גורמים ישראליים ביטחוניים הביעו הערב (שני) "אופטימיות זהירה" בנוגע לסיכויים לסיים את המלחמה בעזה. המעורבות האמריקנית המוחלטת הובילה ליצירת חזית ערבית אחידה מול חמאס, אך למרות זאת, סימן השאלה הגדול נותר בנוגע לתגובת חמאס לדרישות המשמעותיות שהוצבו בפניו.

הסיבות לאופטימיות

  • המעורבות המוחלטת של טראמפ: המשא ומתן מנוהל כעת על ידי הנשיא טראמפ עצמו, שמוביל אותו בבית הלבן. טראמפ מעוניין לסיים את המלחמה. הלחץ האמריקני על קטאר ועל חמאס, הוא גורם מכריע.
  • מתווה מסודר ל"יום שאחרי": לראשונה, קיים מתווה מסודר כיצד אמור להיראות השלב האחרון של המלחמה והיום שאחרי. בעוד שבעבר הדבר היה "אמורפי ולא ברור", כעת המתווה כולל תמונה ברורה של שחרור חטופים, נסיגה מלאה של צה"ל, פירוז חמאס, וכן את סוגיית השליטה ברצועה ביום שאחרי.
  • הבנה ישראלית: גם ראש הממשלה נתניהו וגם מערכת הביטחון מבינים שנדרש כעת ללכת לסיום המלחמה - הבנה שנובעת הן ממיאוסו של טראמפ מהסכסוך, והן מההכרה כי "הישגים יותר גדולים בשדה הקרב כבר לא יהיו".

על אף האופטימיות, המכשול הגדול ביותר נותר שאלת תגובת חמאס להסכם. המסרים שהגיעו מחמאס ביממה האחרונה הם סותרים ואולי אף מבולבלים.

חמאס עומד בפני דרישה קשה מאוד: מבקשים ממנו לתת את כל החטופים בהתחלה ("במזומן"), ולאחר מכן להסתפק בערבויות אמריקניות בלבד לכך שישראל תעמוד במחויבויותיה. השאלה העיקרית היא אם ארגון הטרור יסכים לוותר על כל החטופים מבלי לקבל את התמורה המלאה מיד.

בנוסף, תהליך ההגעה להסכמה, אם יתממש מתווה, ידרוש מכל צד להתפשר. גורמים הגדירו את ההגעה להסכם חתום כ"אירוע ארוך וקשה כמעט כמו לידה" במיוחד נוכח העובדה שטרם נקבעו לוחות זמנים ברורים.

המאמצים הדיפלומטיים להגיע להסכם מתקיימים כאשר ברקע כל הזמן לחימה בעזה. הלחימה משמשת גם ככלי לחץ: הצבא דוחף כך במאמץ את חמאס להסכים למתווה המוצע בוושינגטון. כל זמן שלא נחתמת עסקה, הלחימה ברצועה תימשך ותתעצם, אומרים גורמים ביטחוניים.