קשה להאמין, אבל גם במאה ה-21 יש מקום על פני כדור הארץ שבו יכולים במחי מתקפה אחת קבוצה קטנה של "לוחמים" להעלות 200 ומשהו ילדות על משאיות, לקחת אותם לאיזשהו מקום - וכעבור חודש ימים לאיש עדיין לא יהיה מושג איפה הן.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"לוחמים", במרכאות, מפני שמדובר בחבורת נבערים שלידם אנשי אל-קעידה נראים כמו בוגרי הרווארד. די היה לשמוע את ההתרברבות העילגת של "מנהיג" בוקו חראם, אבו-באכר שאקו, כדי לתהות עוד יותר האם אלה באמת אנשים שמסוגלים להטיל חיתתם על המדינה הגדולה ביותר באפריקה, המרכז הפיננסי של היבשת? התשובה, כרגיל, נמצאת במקום המתסכל ביותר שאפשר למצוא בכל בירה אפריקנית: ארמון הנשיאות.
כמו בהרארה בירת זימבבווה, כמו בבמאקו בירת מאלי, כמו במונרוביה בירת ליבריה - יושבים בה אנשים שניהול ענייני המדינה חשובים פחות ממיצוי משאבי הטבע מול חברות הענק המערביות. מלחמה בטרור תתקיים רק כאשר העולם יתעורר או כאשר יהיה מדובר בפגיעה אישית ביוקרתו של השליט.
המחלה האפריקנית: המשילות לא קיימת
באבוג'ה בירת ניגריה יושב אדם חביב. גוד לאק ג'ונתן. כשמו כן הוא, ניחן במזל שהביא אותו אל התפקיד אחרי שלטונו הממושך של אולסג'ון אובסנג'ו; רעייתו, פיישנס ("סבלנות") ג'ונתן, אירחה בחוסר סבלנות בולט את נציגי המשפחות שבנותיהן נחטפו - מול המצלמות היא זעקה ובכתה, נזפה במפכ"ל המשטרה על ששלח את הבנות להיבחן בכפר ללא שמירה , ולאחר הפגישה - שלחה את כוחות הביטחון לעצור את אחת הפעילות. מופע פתטי של משילות לא-קיימת.
פחד, כידוע, יכול לשרת מיתוס, וכך כל הכפרים במדינת המחוז הצפונית בורנו אחוזים כעת בעתה. חיילים נשלחו לשמור על בתי הספר, אבל משפחות שלמות הולכות לישון בסבך השיחים, שמחות לבתים מחשש ששיירת אופנועני בוקו חראם תתנפל גם עליהם ותחטוף להם עוד בני משפחה.
חיילי צבא ניגריה בעצמם מפחדים מהארגון, חלקם מוקסם מהדימוי המצ'ואיסטי של הלוחמים ומהחזון האיסלמיסטי הפשטני של אבו-באכר שאקו. ניגריה חצויה כמעט במדויק בין מוסלמים לנוצרים, והנוצרים בצבא חרדים עוד יותר מבוקו חראם, שמפיץ שמועות על אימונים משותפים עם פעילי אל-קעידה בתימן ובמגרב.
הפחד: מבצע צבאי כושל
ניגריה היא שחקנית גדולה בשוק הנפט העולמי, ואם היתה סכנה אמיתית למתקני השאיבה או הזיקוק העולם היה מתעורר מוקדם הרבה יותר. למרבה המזל, אלה מאובטחים היטב, כולל בסיוע חברות ייעוץ בטחוניות ישראליות. וכך אנו נשארים עם הסיפור האנושי, הטראגי, שמאפשר לכולם להתאחד סביבו עם האשטג מנצח בטוויטר, וכל אחד יכול להצטלם עם שלט ולהשתתף. פעולת הטרור הגדולה האחרונה שהיו מעורבים בה ילדים היתה מתקפת הטרור בבסלאן, מבית הבדלנים הצ'צ'נים בדרום אוסטיה.
אלף ילדים נחטפו, ובסופה של פעולת ההשתלטות נהרגו כ-200 מהם, מי מכדורי החוטפים ומי מכדורי כוחות הביטחון הרוסים. העולם היה אז מגויס מהר הרבה יותר מכמה סיבות: היו תמונות קורעות לב מהיום הראשון; רוסיה חשובה יותר, צ'צ'ניה שלחה אז טרוריסטים רחוק יותר, והמתקפה הכושלת על התאטרון במוסקבה שנתיים מוקדם יותר הציתה את הדמיון. למעשה בבסלאן כולם חיכו למה שידעו שיקרה: מבצע כושל וטראגי.
ארצות הברית מתוסכלת מאד מחוסר הרצון וחוסר היכולת הניגרי לפעול, אבל נוהגת בעדינות במגעים עם הנשיא ג'ונתן. "משלחת אמריקנית של מומחי מודיעין" יצאה לניגריה לסייע, והיכולת שלה להגיע לתוצאות שקול לנסיונות הכושלים בזמנו להסתייע בשרותי המודיעין של פקיסטאן באיתור אוסמה בן-לאדן. רק צילום מפליל ממזל"ט או מלווין של קבוצת משאיות חונות בלב יער סמביסה עשויה להוביל את הצבא לפעול. וגם אז, כמו ששני הצדדים נראים בשטח, אוי לנו מהתוצאות - והלוואי שנתבדה.