מערכת החינוך ממשיכה לצמוח כשיותר מ-2.5 מיליון תלמידים פותחים הבוקר (שני) את שנת הלימודים בבתי הספר ובגנים. אולם, פחות ופחות מורים יפגשו אותם בכיתות. מאחורי ההתרגשות מהיום הראשון לשנת הלימודים מסתתרת מציאות קשה של מערכת החינוך - מחסור גדול במורים. עדויות מהשטח שאספנו, של אנשי הוראה והורים, מתארות את השיטות היצירתיות אך כואבות של מערכת החינוך לכבות את השרפות במקום למנוע אותן.
מורה מהמרכז
"אני מחנכת בכיתה ז' של 40 תלמידים (מספר התלמידים המרבי המותר בכיתה). להיכנס לכיתה כזו זה בלתי אפשרי - אין דרך אמיתית להגיע לכל תלמיד. חסרים מורים מקצועיים אז אני גם נדרשת ללמד אנגלית למרות שאין לי שום הכשרה בתחום. שלא נדבר על כך שאני מלמדת גם כיתות חינוך מיוחד בלי שום הכשרה מתאימה. אני ממציאה את עצמי מחדש כל יום כי אין ברירה. יש לי מנהלת נפלאה, אבל גם לה אין מה לעשות מול זה".
מורה מהדרום
"אני מחנכת כבר עשר שנים. השנה התחלתי את השנה ה-11 בחצי שבתון, פשוט כי לא היה לי אוויר. בחצי השנה שבה כן אעבוד אני אמורה ללמד אנגלית ומתמטיקה למרות שלא למדתי מעולם הקניית אנגלית. זה מצב בלתי נסבל".
מורה מהמרכז
"אני מחנכת כבר שנתיים שתי כיתות במקביל, ובנוסף רכזת שכבה. אין מחנכות חדשות וזה לא רק בגלל השכר, אלא גם היחס. הציפייה היא שניקח על עצמנו עוד ועוד – עד קצה גבול היכולת".
אם מהמרכז
"בכיתה א' אצלנו יש רק שתי מחנכות ל-4 כיתות. זה אומר שילדים בני 6 נכנסים לשנת הלימודים בלי מחנכת קבועה. גם המנהלת עצמה נאלצת ללמד כיתה שלמה. זה מתסכל, מכעיס ומלחיץ".
אם מהשפלה
"בשני בתי ספר ביישוב שלנו אין מנהלות לחטיבות הביניים. כך פותחים שנת לימודים: בלי הנהגה, בלי יציבות ועם צוותים שמאלתרים מהבוקר ועד הלילה".
אם מהדרום
"אשתו של בן הדוד שלי, שאין לה תואר בחינוך, אלא רק ניסיון כסייעת, הפכה להיות מחנכת כיתה ג'. היא מחנכת ילדים צעירים בלי שום הכשרה מתאימה פשוט כי אין מורים. זה לא נתפס שמפקידים בידיים לא מקצועיות כיתה שלמה".
אם מגוש דן
"אצלנו בבית הספר המחנכת של כיתה ב' חולקת את הכיתה עם כיתה ה'. כלומר מחנכת אחת על שתי כיתות שונות, בגילאים שונים. חוץ מזה, המנהלת של בית הספר היא הרביעית שהתחלפה תוך עשור. ההורים והילדים נאלצים להתרגל כל פעם מחדש".
אם מהשרון
"כל מחנכת בבית הספר אחראית על שתי כיתות במקביל. גם כשהכיתות קטנות יחסית, זו עדיין פגיעה אנושה בילדים. אין חינוך אישי, אין מענה רגשי. פשוט כיבוי שרפות תמידי".
אם מהמרכז
"הובטח לנו יחס אישי וכיתות קטנות אבל שבוע לפני תחילת השנה הודיעו שהמחנכות של כיתות א' ילמדו גם את כיתות ג'. המנהל טען שמדובר בהחלטה פדגוגית, אבל ברור שמדובר במחסור חמור בכוח אדם. במקום שקיפות – קיבלנו הסתרה".
אם מהצפון
"בשנה שעברה נתנו למורה חדשה לגמרי לחנך שלוש כיתות במקביל - זו הייתה שנתה הראשונה במערכת. הורים ניסו להשבית את בית הספר, פנינו לרשויות ולמשרד החינוך, אבל כולם חזרו על אותה תשובה: 'אין מורים'".
אם מהדרום
"בבית ספר יסודי ביישוב שלנו סייעת אישית של ילד הפכה להיות מחנכת. נתנו לה שעתיים חינוך, וכל שאר הזמן היא סייעת צמודה. זו בדיחה עצובה".
אם מהצפון
"בשנה שעברה המחנכת של הבן שלי יצאה לחופשת לידה ובמשך חודשים לא נמצאה מחליפה. בסוף סגנית המנהלת לקחה על עצמה את הכיתה, בנוסף לכיתה אחרת שכבר חינכה. שלושה כובעים על מורה אחת".
אם מגוש דן
"הבת שלי עולה לכיתה א' והמחנכת שלה היא בכלל סטודנטית שנה ב' לחינוך. זה פשוט לא הגיוני שילדים כל כך צעירים מתחילים את הדרך עם מישהי שעדיין לומדת בעצמה איך ללמד".
אם מהמרכז
"אצלנו בבית הספר אין מספיק מחנכות. במחצית מהמקרים מחנכת מלמדת שתי כיתות במקביל. זה פוגע בילדים – אין קשר אישי, אין מי שיקשיב, אין דמות יציבה".
משחקים במספרים
על פי נתוני משרד החינוך הפומביים שהוצגו בשבועות האחרונים, מספר התקנים החסרים לאנשי הוראה עומד על 1,500. אבל המציאות, מתברר, חמורה הרבה יותר. בפגישה פנימית של סמנכ"לים במשרד החינוך הוצג נתון של 4,200 אנשי הוראה חסרים. עיקר המחסור נרשם באזור המרכז ובתל אביב.
השיטות הבולטות להתמודדות
- מחנכת אחת על יותר מכיתה
- שיבוץ מורים ללימוד מקצועות שלא הוכשרו להם
- גיוס מורים ללא תעודות הוראה
תגובת משרד החינוך:
"שנת הלימודים תשפ"ו נפתחת כסדרה, כאשר מערכת החינוך ערוכה ומאוישת בכ־99% מעובדי ההוראה, מתוך כ־240 אלף מורות ומורים, גננות ויועצות בכל רחבי הארץ והפער המצומצם שנותר מטופל בצעדים ממוקדים: הסבת אקדמאים להוראה, הרחבת העסקת גמלאים, גיוס מצטיינים מתחומי ההיי-טק, הכלכלה והתעשייה, הסבות מקצועיות ושיתופי פעולה עם צה"ל להכשרת מועמדים כבר במהלך השירות, כך שכל תלמיד ותלמידה בישראל פותחים את השנה עם מורה בכיתה ועם מסגרת לימודים סדורה".