יש הורים שיכולים להרשות לעצמם לשלם אלפי שקלים לקייטנות, ואלה שלא - מבקשים מהסבים והסבתות, שהם בדרך כלל הפתרון הכי זול וגם הכי נוח. עבור חלק מהסבים והסבתות, זוהי הזדמנות מצויינת לזמן איכות עם הנכדים, אבל יש גם מי שלא מוכנים לעשות זאת בשום פנים ואופן.
תמר משיח, שהוריה עושים לילדיה קייטנה בחופש הגדול, מספרת: "אני לא יודעת איך אפשר לעבור את הקיץ
בלי שיש סבתא שפותחת את הדלת שלה". במקרה שלה, זה כלל לא מהווה בעיה, כי הסבא והסבתא עושים זאת בשמחה רבה. לדברי אמה, ציפי סולימן, מדובר ב"ווין ווין סיטואיישן". היא מסבירה: "אני מרוויחה שהם קשורים אליי והם באים אליי והם מרוויחים המון דברים חדשים שקורים להם - וזה כיף. יש אנשים שאומרים לי - 'בשביל מה את צריכה את זה? אז לאנשים כאלה אני עונה - הנכדים שלי זה האור שלי".
גם אצל משפחת דרעי כבר מתכוננים לחופש הגדול, בבית של סבא שמעון וסבתא אסתר. שמעון דרעי הוא מפקד טקס הדלקת המשואות בהר הרצל ביום העצמאות, אבל לדברי הנכדים - בקייטנה הוא הרבה פחות קשוח. "כשהוא מוריד את המדים, הוא סבא אחר לגמרי. הוא מפנק, הוא נותן, הוא עושה", מעיד אחד הנכדים.
אשתו של שמעון, אסתר דרעי, אומרת בגאווה: "אנחנו המצילים של ההורים שלהם בתקופת הקיץ". נכדה, עמית, מחכה לקייטנה כל השנה. "זה הרבה יותר כיף כי אין לך את החוקים", הוא מספר, "יש לך את הדעה שלך, אתה יכול להגיד מה אתה רוצה, אם אני רוצה להישאר, נגיד, בבריכה עוד יותר - אני יכול".
אבל לא כולם מוכנים להפוך את הבית לבילוי של הנכדים בחופש הגדול, כמו קלרה מושינסקי, סבתא עם ותק של 12 שנה. "היום אני כבר לא מתנצלת", היא אומרת, "הבת שלי יודעת - שאמא, יש לה את העיסוקים שלה. אמנם אני סבתא לשלושה נכדים אבל אין לי שום כוונה לעשות קייטנות בקיץ, ממש לא. אני הולכת לבלות בים או בבריכה הלו"ז שלי עמוס. אם הבת שלי מבקשת - פעם ב... אבל לא באופן קבוע ולא על חשבון הזמן שלי".