חודש אוגוסט ידוע בתור חודש הדמים בענף הבנייה. אחרי מות שלושת הפועלים אתמול (שני) במספר תאונות ברחבי הארץ, שנה בדיוק אחרי שמת פועל באותו אתר בנייה בראש העין – נדמה שהממשלה מצהירה על צעדים שהיא עושה, אבל בשטח מספרי ההרוגים רק עולים. 27 פועלים מתו רק מתחילת השנה, לא כולל שני עוברי אורח שנהרגו כתוצאה מתאונות בענף הבניין, עלייה משמעותית לעומת 19 הרוגים באותה תקופה בשנה שעברה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בסוגיית הקטל בענף הבנייה אין פתרונות קסם. וזאת בדיוק הבעיה. לא מספיקות ההצהרות, אין צעד אחד שיכול לעשות את השינוי. יש צורך באוסף של פעולות של כל חלקי הממשלה וחברות הבנייה כדי לחולל שינוי משמעותי. הצמצום של מספר התאונות בענף הבנייה ואיתן מספר הפצועים וההרוגים זו משימה קשה, סיזיפית, לא זוהרת במיוחד ולכן גם המורכבת ביותר לביצוע, בטח כשמי שאמור להוציא אותה לפועל הם פוליטיקאים.
הצעד הראשון והכי חשוב הוא הגברת הפיקוח. משרד העבודה והרווחה הכריז על קנסות ותוספת של תקנים אבל זה פשוט לא מספיק. בלי תוספת משמעותית של כוח אדם וכלים בידי המשרד, מצד אחד להעניש כלכלית באופן חמור את היזמים והקבלנים, ומצד שני יותר אנשים בשטח שגם יאכפו את החוקים והתקנות החדשים, לא יוכל להיות פה שינוי של ממש.
הצעד השני הוא הגברת שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה ופעולה כצוות משימה למטרה הזו. היום כל אחד ממשרדי הממשלה משחק תפקיד מהותי בשרשרת אחרת של האכיפה בתחום עבירות הבטיחות בענף הבניין. המשטרה, משרד המשפטים, משרד העבודה והרווחה, משרד הבינוי והשיכון ואפילו הרשות לניירות ערך – לכולן יש חלק אבל אם לא כולן יפעלו ביחד כדי לייעל את שיתוף הפעולה ולהגדיר את הנושא כמשימה שחשובה להם, הליכי האכיפה ייתקעו כל פעם בנבכי ביורוקרטיה של גוף ממשלתי אחר. ושוב הפועלים הם אלה שנפגעים מחוסר שיתוף פעולה בין הצדדים. גם לרשויות המקומיות יש חלק גדול בסמכויות ובאכיפה כלפי חברות הבנייה שנמצאות בשטח שלהן ולכן יכולות לעשות שימוש באמצעים שיש ברשותן.
הצעד השלישי הוא הפניית הפוקוס לחברות הבנייה. בסוף האחריות היא שלהן והן צריכות לעמוד במרכז. כשפועל נופל, נפצע או חלילה נהרג צריך להבין מי החברה שעומדת מאחורי זה, מה הכשל שגרם לכך, גם בפוקוס של רשויות האכיפה וגם שלנו כלי התקשורת. המשטרה ומנהל האכיפה במשרד העבודה צריכים לפרסם את הממצאים, לפרסם את השמות של החברות כי רק באמצעות הרתעה יגיע שינוי מבפנים. החברות צריכות לחשוש מפרסום שמן, אף חברה לא רוצה להיות מזוהה עם הרג של פועלים.
אבל אם אין נתונים רשמיים ומסודרים שמתפרסמים כל תקופה קבועה, מי החברה שמובילה במספר התאונות, מי החברה שמובילה במספר ההרוגים, הכתם לא דבק בהן ולכן הנושא לא בראש סדר העדיפויות שלהן. הטענה שחוזרת על עצמה היא שלא מדובר בתנאים של החברה, אלא הפועלים עצמם שלא רוצים לעבוד לפי החוקים ולא רוצים להתמגן. אך זו צריכה להיות האחריות של החברה לדאוג שהם יעשו את זה. אם פועל ידע שבטיחות היא תנאי בל יעבור כדי להמשיך בעבודה, הוא יהיה עם כל הציוד הדרוש ויציית לכללים.
הצעד הרביעי הוא הכשרה מקצועית לפועלים, הדרכות וכל מה שקשור לעבודה בגובה, לבטיחות בעבודה והסברה בקרב הפועלים עצמם של ההנחיות לעבודה.
הממשלה מצהירה כל הזמן שהיא רוצה לבנות כמה שיותר, זה אינטרס של כל מי שרוצה שמחירי הדיור ירדו, אבל יש לזה מחיר – והוא לא יכול להיות בחיי אדם. בשורה התחתונה, רוב הזמן הרשויות מנסות, בכל פעם שיש תאונה קשה או הרוגים, פשוט לזרוק את האחריות מאחת לשנייה. הבעיה החמורה ביותר היא שיש הרבה רשויות מעורבות ולכן משם צריך להתחיל כדי לעשות את השינוי העמוק והארוך בתרבות הבנייה בישראל.
צמרת מערכת הביטחון, בכירי מערכת אכיפת החוק, אומנים מובילים וגיבורים מעוררי השראה – וכולם Live על במות בנייני האומה. ועידת המשפיעים של חברת החדשות ב-3 בספטמבר 2018 בבנייני האומה בירושלים | הבטיחו את מקומכם והירשמו: https://newsevent.co.il/