בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג (ICJ) פסק אחר הצהריים (שישי) כי ישראל חייבת להפסיק לאלתר את הפעולה הצבאית ברפיח. ההחלטה התקבלה ברוב של 13 שופטים לעומת שניים שהתנגדו. אל"מ (במיל') ד"ר ערן שמיר-בורר, מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה ולשעבר ראש מחלקת הדין הבין-לאומי בצה"ל, הסביר את משמעויות ההחלטה ומה שצפוי בהמשך.
מה הגרסה שאימצה דעת הרוב?
ד"ר שמיר-בורר הסביר כי "בפני בית הדין עמדו שתי גרסאות עובדתיות שונות בתכלית שהציגו דרום אפריקה וישראל באשר להשלכות של המבצע ברפיח על האוכלוסייה האזרחית, בין היתר באשר לתנאים ההומניטריים השוררים באזורים שאליהם מתפנה האוכלוסייה. דעת הרוב מאמצת את גרסתה של דרום אפריקה, כי המצב ההומניטרי בשטח החמיר מאוד בעקבות המבצע ברפיח, וכי ישראל לא נקטה פעולות הנדרשות כדי לתת את המענה הנדרש".
לדבריו, "בעשותם זאת, מייחסים השופטים משקל רב להצהרות ולדיווחים של גורמי האו"ם, שבשבועות ובימים האחרונים פרסמו דיווחים קשים על המצב ההומניטרי בשטח, הסותרים את הדיווחים של ישראל. לא מן הנמנע שעשו זאת גם מתוך כוונה להשפיע על החלטת בית הדין".
למה בית הדין לא קיבל את בקשתה של דרום אפריקה באופן מלא?
לדברי ד"ר שמיר-בורר, "דרום אפריקה ביקשה מבית הדין להורות על הפסקת המלחמה ברצועת עזה כולה ולאפשר כניסה של גורמים זרים לרצועה. בית הדין נענה לבקשה באופן חלקי והוציא צווים מצומצמים יותר מאלה שביקשה. ייתכן שהדבר נבע מרצון להגיע להסכמה רחבה יותר בקרב השופטים.
"הצווים ניתנו ברוב גדול של 13 שופטים, בהם גם שופטים שבסבבים הקודמים התנגדו להוצאת צווים שיגבילו את הפעילות המבצעית של צה"ל, כמו השופט הגרמני גיאורג נולטה והשופטת האמריקנית שרה קליבלנד. זאת, למול דעת המיעוט של השופט אד-הוק אהרון ברק וסגנית נשיא בית הדין השופטת יוליה סבוטינדה מאוגנדה, שגם בעבר פסקה נגד בקשות דרום אפריקה לצווי ביניים".
האם ההצהרות של סמוטריץ' ובן גביר השפיעו על החלטת השופטים?
"חוות הדעת של השופט הגרמני נולטה מלמדת על ההשלכות החמורות מבחינת ישראל של הצהרות פוליטיקאים ישראלים, ועל ההשפעה שהייתה להן על העמדה של לפחות חלק מן השופטים שבעבר התנגדו להוצאת צווים שיגבילו את הפעילות המבצעית של צה"ל", אמר ד"ר שמיר-בורר. "השופט הגרמני ציין הצהרות של שר האוצר וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני בצלאל סמוטריץ' מלפני כמה שבועות, שמהן משתמע שקרא להשמדה לא רק של חמאס אלא גם לפגיעה באוכלוסייה האזרחית, ושל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, גם חבר בקבינט המדיני-ביטחוני, שהביע התנגדות להעברת משאיות סיוע הומניטרי לרצועה".
הוא הוסיף כי "לדברי השופט, הצהרות אלה, כמו גם הצהרות נוספות של גורמים ישראלים, אפילו אם אינן מהוות חלק משרשרת קבלת ההחלטות הרשמית, מטילות צל של ספק על השאלה אם ישראל אומנם תוכל לעמוד במחויבויות שעליהן הצהירה - לתת מענה הומניטרי הולם לאזרחים המתפנים מרפיח. גם לפגיעה במשאיות הסיוע ההומניטרי על ידי אזרחים ישראלים - פגיעה שהמשטרה וצה"ל לא מנעו, כפי שציין השופט הגרמני - הייתה השפעה על החלטת השופטים".
מה קבע בית הדין?
בית הדין קבע כי "על ישראל לחדול מיד מהמתקפה הצבאית שלה ומכל פעולה אחרת ברפיח, שעלולות להשית על האוכלוסייה הפלסטינית תנאי חיים היכולים להביא להשמדתם באופן מלא או חלקי". בניגוד לבקשת דרום אפריקה, בית הדין לא הורה באופן החלטי על הפסקה כוללת של הלחימה ברצועת עזה כולה ואף לא ברפיח. הצו מכוון לפעילות הצבאית ברפיח בלבד, וגם לגביה נוקט לשון מותנית.
