החיים בגבול הצפון עדיין לא חזרו למסלולם באופן מלא, אבל לפחות דבר אחד כבר עושים כמו פעם - מריבות. הסיפור החם מגיע ממטולה, שעל רקע הקושי להחזיר את כל המשפחות שפונו במהלך המלחמה (פחות ממחציתן חזרו), הצטרפו למושבה עשרות משפחות דתיות, דבר שמאיים על חלק מהתושבים החילוניים שחוששים לשינוי בצביון של המקום. לא מדובר בסיפור יוצא דופן - לא מעט יישובים מתמודדים עם אוכלוסייה מגוונת, ובדרך כלל כולם מסתדרים.בשבוע האחרון אירחתי כמה חברים טובים שהגיעו לצפון, ויצאנו לסיור במטולה כדי לראות את השפעות המלחמה. רק מי שמגיע לשם ועומד מול ההריסות של כפר כילא, ששרץ מחבלים ותחמושת, מבין את גודל האיום שהיה, ואולי עוד ישוב. אחת הנקודות בסיור שלי עוברת מול בית שמשקיף על רכס הלבנון והר דב, ובשביל הגישה אליו מופיע שלט גדול: סמוטריץ'. זהו ביתו של אחיו של שר האוצר שעבר למטולה לאחרונה. בכל פעם שעברנו ליד הבית, מישהו התייחס לשם הזה, אף פעם לא לחיוב, ואמר שהוא מקווה שמטולה לא תיהפך להיות דומה לסמוטריץ'. אלה לא אנשי שמאל, ולא פעילי אופוזיציה, אבל משהו בשר האוצר והתנהלותו יוצר אצלם איבה שספק אם ראיתי אי פעם כלפי פוליטיקאי דתי.אני מודה שבכל פעם התפלאתי: מה זאת אומרת דומה לסמוטריץ'? האיש הוא הפוליטיקאי הבכיר ביותר של הציונות הדתית (לא המפלגה, הציבור), והוא מייצג אנשים שעומדים בחוד החנית של המאמץ המלחמתי של ישראל. אלו אנשים שנושאים בנטל הכבד ביותר של המילואים, ההקרבה וגם האבדות. איך אפשר לפסול אותו ככה? הרי כשמדברים על סמוטריץ' כסמל, יש מאחוריו עשרות אלפי משפחות שרואות בחייהם שליחות אמיתית למען העם - אם זה בצבא, ואם זה בהתיישבות - ממש כפי שקורה היום במטולה. אלו אנשים שמודעים היטב לסכנה האפשרית במגורים מול חיזבאללה, אבל מרגישים שהם משרתים רעיון גדול יותר.ימין זה לא ללכת ראש בקיראז מהיכן מגיע כל ההסתייגות הזו? בסופו של דבר, כמו כל עניין מאז 7 באוקטובר, זה מגיע לעזה. אנשים שומעים את שר האוצר מדבר על התוכניות שלו, מבקר את הממשלה שהוא חבר בכיר בה, נכנס לעימות עם מחאת החטופים, מצהיר הצהרות לוחמניות ואיומים, ואחר כך מתקפל (ריד מיי ליפס - לא ייכנס גרגר סיוע), ובאופן כללי לא פועל כמנהיג אחראי באחת התקופות הקריטיות בתולדות המדינה.חייבים לומר, לסמוטריץ' יש אחריות על עשייה מבורכת מאוד בתחום ההשקעות ביהודה ושומרון. לא יהיה מוגזם לכנות את המדיניות שלו כמהפכה - תשתיות שלמות של כבישים וחשמל קמו בתקופתו, מתוך תפיסה מוצדקת שחיזוק ההתיישבות מחזק את ביטחון ישראל, בטח ובטח שבתקופה כזו, ואני מאחל לשר האוצר שלא יפסיק לרגע את השליחות הזאת, ולא יחשוש משום ביקורת על פעילותו בתחום הזה.