המכות בדרבי ממש לא עניינו אותי באופן אישי כשלעצמן. אף אחד לא נפצע, וממילא לא היה לי עוד קודם רושם לפיו הקהל ביציעים הגיע לאצטדיון אחרי קונצרט של מאהלר ולפני ערב קריאה משירתה הנשגבת של ויסלבה שימבורסקה. עבורי המכות בדרבי הן סמל למשהו הרבה יותר גדול.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הרגע המדויק בו אוהד בשם פואד, שידוע בזה שהוא תמיד בלי חולצה, ירד מהטריבונה ונכנס למגרש בכדי להרביץ לערן זהבי הוא סמל לקו שנחצה פה לאחרונה. הפכנו למדינה אלימה עד כדי כך שאדם מעלה בדעתו שאפשר פשוט לרדת מהיציע ולבעוט בשחקן של מכבי באמצע המשחק.
אין למקרה הזה שום קשר לספורט. המקרה מייצג הלך רוח שנפוץ פה, דבר מקובל. האוהדים רואים מה קורה מסביב - ומיישרים קו, ולפיכך האוהד שפרץ למגרש הוא לא ארכי-פושע. מי שאשם בזה שהפכנו ביותר ממובן אחד למדינה בה שולטים בריונים וחוליגנים הם אלה שסתמו את הפה מול גילויי האלימות כשהיה להם נוח לשתוק. הייתה פה מלחמה לא מזמן, ומי שהעז להגיד משהו שלא על פי הקו הלאומני ספג השמצות, קללות, איומים, לינץ' ברשת והיה רחוק מילימטר מלינץ' פיזי.
ראש הממשלה לא נגע בזה. הוא הרי היה הגיבור של רוב המקללים האלה, ולמה לו לריב עם המצביעים, או שמא הוא פחד, אפשרות סבירה בהחלט. יש לפחות נשיא אחד של מעצמה עולמית שחושב שזו תכונה שמאפיינת אותו. והשרים שלו, שפה ושם אולי הפטירו משהו בשקט, באותיות הקטנות רק בכדי לצאת ידי חובה, ראו את כל זה מול העיניים ולא עשו שום דבר מהותי.
העם ראה והפנים. כשהתנכלו לאנשים בממשלה שתקו משל היו בסדנת ויפאסנה, והסתכלו הצידה כאילו אנג'לינה ג'ולי חלפה מולם. זו לא הפעם הראשונה שהם "כאילו" לא רואים מה נהיה פה מסביב. ה-4 בנובמבר, יום רצח יצחק רבין צוין אתמול. חברי הממשלה כבר אמורים לדעת שצריך להסתכל לצדדים ולא להתעלם, גם אם זה לא נוח תמיד לצאת נגד אנשים שתומכים בך.
עזבו את הכדורגל, זה הרבה מעבר לקווי המגרש. לא משנה לי אם היה צריך להפסיק את המשחק בבלומפילד, משום שזה הדבר הקטן. יש משחק אחר שצריך להפסיד קודם. את הכרטיס האדום צריך להוציא לכל מנזר השתקנים שמנהל פה לכאורה את המדינה, ולא למד פה כלום ב-19 השנים האחרונות.