אחרי שישקע אבק ההון-שלטון, וערעורים יעורערו ועונשים ירוצו וספרים ייכתבו, אנחנו עלולים להישאר עם הולילנד. מתחם המגורים הזה שהוא עלבון ארכיטקטוני, זוועה ברוטאלית בממדי כיעור קליניים: פיגוע אסתטי.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לאיש אין ספק היום שהפרויקט הזה לא היה נבנה אלמלא זרם הרבה יותר מדי כסף שלא היה צריך לזרום, כדי לאשר את המפלצת. ועכשיו צריך לעשות איתה דבר אחד בלבד: להרוס. להרוס ולמחות ולהשמיד ולאבד.
מי שקנה שם דירת יוקרה, שיארוז את הדברים ואחר כך שיבוא בטענות ליזם, שיתבע אותו בבית משפט, שידרוש את הכסף שלו בחזרה ושיקבל אותו. בדיוק כמו שהורסים מרפסת שנבנתה ללא אישור, בגלל שזה מכוער ובגלל שזה לא מעניין אף אחד שעלה לך כסף לבנות את המרפסת בלי ההיתר, באותה מידה צריכים לעלות די-ניינים על המתחם, ולהשטיח אותו. למחוק מעל פני האדמה.
ובמשך שנה צריך גל ההריסות הזה לעמוד ככה, זכר לחורבן הבית שנבנה על יסודות של שחיתות, וכל מי שיעבור שם יצקצק, וקול הצקצוקים יעלה השמיימה. ונזכור את הלקח. בגלל שכל רגע שהולילנד עדיין עומד במקומו ונראה מכל עבר, הוא רגע שאומר שאפשר להרוויח משוחד ומשחיתות.
בלי השוחד, אף אדם לא היה מאשר את הכיעור המגלומני הזה, שמשחית את קו הרכס הירושלמי, קו רקיע שהוא סמל, הוא הצללית של ירושלים, הוא טביעת האצבע שלה, שעל כל מגדל וכל אבן בו כתבו שירים, קו רקיע שהוא נכס תרבות עולמי; ועכשיו מזדקר ממנו פרויקט הולילנד, מביך כמו זיקפה בלתי רצויה.
הביאו את הדי-ניינים ובואו נמחק את החרפה: זאת האחריות ההיסטורית שלנו.