זה היה אמור להיות הביקור הכי חם, של הנשיא הכי קרוב, במדינה שהכי אוהבת את הנשיא של ארה"ב. ביקור דונלד טראמפ יצר ציפיות של מפגן האהבה והחיבור הכי גדולים שיכולים להיות. כשהציפיות הן כל כך גבוהות והרצון להצליח הוא כל כך אדיר, כנראה שהדברים כמעט נידונו לעבור תלאות החמצה והידרדרות רצופת תקלות שנוצרו בדרך. אבל גם בסטטיסטיקה הזו אין ספק שההכנות לביקור טראמפ שברו את כל השיאים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מהביקור הכי מוצלח, הכי טוב והכי ברור מאליו, זה הפך להיות קומדיה של טעויות או טרגדיה של החמצות בדרך למפגש המיוחל. בשורה התחתונה - זה לא אמור לקלקל את המסר המרכזי של הביקור: דונלד טראפ בא לכאן כדי לחבק את ישראל. לא יותר ולא פחות. אולי על הדרך הוא ירצה להשיק את תהליך השלום או גם לקפוץ לבקר את אבו מאזן. אולי הוא יפלוט גם כמה דברים שאחר כך יזכו לפרשנויות רבות שלנו ושל אחרים. אבל השורה התחתונה - לא תשתנה.
היא לא תשתנה, כי מה שמנחה את טראמפ בביקור הוא עיקרון אחד בלבד: ההיפך מאובמה. כל מה שהוא עושה צריך להיות הפוך מהביקור של קודמו. זה מתחיל מהעיתוי: אובמה נבחר לקדנציה ראשונה ושכח את ישראל בבית. הוא דילג לטורקיה ולמצרים ולא קפץ לישראל. הפעם הראשונה שבה דיבר על ישראל היתה מעל לראשם של נתניהו והנשיא מובראק כשהבהיר שלא תהיה אף בנייה של לבנה אחת בהתנחלויות.
בניגוד לאובמה, טראמפ מתחיל הפוך - המדינה הראשונה שהוא רצה להגיע אליה היתה ישראל. היא אמנם תהיה השנייה - אבל זה כבר קשור לעניין אחר - הכסף. טראמפ מתחיל את מסעותיו בסעודיה - שגם לשם אובמה לא ממש קפץ, וגרם להם לחשוב שהוא מפנה להם כתף קרה כשהוא פונה לאירנים. אבל במקרה הזה הכסף הוא שמשחק תפקיד: טראמפ מגיע לסעודיה אחרי שיש הבטחה של יורש העצר לעסקה ביטחונית של 100 מיליארד דולר. המשמעות היא שעל פי הדוקטרינה של טראמפ שנקבעה במהלך מערכת הבחירות, בני הברית של ארה"ב - משלמים לה. המחיר עבור הביקור: 100 מיליארד דולר. ובניגוד לסעודים, אצלנו הוא מתקיים בחינם. למעשה, טראמפ עוד מחויב לחשבון של הנשיא אובמה - 38 מיליארד דולר בעשר שנים - חלק מהסיוע המיוחד.
בשל כך טראמפ מרגיש שמגיע לו בדיוק את מה שהוא רוצה, והדבר גם מחלחל לדיונים השחצניים של צוות ההכנה שלו. הוא זה שיקבע ויחליט, וכפי שטוענים גורמים ישראלים, הוא שוכח מי האורח ומי המארח ושקובע כיצד יראה ביקור של אורח זר מארצות הברית.
קדימה לירושלים
מלבד אלו, טראמפ גם לא מעוניין לעבור כאן את מה שעבר אובמה כשנחת בישראל בקדנציה השנייה שלו. עם הגעתו, הוא ערך טקס קבלת פנים מרשים שכלל נאומים ולחיצות ידיים לכולם. החל מיו"ר הכנסת ועד אחרון השרים הזוטרים שבאו לקבל תמונה רגע לפני שתקפו את הנשיא ההוא. טראמפ לעומתו הודיע כי הפעם יערך טקס קצר נטול נאומים - ומיד עולים לירושלים.
אחר כך הוא רוצה לנאום בירושלים. מאחר שאובמה כבר נאם בבנייני האומה - טראמפ רצה לוקיישן אחר. אנשיו חיפשו אחר מיקום זוהר, מדהים, עם צביון יהודי ועם ערך היסטורי. לכן הוא בחר תחילה במצדה - מה שגרם לרבים לתהות מה הוא בדיוק מחפש על ההר הזה ואיזה מסר הוא רוצה להעביר. אבל כנראה שהמסר היה רדוד מאוד כי כשצוות ההכנה שלו הגיע למקום והתבשל שם בחום, הם חשבו על פניו הסמוקות של טראמפ בשעות הצהריים - והחליטו להעביר את המיקום למוזיאון ישראל. למה? ככה. אין מסר נסתר, רק שלא יהיה כמו אובמה. כך גם הביקור בכותל שגרר לכותרות אותן פרסמנו לראשונה בחדשות 2.
טראמפ רוצה לחבק את ישראל, אבל הוא נע בין הטיפות: בין מי שרוצה לרוצה להדגיש בפניה כי יש לה ידיד אמת, למי שרוצה לייצר את מרחב התמרון של תיווך ויכולת להניע את תהליך השלום. לכן בביקורו הוא צפוי לפגוש גם את אבו מאזן. הוא בא לחבק אבל לא נותן את הכול, ובעניין ההתנחלויות הוא שולח את השגריר שלו דיויד פרידמן שאמר ב"ישראל היום" בריאיון ראשון לאחר נחיתתו שארה"ב לא דורשת הקפאה.
בהקשר זה - השגריר צודק. ארצות הברית לא דורשת הקפאה, ויש כבר הבנות של בנייה בתוך ההתנחלויות. בפועל, תשאלו את אורי אריאל וגורמי התכנון, יש הקפאה מרצון. כלומר טראמפ לא דורש זאת, אבל ישראל מתנדבת או מבינה את רוח המפקד, ודחתה את כינוס ועדת התכנון העליונה כדי לא להפריע לדונלד טראמפ ולא ליפול לו לתוך הפה.
דונלד ב-7 שגיאות
לסערה הזו נכנס הסיפור המדהים של הניו יורק טיימס, לפיו מידע מודיעני שישראל חלקה עם טראמפ הועבר לרוסים. זה סימן אזהרה מובהק: לישראל ידיד חם בבית הלבן, אחד שלבו באמת נוטה לטובתה, שמחובר לא רק לישראל ולליכוד אלא גם לנתניהו באופן אישי, בין השאר דרך שלדון אדלסון. אבל גם אחד שעושה מה שהוא רוצה, שחושב שמגיע לו הכול, שהוא מחליט והוא קובע, ולא בכל הדברים אפשר לסמוך עליו עד הסוף.
לא ברור האם המידע שטראמפ העביר באמת גורם לנזק ואולי אפילו לישראל יש תמורה מכך. הכול פתוח. אבל זה סימן האזהרה שבא לידי ביטוי בכל ההכנות לביקור. הוא נעשה כמו הבדיחה החבוטה על נח בשבע שגיאות: כל הטעויות האפשריות בוצעו - גם בהתנהלות, גם במסר וגם ביכולת לייצר אווירה חמה. מצד שני, אחרי כל כך הרבה תקלות - אולי הביקור יהיה מאוד מוצלח.