן.
הרשימה כאן היא רק הצעה לסדרה אפשרית של פעולות, אך הכיוון צריך להיות ברור. אל מול פקידי האוצר ורשות החברות הממשלתיות עומדים נתונים, מנופי רכש ורגולציה, שאמורים לאפשר להם לפתור את האתגר שגילגל טראמפ לפתחנו.
בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, ובין אם היינו רוצים לחיות במציאות הכלכלית שיצר טראמפ או במציאות אחרת - אנחנו מוכרחים להיענות לאתגר. אסור לנו להתגלגל למלחמת סחר או להיתפס כמדינה סרבנית, קשת עורף, שמגבלות הסחר, ההרגלים והאינטרסים הכלכליים שלה עם מדינות אחרות - חשובים יותר מיחסיה עם חברתה הגדולה ביותר.
הזמן לפעול הוא עכשיו. כל יום שעובר מגדיל את הסיכון ואת הפגיעה האפשרית בכלכלה הישראלית. אין מקום לסנטימנטים או להסתמכות רומנטית על כך שהיחסים ההיסטוריים והחיבה הטבעית בין אזרחי המדינות יחליפו את הצורך בפעולה נחושה שתבטיח את המשך שגשוגה של הכלכלה הישראלית.
>>> רותם מ. סלע הוא מו"ל הוצאת "סלע מאיר" ו"מחרתיים", מגיש הפודקאסט "הטווח הקצר"