קיים חשש כבד מפני השפעה שלילית על המוטיבציה של הדור הצעיר להתגייס לצבא במצב טרגי שכזה. אם צעירים יחושו שהנהגת המדינה לא עשתה די כדי להציל חטופים, ושההחלטות התקבלו מתוך שיקולים פוליטיים זרים ולא מתוך דאגה לחיי אדם, ההשלכות עלולות להיות קריטיות:
- פגיעה באמון במערכת: תחושה של בגידה או הזנחה מצד המערכת הפוליטית עלולה לפגוע קשות באמון של הצעירים במוסדות המדינה, לרבות הצבא. הם עלולים לתהות אם המערכת אכן דואגת לאזרחיה ולחייליה.
- ירידה במוטיבציה להתגייס: אם צעירים ירגישו שחייהם עלולים להיות מופקרים או שלא נעשים די מאמצים להגן על אזרחים במצבי מצוקה, הדבר עלול להוביל לירידה ברצונם לשרת בצבא ולסכן את חייהם למען המדינה. השאלה "למה לי להתגייס אם המדינה אינה מגנה על אזרחיה?" עלולה לעלות בקרב רבים.
- תחושת ציניות ואדישות: תסכול עמוק וחוסר אונים עלולים להוביל לתחושות של ציניות ואדישות כלפי המערכת והחברה בכלל. צעירים עלולים להרגיש שאין טעם להשקיע ולתרום למדינה שאינה מגנה על אזרחיה.
- חיפוש אחר אלטרנטיבות: חלק מהצעירים עלולים לחפש דרכים אחרות לתרום לחברה או לשקול אפשרויות של הגירה ממדינה שבה הם מרגישים שחייהם אינם בעדיפות עליונה.
- הקצנה חברתית ופוליטית: תחושות של זעם ותסכול עלולות להוביל להקצנה בדעות ולתמיכה בתנועות מחאה או שינוי קיצוני במערכת הפוליטית.
חשוב לציין כי תגובת הדור הצעיר תהיה מורכבת ותלויה בגורמים רבים, לרבות האופן שבו הממשלה תתמודד עם המשבר, המידע שיופץ לציבור והשיח הציבורי שיתפתח. עם זאת, אין ספק שאובדן חטופים כתוצאה משיקולים פוליטיים עלול להותיר צלקת עמוקה ולערער את יסודות האמון והנכונות של הדור הצעיר לתרום למדינה.
כדי למנוע השלכות קשות כאלה, חיוני שמקבלי ההחלטות יפעלו בשקיפות מלאה, יציגו מאמצים כנים להשבת החטופים ויבהירו שהשיקול היחיד העומד לנגד עיניהם הוא ביטחון האזרחים והשבתם הביתה. שיקום האמון יהיה תהליך ארוך ומורכב, אך הוא הכרחי לעתיד החברה והביטחון הלאומי.
יש האומרים שבשביל להכריע את חמאס יש לשלם מחירים, אך הבעיה היא שמחירים אנו כבר משלמים ועוד נשלם בעתיד במותם של החטופים ובפגיעה בכוחותינו, אך להכריע את חמאס איננו יכולים כעת.
היינו עדים בשנה וחצי האחרונות, מאז פרוץ המלחמה, למסכת שקרים של הדרג המדיני והדרג הצבאי על ניצחון על חמאס שלא היה ולא נברא, מהסיבה שצה"ל הקטן אינו מסוגל להישאר במקומות שכבש ואין לו די כוחות מקצועיים להרוס את עיר המנהרות שבה שוכן חמאס לבטח באלפיו. גם חידוש הלחימה לא יביא אותנו להכרעת חמאס, כך שכל מי שטוען שיש שתי אלטרנטיבות – האחת להגיע להסכם עם חמאס ולשחרר את החטופים, אך אז נפסיד במלחמה, והאלטרנטיבה השנייה להכריע את חמאס ולאבד חלק מהחטופים – טועה.
לאותם בורים ועמי ארצות אני רוצה לומר שהאלטרנטיבה השנייה כלל אינה קיימת, שכן אין ביכולתו של צה"ל במצבו הנוכחי להכריע את חמאס כמו שרוצים, ולכן האלטרנטיבה היחידה היא לבצע את ההסכם שעליו חתם נתניהו: הפסקת הלחימה ושחרור כל החטופים בפעימה אחת, שיקום הצבא והיערכות להגנה על המדינה בכל גבולותיה, וכן להיות מסוגלים להכריע את חמאס במידת הצורך.