ובכל זאת, יש לנו את הצד השני של האיש, ושם גם אנשי ימין כמוני לא תמיד מבינים אותו. כמעט שנתיים שאנחנו במלחמה שמשנה סדרי עולם במזרח התיכון וכמובן שאצלנו במדינה, ואנחנו חייבים לשוב ולבדוק ביושר מה אנחנו משיגים ומה אנחנו מפסידים במהלך הגדול שמתרחש כאן. בתחילת המלחמה, האמנתי, כמו סמוטריץ' וכמו רבים מאד בישראל, שיכול להיווצר מצב של תנועת הגירה מאסיבית של פלסטינים אל מדינות ערב, ואפילו נוכל להחזיר כמה נקודות התיישבות ברצועה כדי לתקן חלק מהעוול ההיסטורי והמשגה האסטרטגי של ההתנתקות. חשבתי גם שמדיניות של מניעת כמעט כל סיוע יכולה ליצור מספיק לחץ על חמאס ולשפר את העמדה שלנו. המציאות הראתה לנו אחרת, ואחרי כל כך הרבה הרס וקורבנות אנחנו רחוקים מאוד מאותן תוכניות, וזה בכלל לא משנה כרגע באשמת מי זה קרה. רוב גדול של הציבור בישראל מבין את זה, אבל סמוטריץ' מתבצר בדעתו, כאילו אין אפשרות אחרת. ואני שואל, האם מגיע רגע שבו גם לאיש ימין מובהק מותר לומר בואו נעצור ונחשוב מחדש? האם ללכת עם ראש בקיר ולהתעלם מהמציאות זה מה שאנחנו מגדירים ערכי? האם העובדה שאני שואל שאלות על המשך המלחמה בעזה, ולא ממהר לחשוב שמה שלא עשינו בשנתיים נצליח לעשות במבצע אחד, ממקמת אותי אוטומטית בשמאל?הסקרים מסמנים את מה שמסרבים לראותהחלטת הקבינט על כיבוש עזה, שסמוטריץ' דחף אליה ודורש שהיא תבוצע, משמעותה העברה רשמית של האחריות לגורלם של שני מיליון עזתים לידי ישראל. הרי סמוטריץ' הוא שר האוצר, והוא אחראי על העברת סיוע לעזה בעלות של מאות מיליוני שקלים מקופת המדינה. אז מה הוא חושב שיקרה כשנכבוש את כל הרצועה, ונקים 12 אזורים שבהם חיילי צהל יחלקו מזון, ציוד ותרופות לשני מיליון אנשים? למישהו זה נשמע הגיוני ובר-ביצוע? אנחנו רואים מה קורה עכשיו במרכזי חלוקה שהאמריקנים מפעילים - ותחת אחריותנו זה ודאי לא יהיה טוב יותר. מתוקף תפקידו הוא גם מבין כמה הכלכלה שלנו תלויה בשווקים העולמיים, ויודע בדיוק שכיבוש מלא של עזה יערער את הלגיטימציה שלנו בכל מדינות העולם.בתור חבר בכיר בקבינט, סמוטריץ' יכול להתהדר ברשימת הישגים יפה מאוד שיש לישראל במלחמה הזו - חמאס כמעט לא מתפקד צבאית, חיזבאללה הובס בלבנון, השמדנו את צבא סוריה כולו ואפילו תקפנו באיראן. רק בעזה אנחנו עוד תקועים ללא מוצא, וסמוטריץ' הוא מהמסומנים העיקריים כאשמים במצב. לא סתם המפלגה שלו נמצאת בסכנה לא לעבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות. אם הוא מחפש סיבה לכך, אז עוד לפני העמדה שלו בנושא גיוס חרדים או תקצוב ישיבות - התשובה נמצאת שם. עוד לא מאוחר להחליף דיסקט (מי באמת עשה את זה לאחרונה?) ולהסביר שבעקבות כל ההתפתחויות גם העמדות שלנו השתנו. הוא רק יוכל להרוויח מזה.אז אדוני שר האוצר, בפעם הבאה שאתה מבקר את אחיך במטולה, אשמח לארח אותך אצלי בקריית שמונה. נלמד יחד את ההיסטוריה הלבנונית ונראה שרק הרתעה חזקה תיצור כאן ביטחון. כך היה בעבר, וכך יהיה גם בעתיד.