הטראומה הלאומית של 7 באוקטובר היא שנייה, בעת המודרנית, אך ורק לשואה. לכן טבעי שהמוטו שמדריך ישראלים רבים בהתייחסותם למצב בעזה הוא "לעולם לא עוד" - כלומר למנוע מחמאס לחזור על טבח 7 באוקטובר. אולם, במקום לחשוב מה נכון, חזרה ישראל למדיניות ה"שלום הכלכלי" מול אוכלוסיית עזה.
זה 15 שנה, בהובלת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), טיפחה מערכת הביטחון את הקונספציה של "לייצר בידול בין החמאס לאוכלוסייה". זאת כדי להצדיק הכנסת סיוע כלכלי נרחב לרצועת עזה מישראל דרך מעבר כרם שלום. בפועל, חמאס הוא זה שבנה עצמו ממשאבי סיוע אלו, כלכלית וצבאית. כעת, באמצעות אותה סיסמה בדיוק, מבוצע הילוך חוזר של אותה מדיניות שגויה, ושוב חמאס הוא זה שמרוויח. ההבדל היחיד: המילה בידול הוחלפה וכעת קוראים לזה: "לנתק את האוכלוסייה מחמאס", כביכול במרכזי חלוקת סיוע. אולם, חיילים המשרתים שם מספרים סיפור אחר: המתקן מוצף בארגזים בשעות הבוקר, ואז נפתחים השערים להמוני העזתים, הכוללים כמובן אנשי חמאס, מקורביהם וחמולותיהם - והם לוקחים מכל הבא ליד.
בצפון הרצועה המצב אף גרוע יותר: מרכז החלוקה בנצרים פסק מעשית מלתפקד, ובמקומו חזרו שיירות האספקה הישירות עליהן משתלטים חמושים. כך או כך, הסחורה מגיעה לשווקים במחירים מפולפלים, כאשר חלק מהרווחים זורמים לידי חמאס.
השגיאה הזו החלה כבר כחודשיים לאחר תחילת המלחמה. במקום לעסוק בלחימה נטו החלה מערכת הביטחון לארגן את מה שנקרא "היום שאחרי" בעזה. עשו זאת בשמות שונים, למשל: "למי צה"ל מעביר מקל ברצועה", "שלטון חליפי", "פיילוט שלטון עצמי" ו"איים הומניטריים", שהפכו עם הזמן למחנות האכלה של חברת GHF האמריקנית. בעוד העולם רואה בהם מחנות ריכוז שבסביבתם יורה צה"ל באזרחים תמימים הבאים לקבל מזון - המתפ"ש מתגאה בהם כהישג המוכיח את צדקת סיסמאותיהם ורוחב הלב הישראלי הרחום והחנון כלפי נשים וילדים עזתים בלתי מעורבים.
התוצאה היא כמובן הפוכה: כל מעורבות ישראלית בהאכלה וסיוע לעזתים נתפסים בעולם אך ורק כהודאה באשמה של רצח עם, וניסיון למרוח ליפסטיק המסתיר כביכול את האמת. כל רופא בריטי שמתפ"ש מכניס דרך כרם שלום לעזה חוזר לארצו עם סרט דוקו על הזוועות בבתי החולים בעזה או מעיד לפני ועדת הפרלמנט, או שמתראיין אצל העיתונאי פירס מורגן שזועק: "למה ישראל לא מכניסה עיתונאים לעזה - מה יש להם להסתיר? תראו מה הדוקטור צילם בבית החולים של ח'אן יונס".
ישראל אינה מבינה כי אין דרך לצאת טוב מעיסוק בסיוע הומניטרי בעזה. המצב שם תמיד היה גרוע ויישאר גרוע, והשאלה היא רק: מי נושא באחריות.
למה ישראל מאכילה את אויביה: הטעות שחוזרת על עצמה
כאילו ביקום מקביל, מתנהל בדוחא ובוושינגטון המשא ומתן האין-סופי על עוד עסקת חטופים. חמאס דורש שוב ושוב כי ישראל תיסוג מרוב השטחים אשר נכבשו לאחרונה בדם יקר - באזור ציר מורג ובאזור האסטרטגי ביותר עבור חמאס: צפון הרצועה, בפרט אזור בית חאנון, אשר בו מתמקם חמאס כבסיס יציאה למארבים לחיילי צה"ל. אולם, למרבה הפלא, דווקא על ציר פילדלפי חמאס אינו מתעקש. נוח להם כי ישראל נשארת בציר, מבודדת את הרצועה ממצרים ולמעשה ממצקת את אחיזתה סביב כל הרצועה, ובכך הופכת עצמה לכוח הכובש האחראי לספק לרצועה את כל האספקה ההומניטרית. חמאס רוצה שהאחריות הישראלית לדאוג כלכלית לעזתים תימשך, כפי שהיה שנים.
ישראל יכולה לנהוג הפוך. מתוך ראיית האינטרס הישראלי הראשון במעלה, הרבה יותר חשוב ממיטוט שלטון חמאס: שימור יכולת הפעולה הצבאית בעזה באמצעות ניתוק האחריות האזרחית/כלכלית של ישראל על אוכלוסיית הרצועה. האמצעים למימוש מדיניות חופש פעולה צבאי זה הם כה פשוטים - אבל מנוגדים לחלוטין לאינטרס המתפ"שי, אשר מוביל באף את ממשלות ישראל מאז 2008:
- סגירת כל המעברים מישראל.
- סגירת מחנות האכלה. אם האו"ם רוצה להאכיל את העזתים - שיעשה זאת ממצרים. די לחיים הטובים של ארגוני האו"ם בישראל ולקלות שבה הם מתַספקים את חמאס במשאבים וסחורה באיכות ישראלית. לא סתם בעזה מעדיפים את האיכות והקשר הכלכלי לישראל ולא למצרים. דרישת חמאס תמיד הייתה: פתיחת המעברים מישראל לעזה. התחברות לישראל.
- יציאה מפילדלפי ומכל דרום הרצועה, פרט לפרימטר (אזור חיץ) ביטחוני עבה (לפחות 3 ק"מ) בצפון הרצועה וכ-1.5 ק"מ בגבולה המזרחי. הפרימטר חייב להיות נקי מאדם - כך שאפילו עזתי בודד לא יוכל לטעון שהוא נמצא תחת שלטון ישראלי או בכלא ומצור ישראליים. המעבר למצרים וממנה צריך להיות באחריות מצרית בלבד. העולם חייב להבין סוף-סוף מי באמת כולא את העזתים ומונע מהם חופשת תנועה והגירה. זו לא ישראל.
ומה לגבי החטופים שחמאס ישאיר אצלו גם בעסקה הנוכחית? כפי שהוצע מזמן, ישראל צריכה להחזיק בכל שטח העיר עזה מצפון לציר נצרים לצורכי עסקת חליפין: החזרת שטח העיר עזה רק תמורת שחרור כל החטופים. עד החזרת כולם עלינו להוביל את אוכלוסיית העיר עזה חזרה דרומה לאזור המוואסי. שיישארו בדרום הרצועה באחריות שלטון חמאס והאו"ם - עד לשחרור כל חטופינו.
>>> אייל עופר הוא מומחה לרצועת עזה ולכלכלת חמאס