התקיפות האמריקניות הלילה (בין שבת לראשון) אינן סוף פסוק. ההחלטה לאיזה כיוון אנו מתקדמים מכאן היא בידי ח'אמנאי ואחד השיקולים המרכזיים שלו קשור לתשובה על החידה - כמה חומר מ-450 הקילוגרמים של האורניום המועשר לרמה של 60% עדיין בידיו, במקומות מסתור.
החומר המועשר יכול, כידוע, לאפשר ייצור פצצה מאולתרת גם במעבדה צדדית, ואם כך, אזי יש בידי איראן קלף משמעותי לקחת עמה לשולחן המשא ומתן. נדגיש: גם בהסכם ב-2015, וגם במגעים האחרונים, הייתה איראן מוכנה להוצאת החומר המועשר מתחומה לרוסיה. עם זאת, היא עודנה מתעקשת על זכותה להעשיר אורניום ברמה נמוכה. גם העשרה כזו מאפשרת, כמובן, להפעיל את הצנטריפוגות עד לרמות העשרה צבאיות.
בשעות הראשונות אחרי הודעתו של הנשיא טראמפ מתחוור שאין אומדן מדויק מספיק של הנזק בפורדו, אבל באותה מידה מסתמן – נאמר זאת בזהירות – שהאיראנים אינם ששים להסלמה מול האמריקנים ולהרחבת זירת ההתכתשות.
הבה ניזכר בסדרת האיומים שבאמצעותם ביקש ח'אמנאי להניא את טראמפ מתקיפה. הוא איים בחסימת מיצרי הורמוז, מהלך דרמטי שיעצור את זרימת הנפט מן המפרץ הפרסי, אבל כלל לא ברור שביכולתה של איראן לבצע חסימה כזו ולהתמיד בה. למוקשים כבר ניתנו תשובות טובות במשברים קודמים, ותחת העליונות האווירית המוחלטת של חילות האוויר של ארצות הברית וישראל ספינות חיל הים של איראן, לרבות נושאות הכטב"מים שנמלטו לים מנמל בנדר עבאס, יהיו בבחינת ברווזים שטים. בינתיים, המכליות החלו היום לנוע רק בתחום המים הטריטוריאליים של עומאן במצר הורמוז, בלא לעבור במרחב הימי האיראני.
האיום השני היה להוציא פקודה לחיזבאללה לשלוף ממחבואם את הטילים שנותרו ברשותו, בעיקר בבקעת הלבנון. שרידי ההנהגה והפיקוד של הארגון אינם נלהבים כנראה להסתכן במהלך כזה, אף כי לא נאמרה המילה האחרונה.
האיום לתקוף את הבסיסים של ארצות הברית באזור, ובעיקר בעיראק, איננו חדש, וכבר היו עשרות תקיפות כאלו בשנים האחרונות בלא הצלחות אמיתיות. המיליציות השיעיות בעיראק שרויות במריבות פנימיות לקראת הבחירות הכלליות בחודש נובמבר, ויש עליהן לחץ כבד של הממשלה בבגדאד להימנע מהרפתקאות. שוב, מוקדם לנחש כיצד ינהגו, אבל חשוב שהתגובה לא תהיה מיידית, על פי תסריט האיומים שהוכן מראש.
איום נוסף לתקוף את מתקני הנפט הגדולים בסעודיה ובאמירויות אף הוא כנראה עדיין לא על סדר היום האיראני. כדאי להעיר גם שיש כיום בעולם מלאי דלק גדול גם למקרה של שיתוק קצר ביצוא הנפט הערבי.
ח'אמנאי צריך, אם כן, להחליט אם לנסות לחזור למשא ומתן בתקווה שטראמפ ייסוג מהתביעה ל"כניעה מוחלטת", כדי לגבש מתווה עקרונות לקראת הסכם מפורט, או להתמיד בלחימה, לספוג עוד ועוד, ולהגיע לרגע שבו ילך למשא ומתן בתנאים גרועים יותר.