פרופסור נדירה שלהוב קיבורקיאן, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית בירושלים, חוללה סערה גדולה כשהכחישה את מעשי האונס שביצעו המחבלים בשבעה באוקטובר. היא נעצרה השבוע על ידי המשטרה בחשד להסתה לטרור, ואתמול היא שוחררה. אתמול (שבת) בערב פרסמנו ב"חדשות סוף השבוע" כיצד סילפה את המחקרים שלה, כשגם באוניברסיטה העברית הודו: "חלק ממחקריה מופרכים מהיסוד".
הריאיון של המרצה הבכירה
הפודקאסט שאליו התראיינה לפני חודש החוקרת הבכירה מהאוניברסיטה העברית, פרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן, עורר סערה גדולה. היא קראה לבטל את הציונות, הכחישה את אירועי ה-7 באוקטובר, גם את התקיפות המיניות שבוצעו בעוטף עזה.
"משתמשים בגופן של נשים בתור כלי נשק פוליטיים", אמרה בריאיון לפודקאסט. "הגיע הזמן לבטל את הציונות. זה פלילי. זה פלילי. הם ישתמשו בכל שקר אפשרי, הם התחילו בתינוקות והמשיכו לאונס. אנחנו הפסקנו להאמין להם, אני מקווה שהעולם יפסיק להאמין להם".
לפי עצומה שהופצה, שהיא בין היוזמות שלה, ישראל היא שפתחה במתקפה על הפלסטינים בעזה ב-7 באוקטובר. אין אזכור לפלישת אלפי מחבלי חמאס, לפגיעות מיניות ולרצח 1,200 ישראלים. "בתור פלסטינית פמיניסטית, אני באמת מביטה ברגע הזה עם רצח העם המתמשך הזה", הוסיפה בריאיון לפודקאסט.
קיבורקיאן הושעתה מהאוניברסיטה העברית, בלחץ הנשיא והרקטור חזרה בה מהכחשת מעשי האונס והוחזרה לחקור וללמד. שלשום נעצרה לחקירה בחשד לפרסום דברי הסתה ואתמול שוחררה בהוראת בית המשפט.
בזמן שמתנהל ויכוח על גבולות חופש הביטוי של המרצה הבכירה, תחקיר "חדשות סוף השבוע" מגלה שפרופסור קיבורקיאן ממש לא מסלפת את האמת רק בריאיונות ובפודקאסטים, אלא בקודש הקודשים האקדמי, המחקרים שהיא מפרסמת וזוכים לתהודה בין-לאומית עצומה.
"מדינת הקולוניאליזם ההתנחלותי משתמשת בילדים כהון שיש בידיה כדי להמשיך את האכזריות שלה", אמרה ב-2021. במחקר שפרסמה ב-2020, קבעה שמחסומי המשטרה במזרח ירושלים הם "קופסאות הריגה", שבהן מטרת השוטרים והחיילים היא להרוג ילדים פלסטינים.
צללנו למחקר, להבין על מה היא מתבססת בהאשמה כל כך חמורה. התשובה: על שיחות שלה עם כמה ילדים. "הילדים שאני מדברת איתם קוראים להם 'קופסאות הריגה'. כי מה שרואים שם זה חיילים שנושאים רובים, והמשימה שלהם היא להרוג", הסבירה בעבר. כך למשל, הילדה לאמה סיפרה שבכל יום היא תוהה את מי השוטרים רוצים להרוג.
"הקשבה ללאמה מצביעה על 'קופסאות ההרג' שחשפו טכנולוגיה של המדינה שמיודעת לחיסול ולגירוש אכזרי", כתבה במחקר שלה. הייתה גם ילדה בת 12 שסיפרה מה השוטרים עוללו לאחיה, נאסים, בעיר העתיקה בירושלים, "שקפץ לפני המחסום והוציאו אותו להורג".
אלא שבסרטון מהאירוע נאסים וחברו מנסים לרצוח בסכינים שוטר מג"ב שנפצע בינוני, והם נורו למוות. לזה אין שום אזכור במחקר, ובכלל, חוץ מראיונות מוטים עם ילדים, אין שום בדיקה נוספת בדרך למסקנת מחקר שקרית ומסיתה.
"המדינה מביטה בהם ובבירור מגדירה אותם כלא-ילדים", טענה בתקשורת הזרה. "אפשר להרוג אותם, אפשר לכלוא אותם".
"ישראל מבצעת רצח עם"
במחקר משנת 2015 המסקנה עוד יותר חמורה - ישראל מבצעת רצח עם בילדים פלסטינים. ואיך היא מסביר את זה במחקר? פרופסור קיבורקיאן מצאה שיש יותר ילדים פלסטינים לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, לעומת זו הפלסטינית וקבעה שזו הישראלית משקרת בכוונה כדי לייצר תחושה של איום דמוגרפי, מתוך מטרה להכשיר רצח עם של ילדים. היא לא מביאה לכך בדל ראיה.
לפני ארבע שנים הוציאה ספר עם מחקר מזעזע, "ישראל מבצעת ניסויים בנשק על ילדים פלסטינים במזרח ירושלים". באותו מחקר כתבה: "המדינה הופכת את המרחבים היומיומיים של ילדים ל'חדרי תצוגה' - מעבדות חיות - למדינות, חברות נשק, וסוכנויות ביטחון על מנת לשווק את הטכנולוגיות שלהן אחרי ש'נבדקו חיובית'". בהמשך כתבה: "ילדים פלסטינים מבינים שהם עצמם מהווים חלק בניסויים הצבאיים הישראליים".
