זה לא פילדלפי ולא מורג. זאת השאלה הגדולה על היום שאחרי שמטרידה את מערכת הביטחון ותושבי העוטף מאז 7 באוקטובר: אם אין מניעה ביטחונית ואפשר להחזיר הביתה את התושבים, או שאנחנו שוב חוזרים למציאות שהביאה עלינו את 7 באוקטובר.
קוראים לזה "הפרימטר", אבל הוא למעשה מרחב הביטחון. אם תרצו, קו ההגנה הראשון והכי דרמטי בהגנה על יישובי העוטף, בטח אלה הצמודים לגדר. הקו שמתריע, שעוצר, שמגן. לפחות אמור להיות. וברגע שהוא קורס, הדרך של המחבלים לבתי התושבים קצרה יותר. כדי להבין, נחזור אחורה לימים שלפני הטבח. אז, כמעט ולא היה פרימטר. המחבלים היו על הגדר.
הפרימטר אמור להיות רצועת חיץ שבה אסורה תנועה של פלסטינים. ובהתחלה היא באמת הייתה כזאת. רצועת החיץ הייתה ברוחב של כקילומטר בתוך הרצועה, אלף מטר שאף עזתי לא הורשה לשהות בתוכם. אבל לאט לאט רצועת החיץ הלכה והצטמצמה.
בחסות סבבי ההסלמה והרצון לקנות שקט, הדרג המדיני בראשות נתניהו הסכימו לדרישות חמאס לצמצם את הפרימטר ולמעשה לקרב את האיום לבתי התושבים: בהתחלה עומק רצועת החיץ כווצה מ-1,000 מטר ל-800 מטר, לאחר מכן ל-600 מטר ובסוף ל-300 מטר.
כן, בחלק מהמקומות החקלאים העזתים הורשו לעבוד גם במרחק של 100 מטר בלבד מהגדר. תשאלו את החקלאים בקיבוץ ניר עוז, בנחל עוז ובכפר עזה, את הלוחמים בסופה ובנירים: במשך חודשים הם ראו את הטרקטור העזתי חורש שדה חקלאי בפאתי ח'אן יונס, כשהוא מגיע ממש עד הגדר והם ראו אותו גם ב-7 באוקטובר קורע את גדר המערכת ופורץ לשטח ישראל. את הטרקטורים וגם את הטנדרים של חמאס, כאשר באותם ימים מחבלי חמאס הוגדרו "מגיני ספר", מחבלים "ששמרו" על הגדר כדי למנוע אירוע טרור של הארגונים "הסוררים" ברצועה והורשו להגיע כמעט עד הגדר. ראינו אותם בעיניים שלנו.
ובשורה התחתונה מרחב החיץ שאמור היה להגן על ישראל, הפך לנשק של חמאס. קילומטר שהפך ל-100 מטר ואפשר לחמאס להכין את הקרקע: לחפור מנהרות עד הגדר, ללמוד את תנועת הכוחות, להשקיף על בתי התושבים, ולהכין אמצעי לחימה סמוך לגדר.
תחשבו לרגע מה היה קורה, אם בבוקר 7 באוקטובר הפרימטר היה ברוחב של 1,000 מטר. תחשבו כמה זמן הערכות היה לתצפיתניות ולכוחות בשטח אם לטרקטור שנוסע במהירות של 30 קמ"ש היה צריך להגיע מח'אן יונס לקיבוץ נירים... במקום זאת על פי התחקיר הצה"לי, הטרקטורים כבר היו סמוך לגבול, במרחק של 300 מטר מהגדר ובתוך 3-2 דקות הם כבר הגיעו לגדר, פרצו אותה ואפשרו לעשרות מחבלי הנוח'בה לפשוט על הבתים שלנו. בתחילת המלחמה הבטיח ראש הממשלה נתניהו שהאיום יוסר, אם הפרימטר יישאר ביום שאחרי - האיום יחזור להיות בדיוק כמו שהיה ב-7 באוקטובר. אז בתים לא יהיו בסג'עייה, אבל מחבלים יהיו גם יהיו - האם חברי קיבוץ נחל עוז וכרם שלום, יסכימו לחזור לגור במקום שבו הם רואים מעבר לגדר את המחבלים שפשטו על הבתים שלהם?
השבוע רוני קיסין הגיבורה מקיבוץ כרם שלום שחזרה הביתה אחרי שנה ותשעה חודשים אמרה לי בלי לחשוב פעמים: "אם זה יחזיר הביתה את החטופים, אסכים לחיות גם בלי הפרימטר". גיבורה. כבר אמרתי. אבל השאלה הזאת, היא קודם כל ולפני הכול לרמטכ"ל. האם, צה"ל יכול להבטיח ביטחון לתושבים גם בלי הפרימטר?
ממצאי כמה מהתחקירים שבוצעו ביישובי העוטף קובעים מפורשות: רצועת החיץ עם עזה חייבת להיות ברוחב של לפחות קילומטר, ולכלול מוצבים שיוקמו בתוכה, כאשר אסור להשלים בשום אופן עם נוכחות של ארגוני טרור על הגבולות. כך לדוגמה נכתב בתחקיר של קיבוץ נירים: "יש לגבש עיצוב תפיסת הגנה הנשענת על מרחב אבטחה גדול, חופש פעולה לפעול בו ופעולות מנע מול כל אויב, הקמת מוצבי צה"ל לפני היישובים לרבות חיזוק ההגנה ויכולות האיסוף".
אז כן, ביום שאחרי המלחמה - יהיו כאן הרבה כוחות והם בהחלט יכולים להגן על העוטף גם עם פרימטר מצומצם יותר - אבל כולנו יודעים איפה אנחנו חיים ובתוך חודשים בודדים (במקרה הטוב) הכוחות יעברו למשימה הבאה שלהם. בלי מרחב הגנה משמעותי של קילומטר - הרמטכ"ל לא יוכל לומר לתושבים - הוסר איום הפשיטה על הבתים שלכם.