אתמול (רביעי) התקיים בכנסת כנס חירום ביוזמת קואליציית ארגוני המשרתים, ובהובלת חברי הכנסת פסל, אילוז וקרויזר. רגע לפני הדחת חה"כ יולי אדלשטיין, והניסיון ליצור מחטף בגלל חוק ההשתמטות, הצגנו את מתווה חוק הגיוס שגיבשנו אנחנו. מתווה מעמיק וראוי, שידאג לחיזוק צה"ל, יוריד את העומס הבלתי אפשרי מהמשרתים ויחזק את הביטחון והכלכלה שלנו דורות קדימה. לראשונה זה זמן רב, מצאנו את עצמנו מנהלים דיון עומק עם חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה על עתיד השירות הצבאי בישראל. לא דיברתי שם עבור עצמי, כי אם עבור ובשם ציבור שלם של אזרחים שמוסרים את חייהם למען המדינה, ומצפים שהיא תעמוד לצידם.
כשסיימנו להציג את המתווה שלנו מול שועלים פוליטיים ותיקים, חשבתי לעצמי שאני יודעת מה עובר להם בוודאי בראש כשהם רואים אותנו: "הם נאיביים. הם מטורפים". האמת היא, שהם כמובן צודקים. צריך להיות גם נאיבי וגם מטורף כדי לקום בבוקר שמחת תורה ולצאת אל שדה קרב אכזרי ולא ידוע, ולהמשיך להילחם בו עם כל הפצעים והמחירים כמעט שנתיים.
צריך להיות גם נאיבית וגם מטורפת כדי לקום יום אחד ולגלות שהחיים כפי שהכרת אותם השתנו לבלי הכר, שנותרת לבד עם בית, ילדים ועסק, ובתוך כל זה למצוא את העוז להילחם על חיזוק צה"ל והברית הציונית כמעט שנתיים.
אנשים נאיבים ומטורפים הם האנשים שכתבו את הסיפור של כולנו מאז ומעולם: אברהם אבינו שקם והלך לו אל האין-סוף, משה רבנו ששמע את אלוהים קורא לו במדבר, אסתר המלכה בעומדה מול מלך העולם לבקש על עמה, חנה סנש שצנחה אל הלא-נודע והותירה סיפור נצחי, הרצל שחזה לנו את המדינה בלי שום סיכוי או היגיון. אנשים נאיביים ומטורפים הם האנשים שכתבו את הסיפור של כולנו מאז ומעולם, ואנחנו לא נהיה אלה שישברו את השרשרת הזו.
בדיוק בגלל זה התכנסנו יחד. ארגוני משרתים מכל הקשת הפוליטית והדתית, גברים ונשים מכל הגילים והרקעים, כדי להזכיר ליושבי המשכן הזה מה זה אומר להיות משרתי ציבור. הגענו כדי להזכיר לכל הנושאים בנטל וזכות ההנהגה להסכים להיות קצת פחות ציניים וקצת יותר נאיביים.
הנה שלושה דגשים שחשוב לנו שידע הציבור כולו לגבי חוק הגיוס:
- מתאחדים: זוהי שעת כושר דחופה, אולי כמעט אחרונה, לכלל הגורמים הציוניים מכל הקשת הפוליטית להתאחד ולהעביר מתווה ראוי.
- צעד ראשון: מתחילים מיד ביישום ובאכיפת החוק הקיים. בלי לחכות ובלי לעצור. אין עוד זמן. המילואימניקים לא יוצאים לפגרה, אויבי ישראל לא יוצאים לפגרה וגם אנחנו בקואליציית המשרתים לא יוצאים לפגרה. ראוי שהכנסת תקדם את מתווה המשרתים גם בפגרה ולא תיתן יד לפגיעה בצה"ל ובביטחון ישראל.
- זה לא שוויון, זה ביטחון: אין פה כל דיון עקרוני בזכויות. זהו צורך ביטחוני דחוף מאין-כמוהו שמוכרח להתגבש לידי פתרון ענייני ודחוף.
כי אם לא עכשיו, אז מתי? אם לא אתם, אז מי? מנהיגות נבחנת ברגעי משבר ולא כשהכול דבש. לא כשיש קונצנזוס, אלא כשצריך לבחור בין נוח לבין נכון. הכנסת צריכה להכריע, לא לדחות. לא להתחבא מאחורי ועדות או נוסחים מתרפסים. הציבור רואה הכול. הוא לא מחפש גיבורים, הוא מחפש הגינות, אומץ ועמידה בעקרונות.
אנחנו נמשיך להילחם, גם אם זה לא נוח. גם אם זה נראה נאיבי. גם אם זה לא משתלב לכם בלוח הזמנים הפוליטי. אי אפשר לחכות יותר. צה"ל לא מחכה. המילואימניקים לא מחכים. האיומים לא מחכים. מי שיבחר לא להכריע עכשיו - יישא באחריות היסטורית לכך שהברית בין המדינה לאזרחיה התפוררה במשמרת שלו. אנחנו פה כחומה בצורה, ואנחנו לא נוותר. לא בשם עצמנו, אלא בשם העתיד המשותף של כולנו.
זה לא מאבק פרטי, חברי הכנסת בישראל, זו חובת הדור. ועכשיו - האחריות אצלכם.
>>> מיכל ברקאי ברודי היא מייסדת קבוצת נשות המילואימניקים - "המתמרנות"