כל עוד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שאינו מצוי באופן מוחלט במצבו העגום של צה"ל, ימשיך לתת רוח גבית לבנימין נתניהו להמשך הלחימה שאיבדה את תכליתה, אזי אולי נוכל להוציא עוד כמה חטופים, אך נאבד לאחר מכן את כל השאר במנהרות.
כמה גורמים תורמים לכך שמטרות הדרג המדיני במלחמה ברצועת עזה טרם הושגו:
- הכרעת חמאס: חמאס הוא ארגון גרילה בעל אידיאולוגיה מושרשת ותמיכה חלקית באוכלוסייה. ארגונים מסוג זה קשה מאוד להכריע באופן מוחלט באמצעות פעולה צבאית בלבד.
- תשתית תת-קרקעית: רשת המנהרות הנרחבת של חמאס מאפשרת לו לשרוד ולתפקד גם תחת תקיפות אוויריות ופעולה קרקעית.
- פעולה צבאית אינטנסיבית להכרעת חמאס עלולה לגבות מחיר הומניטרי כבד ולגרור ביקורת בין-לאומית, מה שמגביל את מרחב הפעולה של ישראל.
- חמאס משתמש בחטופים ישראלים כמנוף מיקוח, מה שמסבך את האפשרויות הצבאיות להכרעתו.
- הקמת ממשל צבאי ברצועת עזה ואתגרים לוגיסטיים וביטחוניים: ניהול רצועת עזה תחת ממשל צבאי דורש כוחות צבא גדולים לאורך זמן, משאבים כלכליים עצומים והתמודדות מתמדת עם איומי טרור וגרילה.
- התנגדות האוכלוסייה: רוב האוכלוסייה הפלסטינית צפויה להתנגד לממשל צבאי ישראלי, מה שידרוש אמצעי שליטה קשים ויגרור חיכוך מתמיד.
- הקמת ממשל צבאי על שטח פלסטיני תיתקל ככל הנראה בביקורת חריפה מצד הקהילה הבין-לאומית.
- היעדר תכנון ארוך-טווח: לא ברור מה יהיה מעמדו של ממשל צבאי כזה בטווח הארוך וכיצד הוא ישתלב בפתרון מדיני עתידי.
- היעדר אלטרנטיבה שלטונית: נכון לעכשיו, לא קיימת אלטרנטיבה פלסטינית מגובשת ובעלת יכולת שלטונית שתחליף את חמאס ברצועת עזה. הרשות הפלסטינית חלשה ואינה זוכה לתמיכה רחבה ברצועה.
- תמיכה עממית (חלקית) בחמאס: למרות ביקורת על שלטון חמאס, חלק ניכר מהאוכלוסייה הפלסטינית רואה בו כוח התנגדות לישראל ותומך בו במידה מסוימת.
- התנגדות של חמאס: חמאס לא יוותר על שלטונו בקלות וצפוי להילחם נגד כל ניסיון להדיחו.
- מורכבות פוליטית: כל ניסיון להכניס כוח שלטוני חדש לרצועה כרוך במורכבויות פוליטיות פנימיות וחיצוניות רבות.
לסיכום, השגת מטרות הדרג המדיני במלחמה בעזה נתקלת באתגרים הנובעים מטבעו של הארגון היריב, המציאות המורכבת בשטח וההשלכות האזוריות והבין-לאומיות של המלחמה. נראה כי השגת מטרות אלו במלואן בטווח הקצר אינה סבירה ללא שינוי אמיתי בגודל צבא היבשה, בגודל הכוחות המקצועיים להרס המנהרות, באסטרטגיה או בתנאים בשטח.
גם אם הייתה אלטרנטיבה להכריע את חמאס, הדבר הראשון שהיה על הדרג המדיני לעשות הוא לשחרר את כל החטופים. אי-שחרורם יהווה כתם שחור לדיראון עולם ועלול לפגוע אנושות במוטיבציה של הדור הצעיר להתגייס לצבא ולשרת את המדינה לאחר שיראו כיצד המדינה מפקירה את החטופים לנפשם ואינה מושיטה יד לעזרתם. כל האמירות של הדרג המדיני והדרג הצבאי שלחץ צבאי יביא לשחרורם של כל החטופים היא תרמית אחת גדולה. זו הדרך שלהם לקבל לגיטימציה מהציבור להמשך המלחמה, שאיבדה כבר מזמן את תכליתה. המשך המלחמה מונע את שיקום הצבא והכנתו אל מול האיומים המסכנים את מדינת ישראל.
>>> אלוף במיל' יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכמפקד המכללות הצבאיות. הוא כיהן במשך עשור כנציב קבילות החיילים. בעל עיטור העוז על לחימה כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים