מרד גם בעולם התרבות: ברחבת תיאטרון יפו התכנסו אתמול עשרות וצפו בהצגה בכיכובה של גלית גיאת. שוטרים הגיעו למקום והודיעו למנהל התיאטרון, יגאל עזרתי, כי הוא צפוי לקבל קנס על סך 5,000 שקלים, אבל הוא מתעקש שמדובר בהפגנה. בשיחה הבוקר (רביעי) עם N12 הוא מצהיר שאין בכוונתו לשלם את הקנס וסיפר שהוא כבר מתכנן הצגה נוספת בשבוע הבא.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"קראנו לזה מחאה וקראנו לאנשים גם לבוא ולהפגין", הסביר עזרתי את טענתו שלא מדובר בהתקהלות אסורה. "זו הצגה כמחאה, כהפגנה. היו נאומים ושלטים בהתחלה ואז הייתה ההצגה". הוא הוסיף: "אנחנו לא הולכים לשלם את הקנס, אנחנו נלך להילחם בנושא הזה, אם זה בצורה משפטית, אם זה בצורה ציבורית, זה לא הגון. היום נתכנס להחליט מה מתוכנן לנו, ביום שני הקרוב שוב מתוכננת הצגת מחאה - הצגה של פריד אל עטרש".
תיאטרון יפו יצא למהלך המחאה הזה אתמול כיוון שלטענתו של עזרתי מי שלא צועק בישראל קולו לא נשמע. "רק מי שצועק ונלחם הם (הממשלה) מתייחסים אליו", אמר. "מתייחסים לתרבות כרגע כסרח עודף. תרבות זה כמו חינוך, כמו אוכל, זה סם חיים. אנשים בדיכאון כי אין להם תרבות, זה דבר הכרחי".
"לא ראינו שקל"
כשנשאל עזרתי אם הוא מקווה שעוד תיאטראות יצטרפו למהלך, הוא נמנע מלקרוא להם לצאת למרד רחב. "לנו יש את היתרון של הרחבה שיש לנו מול הים באוויר הפתוח", הוא הדגיש, "אני מקווה שהדבר הזה יעלה את התרבות שוב לסדר העדיפויות".
עזרתי מוחה בין היתר על כך שלמרות תוכניות הסיוע שהובטחו - הוא עדיין לא קיבל סיוע. "רק השבוע התאפשר למלא את הבקשות אחרי חודשים של סגירה", אמר, "ביקשו שנתחייב להחזיר 70% מהעובדים, אני החזרתי אבל לא ראיתי סיוע. שר האוצר הכריז לפי חודשים על תוכנית סיוע של 200 מיליון שקל, לא ראינו שקל".
תיאטרון יפו הוא מוסד שנתמך על ידי המדינה, אולם עזרתי לא חושש שהתקציב יקוצץ או מרגיש שיש במרד נגד ההנחיות דבר לא ראוי. "זה המצוקה של האומנים והשחקנים שאין להם פרנסה ואנחנו לא רואים אופק", הוא סיכם. "אין חשש. הקהל שלנו מורכב ממנויים שלנו ומאומנים שיצאו להפגין וכולם שומרים מרחק, מסכות, בדיקות חום וכל מה שצריך. אנחנו יוצאים למאבק ציבורי, איגודי האומנים והיוצרים כולם תומכים בנו".
השחקנית גלית גיאת שכיכבה בהצגה הסבירה את הבחירה להשתתף באירוע. "באנו להפגין, באנו לזעוק את זעקת האומנים, צעקת התיאטרון, ולהזכיר לכולם ושלא נשכח", ציינה, "פשוט שלא נשכח את הדבר הזה שנקרא תרבות, שנקרא אומנות שהיא בעצם המקום לנשמה שלנו, המקום לרגש, לשמחה, לביקורת ולראי של החברה שלנו. החשיבות היא עצומה, מעבר לשמונת החודשים שישבנו בבית ולא עשינו דבר, ולא הגשמנו את הייעוד שלנו וכמובן לא התפרנסנו".