למרות תקציב עתק של מיליארדים שמועבר מדי שנה למשרד החינוך – המחסור בכיתות לימוד נשאר קבוע ומורגש בכל רחבי הארץ. תחקיר המבקר חושף כיצד מוסדות חרדיים מדווחים למשרד החינוך על מספרי תלמידים מנופחים או כיתות שלא קיימות, מקבלים תקציבי ענק – ובמקום כיתות בונים בתי כנסת, אולמות אירועים ומרחיבים את מתחמי הישיבות.
שני בתי ספר, מבנה אחד
"יש פה שני בתי ספר", מתאר ראש עיריית מודיעין ויו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, "בית ספר אחד שמארח והשני מתארח". שני בתי ספר, מבנה אחד – כך מורגש המחסור בכיתות לימוד בעיר מודיעין מכבים רעות. ביבס מספר שמשרד החינוך העביר תקציב חסר לבניית כיתות ושילם באיטיות. כדי שלא להשאיר תלמידים ללא כיתות לימוד, העירייה הוסיפה מתקציבה 45% מימון נוסף.
"אין מי שיטפל", אומר ראש העירייה בכעס. "לא האוצר, לא משרד החינוך – שזה התפקיד שלהם. לקחתי מהכסף שלנו כדי להשקיע במה שהמדינה אמורה לממן. במקום להשקיע בעוד פארקים, גנים או מבני ציבור, הכסף הלך לשם".
כיתות על הנייר
אבל המחסור בכיתות לימוד רחוק מלהיות בעיה מקומית של עיריית מודיעין. לאורך השנים התריע גם מבקר המדינה על המחסור – למרות שתקציב הבינוי במשרד החינוך רק הולך וגדל. הנתונים, לעומת זאת, נשארים קבועים: אין מספיק כיתות.
"המשמעות היא אחת", אומר ביבס, "או שלא ייפתחו בתי ספר בכלל, או שנצטרך מאות קרוואנים – פיתרון זמני ויקר, שמתאים יותר למדינת עולם שלישי מאשר למדינת ישראל".
אלי מורגנשטרן, לשעבר רכז חינוך באגף תקציבים באוצר, מספר כי כבר כשנכנס לתפקיד נדהם מהפערים. "הנושא של כיתות הלימוד תפס אותי מהרגע הראשון. כל הזמן הגיעו אלינו ראשי ערים וחברי כנסת ואמרו: 'אין כיתות, אין כיתות'. ואתה רואה שבכל שנה יש תקציב של כ-3.5 מיליארד שקל, נבנות 3,500 כיתות, אבל הצורך האמיתי הוא רק 2,200. אז איפה ה-1,300 הנוספות?", תוהה איש משרד האוצר לשעבר.
את התשובה מצא מורגנשטרן דווקא מחוץ למשרד. לאחר שעזב, חקר לעומק וגילה כי חלק גדול מהתקציב נבלע במוסדות חינוך שמציגים מצג שווא. אחת הדוגמאות הבולטות היא ישיבת כנסת יחזקאל, המכונה גם "אטינגר", שפנתה למשרד החינוך בבקשה לתקציב בינוי. לפי הנתונים שהגישה, מספר התלמידים בכיתה ט' זינק מ-4 ל-79 תוך ארבע שנים – גידול של פי 20.
"זה פשוט לא קיים", אומר אורי קידר, מנכ"ל "ישראל חופשית", "כיתה לא גדלה וקטנה בעשרות אחוזים בלי סיבה הגיונית". מעבר לכך, הישיבה דיווחה על כיתות של ישיבה קטנה, כיתות ט' עד י"א, בזמן שבמציאות מדובר בישיבה גדולה, כפי תלמידים שצולמו במצלמה נסתרת. ועדיין, למרות שבשנת 2022 היו לישיבה רק 98 תלמידים (תקן של 2.5 כיתות), היא קיבלה תקציב עבור 8 כיתות – תוספת של כ-4 מיליון שקל שלא מגיעים לה.
ישיבה קטנה או אולם שמחות
ישיבת אוהלי שמואל שברכסים, היא דוגמה נוספת לשיטה. בישיבה דיווחו על עשרות תלמידים שנעלמים משנה לשנה, כשבפועל כך טוען מורגנשטרן – "אין נשירה בסדרי גודל כאלה". הישיבה דרשה תקציב ל-7 כיתות, בזמן שהיא זכאית רק ל-3. התקציב הועבר – וכיתות אכן נבנו, אבל בצמוד אליהן צץ גם אולם שמחות גדול עם בית מדרש, חדר אוכל, מטבח תעשייתי ומתחם התפילה "קול שמחה".