ד"ר שמיר-בורר הסביר כי "ניתן לצפות כי הניסוח שבחר בו בית הדין יהיה נתון למחלוקת פרשנית באשר למשמעויות המעשיות שלו. לשון זו מאפשרת מרחב גמישות מסוים מבחינת ישראל להמשיך בפעילות צבאית ברפיח, תוך נקיטת צעדים שיבטיחו מתן מענה הומניטרי הולם לאוכלוסייה האזרחית. הדברים אמורים הן לגבי פעילות צבאית ברפיח שיש לה השלכות על האוכלוסייה האזרחית בחלקים אחרים של רצועת עזה, והן לגבי הצורך לתת מענה הומניטרי הולם באזורים שאליהם מתפנים אזרחים.
"בעניין זה, ישראל תוכל להסתייע בחוות הדעת של השופט הגרמני, שחידד שישראל צריכה להגביל את הפעולות הצבאיות שלה ברפיח רק ככל שהן עלולות לגרום לתנאים שיביאו להשמדה הפיזית של האוכלוסייה הפלסטינית, כולה או חלקה".
בית הדין קבע עוד כי יש לפתוח את מעבר רפיח לכניסת סיוע הומניטרי "בהיקף הנחוץ". בכך, התעלם בית הדין לחלוטין מן העובדה שהסגירה של מעבר רפיח נעשתה בהחלטה של מצרים, וכי שיתוף הפעולה של מצרים הכרחי כדי לקיים צו זה. צו נוסף מורה לישראל לאפשר כניסה של גורמי חקירה של האו"ם לרצועת עזה. עוד קבע בית הדין כי על ישראל להגיש דוח בתוך חודש על פעילותה ליישום הצו, בניגוד לבקשת דרום אפריקה שדרשה שהדוח יוגש באופן פומבי בתוך שבוע, וכן לקיים את צווי הביניים הקודמים שניתנו.
מה המשמעות של החלטת בית הדין?
ישראל חתומה על האמנה למניעת רצח עם, שמכוחה פנתה דרום אפריקה לבית הדין בהאג, ולכן מבחינה משפטית היא מחויבת לציית לצווים. עם זאת, השאלה היא מה קורה במקרה שבו ישראל לא תציית. ייתכן שהעניין יובא גם למועצת הביטחון של האו"ם, ואז תעלה שאלה אם האמריקנים יטילו וטו על החלטת מועצת הביטחון.
בכל מקרה, גם אם יוטל וטו ביחס להחלטה אופרטיבית במועצת הביטחון, הצו של בית הדין עלול להביא לצעדים מצד מדינות שמשתפות פעולה עם ישראל, למשל כאלה שמוכרות נשק לישראל ויחששו להמשיך בכך במקרה שבו הפעילות הצבאית של ישראל מנוגדת לצו של בית הדין.
נוסף על כך, החלטת בית הדין מעניקה רוח גבית לטענות נגד ישראל בזירה הבין-לאומית, וקיים חשש שהיא תוביל לצעדים נוספים. עם זאת, חשוב להדגיש שבית הדין לא הכריע בתביעה של דרום אפריקה לגופה. הדיונים בבית הדין עשויים להימשך שנים עד לפסק הדין, ולצורך השלב הנוכחי - הוצאת צווים זמניים - הרף הוא נמוך יותר.
כיצד ישראל צריכה לפעול?
לנוכח הצו הנוגע להמשך המבצע הצבאי ברפיח, וההערכה שפרשנותו ויישומו יהיו נתונים במחלוקת, חשוב שהמשך הפעילות הצבאית של ישראל ברפיח תיעשה בתיאום עם בעלות הברית שלה, במטרה לתת לגיטימציה לכך שהיא אינה פועלת תוך הפרה של החלטת בית הדין. לדברי ד"ר שמיר-בורר, "החשיבות לכך נובעת לא רק מתוך האינטרס שלא להפר את המחויבות של ישראל במישור הבין-לאומי לציית להחלטות של בית הדין, אלא גם לנוכח הסיכון שאם ישראל תואשם בהפרה של החלטת בית הדין, עלולות להיות לכך השלכות רחבות הרבה יותר, במישור היחסים המדיניים של ישראל עם בעלות בריתה והיכולת ליהנות מהתמיכה הדיפלומטית שלהן".
הוא הוסיף כי יכולות להיות השלכות גם "בהקשר של היכולת של ישראל להמשיך ולרכוש אמצעי לחימה מגורמים זרים, בהקשר של תלונות והליכים פליליים המקודמים חדשות לבקרים נגד בכירים בדרג המדיני ונגד מפקדי וחיילי צה"ל בשורה מתארכת של מדינות בעולם וכן במישור החקירה הפלילית המתנהלת בבית הדין הפלילי הבין-לאומי וההחלטה שאמורה להתקבל בו בעתיד הקרוב ביחס לבקשת התובע להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון באשמה של מדיניות של שימוש בהרעבה של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה כשיטת לחימה".