מה ההוכחה למחקר שהוצג באוניברסיטת קולומביה בניו יורק? כרגיל, ראיונות עם ילדים. "חאלד ומונה הצביעו על הדרך שבה הפכה המדינה את שער שכם לאתר שנועד 'לבחון מבצעית' את סחורת הביטחון הישראלית כמודרנית, יעילה ומוכנה קרבית", הסבירה.
פרופסור סימון פרי מהאוניברסיטה העברית ביקר את המרצה והבהיר - שיטות הפעולה שלה בעייתיות: "אם סטודנט היה מביא לי מחקר כזה, שבו המסקנה שלו שהמשטרה עושה ניסויים בילדים והוא מסתמך רק על אמירה של ילד בשם מוחמד או עוד איזה ילד, וזה הופך את הסיפור, ואחר כך אני מרצה בעולם שמשטרת ישראל עושה ניסויים על ילדים במזרח ירושלים, זה מאוד בעייתי".
"כמובן שהמשטרה לא עושה ניסויים על ילדים", הסביר פרי. "אתה יכול להביא מחקר שבו אתה מספר זה מה שסיפרו לי, אבל להפוך את זה לעובדה - זה פער שהוא בעייתי מאוד".
הסילופים האקדמיים הכה חריפים האלה הביאו באופן חריג את כל עמיתיה מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית לפרסם נגדה מכתב חריף. "הפרופסור מטשטשת בין מחקר לעמדה פוליטית, בין אידיאולוגיה למדע ועובדות", נטען במכתב.
פרופסור שמחה לנדאו, מהמכון לקרימנולוגיה באוניברסיטה העברית הבהיר: "הכתיבה שלה וההשקפות הפוליטיות שלה קצת התערבבו. אני לא יודע איך דברים כאלה התפרסמו בכתבי עת מכובדים, כנראה שזה ברוח הזמן של חוגים מסוימים".
הבמה הבין-לאומית שזכתה לה קיבורקיאן
החוקרת הערבייה שגדלה בחיפה ומתגוררת בעיר העתיקה בירושלים לא מתראיינת לכלי תקשורת ישראליים, אבל מככבת בבמות האקדמיות הכי מכובדות בעולם. בכל ריאיון ובכל במה בין-לאומית היא מספרת סיפורי הסתה חדשים נגד מדינת ישראל, בלי שיש לה גיבוי מחקרי או עובדתי לכך.
"לפני שבועיים וחצי, אחד השכנים אמר לי שמתנחלים דחפו אותו ארצה והשתינו על הזקן שלו", סיפרה באחד הריאיונות. "לראות שלושה מתנחלים משתינים על אדם זקן, בעיר העתיקה, על הזקן שלו, זה מאוד, מאוד כואב", הסבירה. פעיל חברתי בקהילה הארמנית בירושלים סתר את דבריה: "אנחנו קהילה קטנה, ואנחנו יודעים על כל מקרה שקורה. דבר כזה לא קרה".
"אני רואה איך ישראל מסרבת למסור גופות של פלסטינים, והאופן שבו זה אלמנט נקרו-פנולוגי", הסבירה במאמר אחר. "חסן מנאסרה היה בן 15, ואני זוכרת את הדיונים בבית שלו במשך שבעה חודשים בניסיון לשחרר את הגופה שלו מהמקרר הישראלי".
אלא שבכל המאמר כולו, שמלא בפאתוס והערצה לחסן מנאסרה ומשפחתו, היא לא מזכירה ולו בשורה שחסן יצא עם בן דודו אחמד כדי לרצוח יהודים בפסגת זאב. "לא לציין בסדרת המאמרים שאותו חסן, הוא ובן דודו, פוצעים אנושות ילד בן 13, לא לציין את זה בכלל במאמר, לא להביא את הקונטקסט, מבחינה אקדמית יש עם זה בעיה", תיאר פרופסור פרי.
"הילדים, שנמצאים בדרך לבית הספר, ופתאום מבקשים מהם לפשוט גרביים, כי אז הרובה יכול להיות בדיוק בזווית לחדירה, בזווית לאונס - אז רואים מקרים כאלה בכל בוקר", הסבירה בריאיון אחר.
פרופסור קיבורקיאן מעלילה ברחבי העולם על ישראל מה שהיא רוצה, ותחת הטייטל של האוניברסיטה העברית מספרת בכל פעם סיפורי הסתה חדשים. "היא לא מהחוקרים הבולטים בבית הספר", אמר דיקן בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, פרופסור אשר בן אריה. "האם היא הבן אדם המתאים ביותר לחנך את דור העתיד של העובדים הסוציאליים? להערכתי לא".
מהאוניברסיטה העברית נמסר בתגובה: "האוניברסיטה מגנה בכל תוקף את מסקנות מחקריה של פרופ' שלהוב-קיבורקיאן, כפי שהובאו בכתבה. גם אם נראה שחלק ממחקריה מופרכים מן היסוד, הרי שטרם פרסומם בכתבי עת אקדמיים, הם עברו הליך שיפוט מקצועי. הליך זה אינו חף מטעויות - והוא מנותק מהמוסד בו היא מועסקת".