גם אני מוטרדת. לא רק קצינות במשטרה. אני מוטרדת ולא רק עכשיו. בכירי הארגון בעבר נזכרו לספר שבמשך שנים ידעו ושתקו. אחרים בדימוס הסבירו שהדבר היה כמעט בבחינת נורמה ואפילו הם עצמם, לובשי המדים שסרחו, התנדבו לספק מידע על מה "שכולם עשו וכולם יודעים".
עקבו אחרי נטעלי שם טוב בטוויטר
אני מוטרדת ולא רק מהמשטרה. הנשים בישראל מופלות לרעה לא פחות בארגונים אחרים. במשרדי הממשלה ובאלו הפרטיים. מופלות פיזית, מילולית ומספרית - בייצוג שלנו וגם בתלוש. בכלכלת הבית, בכלכלת המדינה, בביטחון האישי ובמערכת הביטחון, בחלקינו הארי בחינוך הילדים, בחלקינו הדל בסגלי האקדמיה, במערכת המשפט ואף בחקיקה הישראלית. החוק המרכזי להגנתנו [חוק שיווי זכויות האישה (1951)] חלש מול חוקים אחרים, מול מערכות דת וביטחון ומעולם לא עוגן כחוק יסוד.
ואף על פי כן, 49 שנים לאחר שנחקק, לאט ומעט ובכל זאת, בא כתיקון סעיף 6 להבטיח לכל אישה זכות מלאה על גופה, זכות להגנה מפני הטרדה מינית ואף חייב חתירה לייצוג הולם לנשים בגופים ציבוריים. נדמה אולי שעכשיו הגיע הזמן לעדכן גם את מערכת האכיפה.
הזדמנות פז
ומה עם המחוקקים עצמם? כיאה לתקופת הבחירות, זו הזדמנות פז להזדעזע, להוקיע, לקרוא לפעולות קיצוניות. כל בחירות בישראל מגיעות לרגע שבו סופרים נשים בכל מפלגה ומזכירים לנו כמה בעצם לא סופרים אותנו באמת.
עד לפני רגע חיזרו המפלגות אחר נשים לעטר בהן את הריצ'רץ', הפעם כביטוי לשיטת השיבוץ, ועכשיו - הזמנה נהדרת לקרוץ להן שוב, אפשר גם כפי שבחרה "יש עתיד" לפנות לנשים באחד מסרטוני הקמפיין – כל כולו גברים בחצי עירום ועם גדי ביד.
איפה הם היו במהלך הקדנציה? עם החבר'ה. 27 נשים בלבד היו שם, 25 אגב מסתמנות על פי הסקרים האחרונים בכנסת הבאה, לראשונה מזה שנים מספרן במגמת ירידה.
במחנה הציוני למשל (מעניין אגב אם ההגדרה מכתיבה לנשים אחריות על מפעל הילודה היהודית) מיהרו בגין האירועים לשלוח קדימה את ארבע בכירות המפלגה תחת הכותרת: "אנחנו מתחייבות". לתומי כבר חשבתי שהאינטרס לקידום הנשים הוא של כולם שם. מסתבר שזה באחריותן הבלעדית של ארבע הנשים שהצליחו להידחק קדימה. נו, מילא, יש להם לפחות נשים לשלוח.
בין ההבטחות הן כתבו גם "מינוי אישה לתפקיד המפכ"לית", הבטחה שהייתה צריכה להיות כאן מזמן מתוקף הידיעה שתימצא קצינת משטרה אחת לפחות ראויה, ולא להישלף כפיצוי על שורת פרשות מביכות.
בניגוד לאינסטינקט הגברי
צבר האירועים הנגלים בפנינו עכשיו - מסוכן. לא רק בגלל האירועים שהוא חושף, אלא גם בגלל הרצף שלהם. רצף שמייצר בטעות את הרושם שמדובר בבעיה של היום, וחמור מכך, מייצר פתרונות למחר. זהו אינו צירוף מקרים שאין ביניהם כל קשר. אלא צירוף של מקרים שמצביעים על תרבות חולה בתוך ארגון, ולא פחות מזה, על ארגון בתוך תרבות חולה.
אז אנא מכם, בניגוד לאינסטינקט הגברי ששולט כאן, תחסכו מאתנו את הירי בתותחים הכבדים. כשיתפוגג עשן המיסוך, אנחנו יודעות כבר, נגלה שוב שדבר לא השתנה.
עכשיו נחוצה לנו הוקעה עמוקה של נורמות שאומצו במשך שנים, עבודת חקירה מאומצת ושורה של החלטות אמיצות מאוד. דווקא אלו שמתקבלות בשקט, בשעות הקטנות בעבודה, בוועדה המסדרת ובוועדות הקידום. לא בריצ'רץ', לא במסיבות עיתונאים חגיגיות, לא בהצהרות ריקות ולא בהבטחות לניצבת. בהתייצבות אמיתית. איתנה. שעה שעה, סיזיפית עד לשינוי.