רגע לפני יום הכיפורים שבה ועולה סוגיית מנהג הכפרות. גם השנה מחו פעילים למען בעלי חיים נגד השימוש בתרנגולים כדי לכפר על עוונותינו. גם השנה רק המשוכנעים השתכנעו ועולם כמנהגו נוהג.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק האישי של לילך סונין
ניצול וגרימת סבל לבעלי חיים אינם תופעה חדשה. מאז ראשית ימי האנושות התייחסנו לבעלי החיים כאל יצורים שנועדו לשרת אותנו, להאכיל אותנו, לעבוד בשבילנו, לבדר אותנו וגם לשלם בחייהם על עוונותינו.
אני לא צמחונית. ברור לי שבטבע מין אחד הוא מזונו של האחר. אבל אם בעבר היינו תלויים ביכולות הצייד שלנו, כיום, מיליארדי בעלי חיים נולדים ומתים בשבי כדי לספק את צרכינו, ולרוב סובלים בכל שנייה של חייהם.
למרות שרצוי עדיין להילחם על שיפור תנאי המחיה של אותם בעלי חיים, עד לרגע שבו הם צריכים לעלות על שולחננו, אני, בניגוד לטבעונים וצמחונים, מכירה בכך שמדובר בצורך קיומי.
אבל מה עם כל השאר? איזה צידוק מוסרי ניתן להמציא לתרבות שמקדשת גרימת סבל לבעל חיים? המילה מסורת והמילה מוסר אולי חולקות את אותן אותיות אבל במקרים רבים המרחק ביניהן רחוק.
בעולם העתיק נהוג היה להעלות חיות כקורבן לאל כלשהו, ולעשות בהן שימוש כבידור. מאז ועד היום עוד יש מי שעורך קרבות בין בעלי חיים (תרנגולים, כלבים ועוד) ובין האדם לחיה (מלחמת שוורים).
ביהדות יש לעיתים בעייתיות ביחס לבעלי חיים. למשל, השחיטה הכשרה שגורמת סבל ליצור הנשחט. אבל מנגד יש גם צער בעלי חיים והכרה בכך שאין לגרום סבל מיותר ליצור חי ונושם.
התחליף הנפוץ ביותר לתרנגול הוא פדיון כפרות. במקום לתת לתרנגול לשלם בחייו על חטאיך, אתה משלם סכום כלשהו לצדקה לעניים. כולם זוכים ואף אחד לא נפגע. לאחרונה הוקם ארגון חרדי למען חיות: חמל"ה - חרדים למען החיות, וגם הם מנסים לשכנע את שומרי המצוות לפדות את הכפרה בכסף ולא בחיי תרנגול.
ביום רביעי הפגינו פעילי אנונימוס בשוק התקווה נגד הכפרות וקיבלו יחס עוין מאוד, שכלל גם התנכלות אלימה. זה רק מחזק בעיני את התחושה שאלה שבוחרים בנוהג הזה לא באמת דואגים לשלומו של האחר, ומרוכזים בצרכים שלהם בלבד.
מן הסתם, יהיו כאלה שלא יאהבו את הדברים שאני אומרת, אבל לדעתי הגיע הזמן לשנות, להבין שכל יצור חי זכאי לחיות בדרך הטבע שלו. אם הקטלונים בספרד הבינו את זה והעבירו השנה חוק שאוסר על מלחמות השוורים האכזריות, מסורת של שנים רבות, גם אצלנו הגיע הזמן לאסור בחוק מנהגים מתעללים בכל יצור חי.