אין זה מקרי שבשנת בחירות יוצאת מהבוידם הרפורמה שנועדה להלך אימים על התקשורת בישראל, ושורה של מהלכים ויוזמות חקיקה תופסות תאוצה.אפתח ואדגיש - התקשורת לא חפה מטעויות ורבים חשו לא מיוצגים בה שנים רבות. אבל כיום, מפת שוק החדשות מגוונת, וכוללת לא פחות מ-5 ערוצי חדשות על שוק קטן שרק הולך ומצטמק. ומכאן - שהחוק של השר שלמה קרעי להחלשת התקשורת לא נועד לגוון את התקשורת, אלא לאפשר לשרי התקשורת להלך אימים על התקשורת החופשית. היום זה השר קרעי, מחר זה השר יאיר גולן, וכבר היו דברים מעולם.לא בכדי אמר היום (שני) מנכל משרד התקשורת לשעבר והסוקר של ערוץ 14, שלמה מומו פילבר, בכנס העיתונות באילת, שהרפורמה הזו אולי מתאימה לשוק התקשורת לפני עשר שנים. כך אמר פילבר: אני האופוזיציונר הכי גדול של החוק של קרעי. כיום יש תקשורת חופשית מקצה לקצה. הסוסים ברחו וזה לטובה. החקיקה היא טיפשית ומיותרת.אז איך זה אמור לקרות?ביטול ההפרדה המבנית: כיום יש חומה בין הבעלים של ערוצי התקשורת (בעלי המניות) לבין חברת החדשות. המטרה היא למנוע מהפוליטיקאים להפעיל לחץ שישפיע על התכנים. אין טעם ללחוץ אותם, כי ממילא אין להם דרך להשפיע על התוכן. העורך הראשי של החדשות הוא האחראי היחיד לתוכן. החוק בעצם מבטל את ההפרדה המבנית ויאפשר לחצים על חברות החדשות דרך בעלי המניות.זו בדיוק הייתה שיטת ויקטור אורבן לחיסול התקשורת בהונגריה - להפעיל לחץ על בעלי הערוצים דרך עסקיהם האחרים. אבל חשוב מכך - צורת הפיקוח תשתנה מקצה לקצה. כיום הגוף המפקח היא הרשות השנייה. היא עוסקת בעיקר ענייני אתיקה, שילוב תוכן פרסומי, חריגה מזמני שידור שלא אושרו. זהו גוף שיכול להטיל קנסות של עשרות אלפי שקלים. זה לא נעים, אבל עדיין אין להם את היכולת למוטט ערוץ.בעקבות החוק - תוקם ועדת פיקוח שתהיה למעשה זרוע של משרד התקשורת שתוכל להטיל קנסות של עד אחוז מהמחזור. כלומר, מדובר במיליוני שקלים. בשוק התקשורת הישראלי, המשמעות היא שניתן יהיה למוטט את חברות החדשות מהר מאוד או להפוך אותן לסמוכות על שולחנו של השלטון.בנוסף, תבוטל חובת ההשקעה בחדשות שעומדות היום על 55 מיליון שקלים בשנה. המשמעות בפועל היא חברות חדשות מוחלשות שהרבה יותר קל להלך עליהן אימים באמצעות תביעות, ובדרכים נוספות.כמובן שלא מדובר כאן במהלך יחיד - במקביל יש ניסיון להשתלט על מועצת התאגיד ולסגור את גלי צהל. כשכלי תקשורת עסוקים בהישרדותם, הם הרבה פחות פנויים לעסוק בתחקירים ובשחיתויות. זה נוח מאוד לשלטון.נתניהו כבר מצא את עצמו במשפט על הניסיונות להתערב בשוק התקשורת מטעמים זרים. הפעם הוא מעלה את גובה ההימור. אם הוא יצליח - בפעם הבאה שזה יקרה, ספק אם נשמע על זה.