בשבועות האחרונים כל עניין הבחירות מדליק אותי באופנים שעל חלקם קצת מביך לדבר. אולי בגלל שהתוצאה די ידועה מראש: ככה אין חרדת ביצוע, ואפשר פשוט להישען אחורה וליהנות. אין יום בלי משהו חדש ומרגש.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
האמריקאים לפחות חיכו עד אחרי הבחירות בשביל לפוצץ את פרשת ראש ה-CIA דיוויד פטראוס, האישה הנבגדת, המאהבת היפה והצלע הרביעית, שלך תדע איזה נר היא החזיקה בסיפור הזה. הגנרל נפל לא בגלל חלוקת המשאבים, אלא כנראה בגלל שניהל תכתובות אימייל שראש המודיעין החזק בעולם לא אמור לנהל. את רוב הציבור שם ובטח שכאן, הסדק באבטחת המידע מעניין את התחת. מה שמאיץ את הדופק זה השילוב שבין דרגות של גנרל לבין דוקטורנטית שנראית כאילו המוסד שלח אותה.
מנהיגות זה לא ערוץ הכנסת, היא תמיד הייתה ספוגה בסקס. תחשבו על פרשת "הקלטת הלוהטת", תיזכרו במוניקה לווינסקי. איפה שיש מנהיגות יש עודפי טסטוסטרון, ואיפה שיש עודפים יהיה מישהו שכבר יעשה איתם משהו. אורי שגיא, שהיה ביטחוניסט המחמד של מפלגת העבודה, קיבל מהיושבת-ראש סיור מהיר אל הצד השני של הדלת, אחרי שהמתלוננת נגדו נשלחה לפוליגרף ושגיא חזר עם כתמים.
אלה כתמים ישנים משנות אורגזמת הניצחון שבין מלחמת ששת הימים ליום הכיפורים, תקופה שבה כל קצין מדרגת סגן-אלוף ומעלה נחשב לאליל והורשה לגעת בלי חשבון במה שעל בני תמותה נאסר. תקופה שבה פוסטרים של דיין שימשו כפורנו רך. עכשיו המחיר נגבה עם ריבית-דריבית של 40 שנה, גם אם בהתחלה נעטף, כמו רומן אסור, באליבי רפואי בדוי. אז מי נדפק עכשיו, אה?
ובינתיים במאזן המי-נדפק-יותר, בגבול הרצועה יש שוב מיני-מלחמה, ולאורך נתיבי איילון שלטים באורך קילומטר ועליהם כתוב "מרגישים בטוח", ודיוקן של שר הביטחון מלכסן עליך את המבט הכי משוריין שלו. אווו, ססססקסי!