בניגוד למה שמקובל לחשוב, מערכת בחירות לא מוכרעת בזכות הקמפיין. היא מוכרעת על סדר היום. במקרה שלנו, שיח מדיני-ביטחוני צפוי לשרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמניף את דגל ההתנגדות למדינה פלסטינית. לעומת זאת שיח אזרחי על איחוי וריפוי, וכמובן על שוויון בנטל, ישרת את נפתלי בנט וקואליציית המשרתים.נתניהו היה משוכנע שיצליח להעביר את החודשים הקרובים בלוז ביטחוני - הסכמי שלום, שלב ב' בעזה וחיבוק גדול מדונלד טראמפ. בהחלט ייתכן שזה עוד יקרה באדיבותו של הנשיא האמריקני, אבל השבוע הזה היה מאתגר מאוד עבורו. הסקר השבועי של מנו גבע עבור חדשות 12 שפרסמנו הערב (חמישי) מראה שמצביעי הקואליציה לא שלמים עם המדיניות שלו בחזית העזתית: כמעט 90% מהם מצפים שישראל תחזור להילחם בגלל ההפרות של חמאס להפסקת האש וגם 45% ממצביעי האופוזיציה חושבים כך (63% מהציבור הכללי), והשבוע הוא מאבד מנדט לאיתמר בן גביר.כרגע חוסר שביעות הרצון הזו עוד לא מייצר תנודות משמעותיות, אך ראש הממשלה בהחלט יצטרך לקחת זאת בחשבון. לא פחות משמעותי מכך, הדבר מייצר סדר יום שהרבה יותר נוח לצד השני ולמעשה משחק לידיים של בנט.למעשה, השבוע הזה היה ההפך הגמור ממה שנתניהו צריך - דשדוש בבוץ החרדי והחלטה שערורייתית למנות את בנו, יאיר, לג'וב יוקרתי בהסתדרות הציונית. ועוד איזה ג'וב? אחראי ההסברה. האדם שנתניהו צריך להתנער מההתבטאויות המסיתות והקונספירטיביות שלו בכל שני וחמישי (הסגנון שלו אינו מקובל עליי) אמור לעמוד בראש מערך משומן שיאפשר לו להפיץ אותן, בשמם של כל המוסדות הלאומיים.רק לאחרונה האשים יאיר נתניהו את הרמטכל אייל זמיר בניסיון הפיכה ותקף את שר הביטחון שמינה אותו, איחל לנשיא צרפת עמנואל מקרון ללכת להזדיין (כלשונו), ורמז שמפגיני השמאל עומדים מאחורי ההצתות בהרי ירושלים. על זה הוא אמור לקבל בקרוב משכורת של שר.אבל לא רק ג'ובים וסיאוב דבקו השבוע בנתניהו אלא גם כניעה אין-סופית לחרדים - אחד הנושאים היחידים שמקוממים גם את הבייס. אומנם החרדים מחוץ לממשלה, אבל בדינמיקה שנוצרה הם אלה שקובעים איזו חקיקה תעבור. הם הדורמן בכניסה למליאת הכנסת - על כל חוק שנכנס הם דורשים תשלום.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןהשבוע הצליחו החרדים לחלץ מהלך שתקוע כבר שנים - הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים גם לבוררות אזרחית. בתמורה החליטו לתמוך בקידום הרפורמה של השר שלמה קרעי להחלשת התקשורת. בשביל החקיקה לפיצול תפקיד היועמשית של שמחה רוטמן ואופיר כץ, שהם תומכים בה גם ככה, סחטו התקדמות בחקיקה אחרת - שתגדיל את הסמכויות של בתי הדין בתחום פסיקת המזונות בהליך גירושים. בקרוב תתקדם עוד חקיקה - ביטול רפורמת הכשרות של מתן כהנא. תזכיר החוק כבר הופץ, ואם יאושר יביא ליצירת עוד אלפי משרות של משגיחי כשרות.גם חוק הפטור מגיוס שהוצג השבוע הוא התגשמות החלומות של שס - קו ביצורים גאוני שיבטיח שגם אם ייצאו מהחוק כמה עיזים, החרדים לא יתגייסו לצהל. היעדים מגוחכים ויש פתח לשנות אותם, הסנקציות האישיות לא רלוונטיות, ואלו המוסדיות יחולו בהמשך, ורק עד גיל 26. יש רק בעיה אחת - החוק כל כך טוב לחרדים שהוא לא עובר את הייעוץ המשפטי של הכנסת. יור הוועדה בועז ביסמוט והחרדים התחננו לקבל חותמת כשרות והבינו מהר מאוד: מוטב להם שמה שחושב הייעוץ המשפטי לא יהיה על הכתב, אחרת כולם יבינו שהמהלך חסר סיכוי משפטי.לקריאת המסמך המלא לחצו כאןושיא השיאים - חכ יולי אדלשטיין, שנכח בעשרות דיונים על חוק הפטור מגיוס, הודח השבוע כי לא התיישר עם הקואליציה בהצבעה אחרת. במקומו תיכנס לוועדת החוץ והביטחון חכ טלי גוטליב, שידועה בקרבתה לחרדים. גוטליב כזכור גם עומדת בפני כתב אישום על מסירת מידע סודי - לא פחות ולא יותר. המינוי שלה כל כך מופרך שאין אלא לחשוד שראש הממשלה פשוט לא מעוניין בפיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על מערכת הביטחון, כי דיונים אמיתיים יהיה קשה לנהל שם.סקרים פנימיים מראים כבר תקופה שרשימת הליכוד היא עקב אכילס של נתניהו. ביום שאחרי 7 באוקטובר לאף אחד אין כוח לגידופים של דודי אמסלם במליאה, או לחוקי הג'ובים בחברות הממשלתיות. השרים שלו נתפסו כמי שנכשלו בתפקידם וכמי שעסוקים בדאגה לעצמם ולא לציבור. ומה עושה נתניהו? רק הולך ומבליט אותם עם שלל יוזמות מפלגות וחסרות סיכוי.המזל היחיד של נתניהו הוא שהאופוזיציה מולו מותשת ומפוצלת. הם פשוט לא עומדים בקצב, ועסוקים לא מעט בתחרות הפנימית. השבוע, בניסיון להתמודד עם ההתחזקות של אביגדור ליברמן, נצמד אליו יאיר לפיד עם הצהרה אווילית שיתמוך בשלילת זכות ההצבעה לחרדים שלא מתגייסים.מעבר לכך שמדובר בהצעה חסרת סיכוי ופופוליסטית - היא מסוכנת ממש. היא בדיוק הפתח לכך שכל צד ישתמש בכוח שיש לו כדי לכפות מהלכים אנטי-דמוקרטיים על הצד השני. כל היוזמות שנוגעות בזכות המקודשת לבחור ולהיבחר צריכות להיות מחוץ לתחום, אלא אם הן זוכות לתמיכה רחבה של כל קצות הקשת.בקיצור, נתניהו באופסייד - במקום להסתיר את חברי הרשימה, שרק מבריחים את המצביעים שהוא צריך להחזיר הביתה, הוא הולך ומקדם אותם. הוא מנסה לנהל קמפיין דיפ סטייט (היכונו לעוד סבב של ניסיונות להדיח את היועמשית), אבל במקום זאת הוא מערבב אינטרסים אישיים באלה הלאומיים ויוצר את התחושה שהמדינה והמנגנון נועדו לשרת את ההנהגה, ולא להפך.