ישראל נמצאת בפתחו של צונאמי מדיני ודיפלומטי כששורה של מדינות הודיעו בימים האחרונים כי הן מכירות במדינה פלסטינית. המשמעות עלולה להיות בעתיד הרסנית וקשה, אך לעת-עתה היא בעיקר פוליטית. המצב של ישראל עלול להידרדר משמעותית בעיקר אם תחליט להגיב. עושים סדר במשמעויות של גל ההכרה במדינה פלסטינית.
"רוב מדינות העולם כבר הכירו במדינה פלסטינית, עוד לפני גל המדינות הנוכחי", מסביר פרופ' יובל שני, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית וכיום מופקד על הקתדרה למשפט בינלאומי ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. "עד הגל הנוכחי, 150 מדינות הכירו במדינה פלסטינית, כל מדינות אפריקה, אמריקה הלטינית ורוב מדינות מזרח אירופה. מה שחדש הוא שעכשיו קבוצה של מדינות מערביות מכריזה על הכרה במדינה פלסטינית. המשמעות היא שכרגע יישארו מעט מאוד מדינות משמעותיות בעולם שלא מכירות במדינה פלסטינית".
"בלתי הפיך": המשמעויות המשפטיות של גל ההכרה במדינה פלסטינית
ד"ר רועי שיינדורף, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בתחום המשפט הבין-לאומי וכיום ראש המחלקה לבוררויות בינלאומיות במשרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, מחדד את האופי הבלתי-הפיך של ההכרה של מדינות במדינה פלסטינית. "הצהרה כזו היא צעד שבמשפט הבין-לאומי אין חזרה ממנו", הוא אומר. "ברגע שמדינה הכירה במדינה אחרת, היא לא יכולה לחזור בה מכך. ההכרה במדינה פלסטינית היא חצייה של הרוביקון מבחינת מדינות מרכזיות באירופה".
"קודם לגל ההכרות הנוכחי היה גוש של מדינות משמעותיות שלא הכיר במדינה פלסטינית, שכלל את ארה"ב, בריטניה וצרפת שהן חברות קבועות במועצת הביטחון, ומשמעותיות מאוד מבחינת המשקל שלהן בזירה הבין-לאומית", אומר שיינדורף. "כעת התמונה הזו משתנה ובמצב החדש יש הרבה מדינות מובילות שמכירות במדינה פלסטינית, וארה"ב נשארת החברה היחידה במועצת הביטחון שלא מכירה במדינה פלסטינית".
שיינדורף מסביר כי יש להצהרות האלה משמעות מעשית בעיקר בטווח הרחוק: "ככל שמתרחבת ההכרה במדינה פלסטינית בקרב מדינות העולם, כך קשה יהיה יותר לעצב הסדרים מדיניים עתידיים שלא יכללו הכרה ישראלית במדינה הפלסטינית. זה לא שמחר אחרי ההצהרה של המדינות האלה משהו ישתנה בשטח, אבל המטוטלת המדינית נעה באופן משמעותי לכיוון של מציאות שבסופה הקהילה הבינלאומית בכללותה תקבל את קיומה של מדינה פלסטינית עצמאית גם ללא הסכמתה של ישראל".
המוקשים של הפלסטינים: היעדר ממשלה אפקטיבית, והתנגדות ארה"ב
גם פרופ' שני מסביר שההכרה לא תשנה דבר בפועל, לפחות כרגע. "המשמעות העיקרית היא פוליטית, שמדינות מתייצבות לצד הפלסטינים בצומת הספציפי הזה ושהן מקבלות את העמדה הפלסטינית שיש להם זכות למדינה, ובכך הן דוחות את עמדת ממשלת ישראל שמתנגדת לפתרון שתי המדינות", הוא אומר. "אבל למרות כל ההכרזות, כרגע רובם הגדול של המשפטנים לא מאמינים שהפלסטינים עומדים בתנאים של מדינה - מכיוון שאין להם ממשלה עם שליטה אפקטיבית בשטח".
