אז זהו, עכשיו יש שקט סביב רצועת עזה. יכול להיות שעוד מוקדם לסכם כי הכל הרי שברירי ולא ברור - ובכל זאת לא נכון לבחון את האירוע הזה לפי מספר הנפגעים שם ואצלנו, אלא רק לפי היקף המטרות שנפגעו ברצועת עזה. שהרי גם הסבב הזה הוא בסך הכול עוד סבב, עם הכללים הישנים והמוכרים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
זה מתחיל באיזשהו אופן, לא תמיד ברור למה, ומסתיים בחלוף יממה, שתיים או שלוש ולעיתים יותר. וגם זה לא ברור למה זה מסתיים כך ולא יומיים קודם. הדיון האמיתי הוא לא על מה היה אלא מה נכון לעשות בפרק הזמן של השקט.
בסופו של יום האתגר של המנהיגות הישראלית הוא לייצר מצב יציב מול רצועת עזה וזה לא קרה גם ב-4 שנות השקט. בכל פעם אנחנו שוקעים בעיסוק נוקדני במי ירה ולאן, מי פגע.
ברור שעוצמת האש של צה"ל היא בסדרי גודל רבים יותר וכיפת ברזל רק משתכללת ומשתפרת בביצועים שלה - אבל בסופו של דבר זה נראה כמו תסריט שמישהו כתב ושני הצדדים מתנהלים על פיו: מתחילים ומסיימים עם אותם הדיבורים ויציבות מול עזה בתום סבב כזה, שהרי בינינו לא הוזכרה שום "יציבות".
קשה לייצר הרתעה כאשר הכל כל כך צפוי; גם החמאס וגם הג'יהאד האסלאמי יודעים בדיוק מה נעשה, שהרי זה כבר נעשה בעבר. לכן אין כאן משהו שמייצר הרתעה. צריך לומר: התקיפות הפעם היו כבדות יותר. נפגעו יותר נכסים ול"ארגז הכלים" של צה"ל החזירו את החיסול הממוקד (למה רק עכשיו?) והחמאס והג'יהאד מצדם ירו בהיקפים רחבים יותר, וזה עדיין במסגרת כל מה שכבר היה עם שינויים כאלה ואחרים - גם אחרי חשיפת ה"טיל" החדש של הג'יהאד בסבב האחרון.
מי שמצפה שבעקבות סבב האלימות הזה תתבסס כאן איזושהי יציבות אחרת, אני מעריך שהולך להתאכזב. זה לא יקרה. השאלה היחידה היא מתי הם יחזרו להפגנות האלימות על הגדר ואז כבר אפשר יהיה לספור את היום שבו כל זה יסתיים בעוד מטח לעבר ישראל. זאת אומרת שהגלגל ייסוב סביב עוד סבב ועוד אחד. אותו הדבר בלי שינויים של ממש.