גורו הטבעונות גארי יורופסקי היה כאן לא מזמן וחולל את המהומה האלימה הקצת צפויה שלו, ונסע לא לפני שנתן את השואו המבוקש ואיחל למספיק אנשים שיאנסו את הילדים שלהם. אני דווקא מהאנשים שלא התעלפו מההרצאה המפורסמת שלו ביוטיוב, ואני יכול להתווכח איתה די בקלות; אני לא אעשה את זה פה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
גארי יורופסקי נסע, אבל האבק מסרב לשקוע. כל יום יש עוד מאמר בעיתונות, היום זה יוסי קליין ואתמול זאת הסופרת לימור נחמיאס, והניוז-פיד שלי בפייסבוק מפוצץ בחודשים האחרונים במלחמת העולם שמנהלים חברי הפייסבוק שלי נגד אכילת חיות. ואף מילה אין שם נגד אכילת ראש.
מילא מילים, אבל התמונות שהם מעלים כל יום - אני מניח שככה זה אצל כולם - כוללות יותר ויותר חיות מתות בדרגות הולכות ועולות של פלסטיות. זה נהיה כבר גועל נפש ופחד אלוהים כאחד לפתוח פייסבוק. ואני, דווקא יש לי קיבה חזקה. בלימודים באוניברסיטה ראיתי לא מעט גופות אדם בכל מיני צורות חיתוך, קשה להגעיל אותי עם זה, אני מוצא בגוף גם יופי פנימי. ועדיין הצילומים שהטבעונים המיליטנטיים מעלים לפייסבוק כל יום, כל היום, שוב ושוב, מעלים לי במעלה הגרון את ארוחת הצהריים כולה, חציל ממולא גבינה בתנור עם סלסה עגבניות מלמעלה, שבמהלך הכנתם לא נשחט אף בעל חיים, נשבע לכם.
וכשהתמונות האלה עוברות סף גועל מסוים, האינסטינקט וגם הזכות הבסיסית היא לאנפרנד את אותם פעילים מהפייסבוק שלי. בתגובות אליהם אני רואה שאני לא היחיד. החברים שלהם כותבים: "וואללה נסחפת".
אני לא עושה את זה. אם אתה אוכל גם בשר, אתה חייב לראות את זה.
לא כל יום, לא בכל כניסה לכל מדיה חברתית, אבל מפעם לפעם אתה חייב מוסרית לדעת ולראות איך הגיע השניצל לפריזר. אם אחר כך אתה רוצה להמשיך לאכול בשר, זה בסדר גמור מבחינתי. גם אני אוכל בשר. אבל בדיוק כמו שכל אדם חייב לראות מה עושים בשמו בשטחים ומה עושים בשמו ותחת דגל מדינתו לפליטי מלחמה או למהגרי עבודה, לפני שיגבש דעה לכאן או לכאן, ככה גם את זה צריך לראות. זכותם ואולי גם חובתם להעלות את התמונות האלה. ולי אין זכות מוסרית להגיד שאני לא רוצה לדעת.
זה דוחה, אבל התעלמות זה יותר דוחה.