הבנו. יש חרדים שלא לומדים ולא מתגייסים. ויש הרבה. עשרות אלפים. לא גילינו את אמריקה; כל חרדי יודע את זה, אבל הציבור הישראלי הלא-חרדי לא הכיר או לפחות לא ראה את זה במו עיניו. עכשיו הכול על השולחן, וזה מצוין. אבל מכאן לאן?החשש הגדול של כל מי שרוצה בשילובם של החרדים בחברה, הוא מרגרסיה עצומה בתחום. הכי קל לפוליטיקאים להציע חוק: מי שלא בישיבה שילך לצבא, שיהיה מלווה בסנקציות ממוקדות. אבל הדבר הזה עלול להיות אסון למדינת ישראל. חוק שיפתה צעירים חרדים - שלא רוצים ללמוד גמרא כל היום - להמשיך לשבת בישיבה רק כדי לא להתגייס, יהיה חוק גיוס לישיבות ולא חוק גיוס לצהל.זו הטעות שישראל עשתה במשך עשרות שנים. המדינה נתנה פטור משירות צבאי לכל חרדי שהצהיר שתורתו אומנותו, כלומר, לומד כל היום. הברירה שהונחה בפני הצעירים החרדים הייתה או ללכת לצבא, לכור ההיתוך החילוני, או להמשיך בישיבה. ברור שגם מי שלא למד כל היום, בחר להישאר בישיבה או לפחות להיות רשום בה, ולא לנקוט בצעד רדיקלי מבחינת הקהילה - גיוס לצהל.מה שראיתם בכתבות, חרדים שרשומים בישיבות אבל לא באמת נמצאים שם, או צעירים שלא התחברו לקונספט של לימוד גמרא כל היום ולכן מצאו את עצמם בישיבות לנושרים, זו תוצאה ישירה של כריכת הפטור מהצבא בישיבה.לפני חודש הייתי בהפגנה של הפלג הירושלמי בכניסה לירושלים. הבחורים חסמו את הכביש ובין שידור לשידור שלנו, אני והצלם אייל אלפסי עמדנו בצד מתחת לגשר המיתרים.ניגש אלינו בחור שלומד בישיבה ששייכת לפלג הירושלמי וביקש לדבר איתי על הסנקציות שהחרדים הסכימו עליהן עם אדלשטיין, ערב מלחמת איראן. הוא אמר לי: ראיתי שאמרת בשידור שהסנקציות שהחרדים ואדלשטיין הסכימו עליהן הן סנקציות משגיחי הישיבות. שמחתי שמישהו אמר את זה, ואני מבקש ממך להמשיך להגיד את זה. הבטחתי לו שאעשה זאת.כמה שהוא צדק. חברי הכנסת החרדים, הצליחו בכישרון רב להגיע להסכמות עם יולי אדלשטיין ערב מלחמת איראן על חוק גיוס. הבסיס של החוק המוסכם היה שרוב הסנקציות נדחות להמשך, ובשלב הראשון נשארות רק סנקציות שרבני הישיבות ישמחו לאמץ בכל מקרה, גם ללא חוק גיוס - סנקציות משגיחי הישיבות.אדלשטיין, שלא בקיא מספיק באורח החיים של הצעירים החרדים, התרשם שמדובר בסנקציות רציניות וקיבל זאת. הוא לא הבין שרבני הישיבות ישמחו על כך. הוא לא ידע שהרבנים מעיפים מהישיבות בחורים שמתגלה שיש להם רישיון (כן, ככה קוראים לזה ברחוב החרדי, מעיפים). אומנם, לאחר החתונה מותר להוציא רישיון נהיגה, וסנקציה זו אכן תכביד על אברכים, אך היא אינה בראש מעייניהם של הרבנים.אדלשטיין לא הבין שהרבנים לא יתנגדו לביטול נקודות זיכוי בתלוש. מבחינתם, עדיף שלא ייצאו לעבוד בכלל ויישארו בישיבה. הוא לא ירד לעומק שמחתם של הרבנים כשיבטלו לתלמידים שלהם סבסוד לאקדמיה או אפליה מתקנת במגזר הציבורי. הם יישארו בתוך הישיבות והכוללים.יוצא מן הכלל הוא האיסור על יציאה מהארץ, אבל בואו נאמר שגם זה לא בראש מעייניהם של הרבנים. מה שחשוב להם זה הנחות בארנונה, סבסוד מעונות, דיור מוזל וכל שאר הדברים הכלכליים שנדחו, לפי ההסכמות הראשוניות עם אדלשטיין, להמשך.בשורה התחתונה, אנו עלולים למצוא את עצמנו בלי חרדים גם בצבא וגם בלי חרדים בעבודה ובאקדמיה. הכלל הפשוט שחייב לעמוד בפני כל מקבל החלטות: אסור לחוקק חוק שיעמיד את הצעיר החרדי על קרני הדילמה של ישיבה או צבא. אסור להחיל סנקציות שמכוונות רק על אלו שרוצים לעבוד או ללמוד מקצוע, כי אנחנו יודעים מה תהיה התוצאה - עשרות אלפים שיישארו בישיבה רק כדי לברוח מאימת הסנקציות.יש גישה שאומרת, החרדים יתחייבו בחוק למספר מתגייסים, ובתמורה החרדים האחרים יקבלו פטור מגיוס ויוכלו לשבת ללמוד תורה או לצאת לעבוד. לפי הגישה הזו, ברגע שהרבנים ידעו שהם חייבים למלא מכסה שהתחייבו עליה בחוק כדי להציל את לומדי התורה ואת השאר, הם כבר ימצאו את הדרך לשלוח לצבא כמה אלפים. כלומר, לסמוך על הרבנים שימלאו את השורות בצבא. אולם, זו גישה נאיבית, כי הרי הרבנים לא מוכנים היום להורות לחרדים שלא לומדים להתגייס. נהפוך הוא, הם מזהירים גם את אלו שלא לומדים שלא יתגייסו. אז מה הסיכוי שדווקא הם ידאגו למתגייסים? ובמיוחד כשרואים שבחוק שהם קידמו, הם דחו את הסנקציות היעילות להמשך, והשאירו רק את סנקציות משגיחי הישיבות.לכן, חובה לחשוב על חוק גיוס שיביא את המתגייסים בזכות החוק ותמריצים נכונים, ולא שיתבסס על רצון הרבנים שהם אנטי-גיוס. הדרך לחוקק חוק גיוס אמיתי היא באמצעות סנקציות ותמריצים חכמים וכלכליים. הכסף יענה הכול, אמר קהלת (ובלי מעצרים שגורמים להתנגדות עצומה ולמתח מיותר). אל תדחקו אנשים בכוח לישיבות. הישיבות נועדו רק למי שבאמת רוצה ללמוד גמרא כל היום.