חג אילנות שמח. השביתה הגדולה קצת דחקה מהכותרות את העובדה שהיום ט"ו בשבט ואף אילצה את הקרן הקיימת לישראל לפרסם הודעה שמבהירה כי למרות השביתה, הנטיעות מתקיימות כרגיל.
יש משהו מיוחד בחג הזה. למרות שהוא נטוע עמוק במסורת היהודית, ובעבר אף נהגו לקיים סדר טו בשבט כהלכתו, כיום הוא נחשב לחג כמעט חילוני, שחוגגים עם הטבע ועם המשפחה. החיבור בין החג לטבע ושימורו הוא אך טבעי, ובכל זאת, לפעמים נדמה שדווקא ביום הזה הטבע לא תמיד מרוויח.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של לילך סונין
השבוע סיפר לי פקיד היערות במשרד החקלאות, ישראל גלון, שאחוז גבוה מאוד (כ-80%) מהשתילים שניטעים בט"ו בשבט לא שורד. שלושה גורמים עיקריים למצב הזה: העונה לא מתאימה לנטיעה של רוב סוגי העצים; מלאכת הנטיעה הלקויה - במקרים רבים מדובר בשתילים צעירים מדי שנשתלים באופן לא מקצועי; והעובדה שבמקרים רבים, אין מי שמטפל באותם שתילים לאורך זמן ודואג שיוכלו להכות שורש.
אין לי מקום
ומה יוצא? שבמקום ללמד את הילדים על חשיבות השמירה על הטבע כפועל יוצא של מחשבה, תכנון לטווח ארוך וקיימות, הילדים לומדים שטו בשבט הוא החג שבו הם הולכים לחורשה או ליער, נוטעים שתיל והולכים הביתה, בלי לחשוב ולשאול מה יקרה לו מחר. במקרים מסוימים הילדים אפילו חוזרים לאותו מקום שנה אחר שנה, ומשום מה תמיד יש מקום פנוי לשתיל החדש.
צריך להבין שמנהג הנטיעות לא נטוע כל כך עמוק במסורת שלנו. הוא נולד לפני כמאה שנה, עם תחילת ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. המחשבה אז, היתה לנצל את החג לאילנות כדי לסייע לישוב הציוני להכות שורש בקרקע ולהפריח את השממה.
אבל הימים הללו חלפו, ונותרנו עם מנהג העדר, ללא כל מחשבה. אחד הגופים שאחראים להחדרת הנוהג בכל בית, גן וכיתה הוא הקרן הקיימת לישראל. עד כדי כך שהם מברכים "חג קק"ל שמח". מצד שני, דווקא שם מתחילים כנראה להבין שהמצב יצא מפרופורציה ודורש חשיבה מחודשת.
לנטוע בשביל הסביבה - לא החוויה
חוץ מהפיקוח וההדרכה שהם מציעים לרשויות שמקבלות מהם שתילים, השנה הם הנהיגו את הנטיעה הוירטואלית ביער החברתי, באתר האינטרנט. מצד אחד, מדובר בסוג של שנור, תרומה שמוצגת כנטיעת עץ וירטואלי. אין בה את החוויה הפיזית והחיבור לאדמה. מהצד השני, לא מבזבזים שתילים בנטיעות מיותרות, ומה שיינטע יהיה בזמן ובמקום שיאפשרו לו לצמוח ולפרוח.
הגיע הזמן לחנך את הדור הצעיר לעשייה מקיימת. לא לנטוע בשביל החוויה, אלא בשביל הסביבה. החוויה צריכה להיות בונוס, לא מטרה בפני עצמה. ואם אין מספיק לכולם, צריך קצת חשיבה יצירתית. למשל שתילת זרעים ושתילים של צמחיה מגוונת בגינות קהילתיות וכד'. ואולי הכי חשוב: פעילות שימור לטבע הקיים סביבנו, תקלע לרוח החג מבלי לחתור תחתיה.