16 שנים שיחק איתי טיראן בקאמרי, מרגע שסיים את "בית צבי" נקטף היישר לקריירת חלום של התפקידים הטובים ביותר ששחקן יכול לרצות בזה אחר זה. כשרצה לביים – ביים; כשרצה אופרה – ביים אופרה. על כל צופה תיאטרון שביטל את המנוי במחאה על עוד התבטאות שמאלנית, היו רבים שלא יכלו להסיר את העיניים מהתפוצצות הכשרון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
עד שלפני שנה וחצי, בצעד בלתי נתפס, עבר עם מלאני לגרמניה. לחוות את עצמו לגמרי מחדש. "אני עדיין יכול להתרסק, אנחנו מדברים פה במונחים של צעדים ראשונים, בתעשייה מאוד מאוד גדולה, הרבה יותר גדולה מהתעשייה שלנו", אומר טיראן. "מבחינתי זה דווקא היה למשוך את עצמי, כמו הברון מינכהאוזן, מהצוואר החוצה מהמים – למשוך את עצמי מהנוחות".
כעת הוא בתפקיד הראשי של "הנידון למוות" בהצגה "התליין" של "הבורגתיאטר", אחד התיאטראות החשובים בעולם ובוודאי החשוב שבהם בתיאטראות דוברי גרמנית. "פתאום הבנתי שחברתו הטובה ביותר של היהודי היא המזוודה", הוא אומר. "כל החוויה הזאת של לנדוד על המזוודה היא מאוד מוחשית עבורי. וזה הדבר האירוני והמוזר בכל המסע הזה" הייתי בטוח שאני עושה מסע החוצה לעולם, אבל משהו במסע הזה הוא נורא פנימה".
"הרבה רעשי רקע זזו הצידה, ויש יותר מקום לדברים פנימיים", הוא ממשיך. "אני הרבה יותר שואל שאלות, לא בהכרח מקבל תשובות". על הבחירה לא להביא ילדים עם בת זוגו מלאני פרס, שמבוגרת ממנו בשמונה שנים, אמר: "אני לא חי בתחושה של החמצה, זו לא גולת הכותרת של זוגיות".
צפו בכתבה המלאה מתוך "אולפן שישי"