בנוסף, מסביר שני, העובדה שארה"ב לא מכירה במדינה פלסטינית היא משמעותית מבחינת המשפט הבינלאומי. "כיום פלסטין היא מדינה משקיפה באו"ם, אבל כדי שהיא תצטרף כמדינה חברה צריך שיהיה לה רוב של מדינות שיכירו בה גם בעצרת הכללית וגם החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, וכרגע האמריקנים מטילים וטו. כל עוד האמריקנים מתנגדים, הם לא יהיו מדינה חברה באו"ם". לכן, מדובר במצב שונה מזה של ישראל ב-1948, שכשהוכרה כמדינה, התקבלה גם כמדינה חברה באו"ם.
ד"ר שיינדורף מוסיף: "בטווח המיידי, המדינות שהכירו במדינה פלסטינית יוכלו להקים שגרירויות בשטחים הפלסטיניים, והפלסטינים יוכלו להקים שגרירויות במדינות המכירות. בטווח הארוך הלחץ על ממשלת ארה"ב להכיר במדינה פלסטינית יהיה גדול יותר. זה לא יקרה בתקופת הממשל הנוכחי. אבל בממשל עתידי אחר, זו אפשרות שכבר לא ניתן לשלול".
החשש מסנקציות על ישראל: "עלול לקרות אם יסופחו שטחים"
עם זאת פרופ' שני מזהיר מפני ההשלכות שעשויות להיות להחלטות של עצרת הכללית של האו"ם במדינה פלסטינית, או לאופן שבו תגיב ישראל. "לעצרת הכללית של האו"ם אין החלטות אופרטיביות אבל זה כן יכול להתגלגל לאיחוד האירופי שיכול להטיל סנקציות על ישראל. כרגע לא דובר על משהו כזה, אבל אם למשל ישראל תספח שטחים בתגובה להכרה במדינה פלסטינית, סביר להניח שהאיחוד האירופי כן יטיל סנקציות כלכליות על ישראל".
הוא הוסיף: "למשל בתחום של הסכמי סחר עם האיחוד האירופי שפותרים ממכס סחורה שמייצאת ישראל לאיחוד. המשמעות יכולה להיות שהייצוא הישראלי ייפגע מאוד. יכולות להיות גם סנקציות מעולמות של תרבות והשכלה - מההחלטה להוציא את ישראל מהאירווזיון, דרך החברות של ישראל בטורנירי כדורגל באירופה - ועד למענקי מחקר. ככל שהמלחמה בעזה נמשכת, הלחץ לפעול נגד ישראל בקרב האירופאים הולך וגדל".
האם יש לישראל מה לעשות כדי לעצור את גל ההכרות?
לדעת ד"ר שיינדורף, התשובה היא שלילית. "עכשיו זה כבר מאוחר מידי. הממשלה, שמנהלת את הסיכונים של המדינה במישור הבין-לאומי נתנה משקל גדול לאינטרסים ביטחוניים או לאומיים שהיא מאמינה בהם, באופן שמתח את החבל עם חלקים בקהילה הבין-לאומית למקום כזה, שמדינות מובילות כבר לא מסתפקות בהבעה של חוסר שביעות הרצון שלהן מצעדי הממשלה במסרים דיפלומטיים או הצהרות - אלא גם במעשים".
פרופ' שני מוסיף: "הסוסים כבר ברחו מהאורווה. אין משהו שישראל יכולה לעשות כדי לעצור את זה. צריך לזכור שבעבר אפילו נתניהו הצהיר שהוא תומך בפתרון שתי המדינות. אני חושב שחלק מהסיבה שאנחנו רואים את ההכרות האלה היא בגלל המדיניות של הממשלה, למחוק את פתרון שתי המדינות ולא לאפשר למדינה פלסטינית לקום לעולם. כך שזה לא קורה בוואקום אלא כתגובת נגד למדיניות ישראלית שנתפסת בעולם כאגרסיבית מדי. אם הממשלה הייתה מחויבת לתהליך מדיני שייתן מענה לאינטרסים של הפלסטינים, הלחץ הבין-לאומי להכרה חד צדדית בפלסטינים היה קטן בהרבה".