כשישראל קבעה לעצמה מדיניות למניעת העברת נשק מעצים יכולות מסוריה לחיזבאללה, היא קבעה למעשה, שהיא מהלכת בזהירות על קו שיכול להביא להסלמה. האינטרס לשלול מארגון הטרור הלבנוני יכולות פגיעה מדויקות בעומק המדינה, בכלי שיט או בכלי טיס, גובר במקרה הזה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
על אף סכנת ההידרדרות להתכתשות צבאית, נכון להמשיך במאמצי המניעה האלה, המתרחשים אגב במקומות שונים הרחק מגבולות ישראל. בן גוריון קבע מדיניות שישראל לא תצא למלחמה או לפעולה כדי למנוע התחמשות של מדינת אויב. העניין הוא שכאן מדובר בארגון טרור, ללא אחריות מדינתית, ומשום כך הנוסחה הבן גוריונית הישנה לא תופסת.
האם סוריה או חיזבאללה יגיבו? בשלב מסוים כנראה שכן. נכון להיום אסד מאוד לא מעוניין לפתוח חזית נוספת, ספק אם הוא יכול. חיזבאללה מושקע עמוק בלחימה בסוריה, וגם לו לא נוח להיכנס לעימות אלים מול ישראל. כך שעל פניו נראה שלא תהיה תגובה כעת גם מכיוון לבנון.
הדילמה הבאה: האם לצאת למהלך יזום מול חיזבאללה?
דברי הפרשנים הסורים, שמתעלמים מהתקיפה ואפילו מטילים ספק בעצם התרחשותה - מלמדת על רצון סורי להתחמק מהודאה שכן זו עלולה לחייב במס. יחד עם זאת, אם התקיפות על מצבורי נשק ושיירות שעושות דרכן ללבנון, יימשכו לאורך זמן, לא בטוח שבסוריה יוכלו להמשיך להבליג כאילו דבר לא התרחש.
שאלה נוספת שראוי לעסוק בה נוגעת לאופן התגובה. קשה להניח כי חיזבאללה ייפתח במתקפת רקטות משמעותית מלבנון. הצבא הסורי בווודאי לא פנוי לפעילות כזו, ומה שנשאר זמין יותר זו פעולת תגובה מעבר לים, דוגמת הפיגוע בבורגס. לחיזבאללה יש מנגנון פיגועים בחו"ל, כך גם לאירנים ולכן זהו מרחב סביר לפעולת תגובה. מדובר בפעולה שלא תשאיר טביעת אצבע סורית, אירנית, או מבית היוצר של חיזבאללה - באופן מובהק.
אם ישראל אכן עומדת מאחורי התקיפות בסוריה, הדבר מלמד קודם כל על אחיזה מודיעינית טובה מאוד, שגם היא לא תמיד מבטיחה מידע מדוייק שמאפשר פעולה. מותר לנו להניח שבמוקדם ובמאוחר, עם תהליך ההתפוררות של סוריה, אמצעי לחימה מתקדמים יגיעו לידי חיזבאללה - לרבות חומרי לחימה כימיים. זו תהיה הדילמה הבאה של מקבל ההחלטות בישראל: האם לצאת למהלך יזום מול חיזבאללה כדי לשלול ממנו יכולות מעין אלה?