הדפוס חוזר על עצמו גם בישיבת פאר אהרון של חסידות בעלזא. שם דיווחו בשנת 2023 על 28 תלמידים בכיתה ט'. שנה לאחר מכן המספר ירד ל-18, ולאחר מכן קפץ שוב ל-38 – תנודות חריגות שמעידות על מניפולציה בנתונים. בשנת 2015 קיבלה הישיבה תקציב עבור 10 כיתות, אף שהייתה זכאית רק ל-4.5. סה"כ: כמעט 7 מיליון שקלים – 3.8 מיליון יותר מהתקציב שהייתה אמורה לקבל.
במקביל לבניית כיתות, הוקם גם בית מדרש גדול, ובשיחה טלפונית עם נציג הישיבה, התברר שהכיתות משמשות גם לאירוח בשבתות: 120 שקלים למיטה, 6-5 כיתות מושכרות לאירועים.
"אם אתה משרד החינוך", תוהה קידר, "והקצית מיליוני שקלים – לא תבדוק שנבנתה כיתה? איפה הכיתה? היא לא הלכה לטיול שנתי".
השורה התחתונה: מאות מיליונים בשנה
התחקיר חושף דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב: מוסדות מציגים מספרי תלמידים לא הגיוניים, מדווחים על ישיבות קטנות שאינן קיימות בפועל, מקבלים תקציבים מופרזים, ובמקום כיתות בונים בתי כנסת, אולמות ועסקים פרטיים.
אלי מורגנשטרן מעריך את הנזק בכ-700-600 מיליון שקל בשנה. "זו קנוניה", מסכם אורי קידר. "קנוניה שמונעת מכסף ציבורי להגיע לייעודו". מורגנשטרן עצמו נזכר כיצד התריע עוד מהאוצר, אך זכה להתעלמות מוחלטת: "'עזוב אותי, תן לי לעבוד בשקט', אמרו לי. 'זה עובד כבר חמישים שנה, מה אתה חושב – שגילית את אמריקה?'".
מעיריית אלעד נמסר בתגובה לתחקיר: "העירייה קיבלה הרשאה ממשרד החינוך עבור בינוי כיתות התיכון שבישיבת "כנסת יחזקאל" מדובר במוסד במגמת התרחבות שמכיל כיום כ-500 תלמידים כ"י. הבינוי טרם החל ומשכך עדיין לא התקבלו שום תקציבים וכספים ממשרד החינוך עבור הבינוי האמור, בנוגע לשאלתכם על איסוף כספים ע"י המוסד, אין קשר לבינוי כיתות התיכון ע"י העירייה, ואין לעירייה כל קשר לנושא".
מישיבת פאר אהרון נמסר: "הישיבה עושה שימוש במבנה שהוקצה לה על ידי הרשות המקומית וללא תמורה. למיטב ידיעתנו המבנה הוקם בכספי משרד החינוך והמועצה היא זו שקבעה את הצרכים בהתאם לגידול הטבעי. בישיבה ישנם גם תלמידי חינוך מיוחד שנזקקים לכיתות קטנות. מעת לעת עוברים תלמידי הישיבה בין מוסדות לימוד שונים של העמותה".
מישיבת כנסת יחזקאל נמסר: "הרשות המקומית היא זו שהגישה בקשה למשרד החינוך, קיבלה הרשאה תקציבית ובנתה. הרשות שקללה את הליך הגידול הצפוי ולכן ביקשה יותר כיתות. שום תקציב בינוי לא מגיע ישירות למוסד עצמו ובפועל הישיבה טרם קיבל אף לא כיתה בנויה אחת. השינויים במספר התלמידים נובעים מתזמון גיל ההצטרפות לישיבה קטנה".
משרד החינוך נמסר: "העברת התקציבים מתבצעת ישירות לרשויות המקומיות, על פי נהלים מחייבים ובקרה קפדנית. המשרד לא מתקצב בינוי של עמותות פרטיות או מוסדות דת. הביצוע והפיקוח בשטח הם באחריות הרשות המקומית, המשרד מוודא שהמבנה משמש לייעודו החינוכי מרגע ההקצאה ועד לאחר האכלוס. אם ישנן רשויות שמשתמשות במבני חינוך שלא לצורך חינוכי – הן יישאו באחריות ויזומנו לבירור".
מועצה איזורית שפיר (קוממיות) מסרה בתגובה לתחקיר: "הנושא התרחש לפני למעלה מעשר שנים, בתקופת כהונתו של ראש המועצה הקודם והנהלת המועצה הקודמת. מהבדיקה שלנו עולה כי ההליך כולו בוצע בהתאם לנהלים, באישור ובפיקוח משרד החינוך. התקציב לפרויקט מומש במלואו, בהתאם לפרוגרמה שאושרה".