לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לפני חודשיים הפסיק דן כנר לשדר מהדורות חדשות. ביחד איתו נעלמו מהשידור הציבורי כמעט כל הקולות ששימרו עשרות שנות מסורת של קריאת חדשות טקסית, ממלכתית, הגויית עברית כהלכתה. מלבדו הפסיקו לשדר גם מלאכי חזקיה, איריס לביא, דן עופרי וצבי סלטון.
"משמרת לילה, מ-12 בלילה קראתי חדשות עד חמש בבוקר", סיפר כנר על המהדורה האחרונה ששידר. "ביקשתי לשבץ אותי בלילה כדי שאף תכנית טלוויזיה לא תרדוף אחריי ותבוא עם המצלמות בחמש בבוקר. אני מתנגד בתוקף להחרים את המיקרופון לצרכים פרטיים".
אז לא נשמע יותר חדשות ככה?
"אינני יודע מה יעשה... אני נזהר לא לומר 'הדור הבא', כי יש גם היום קריינים והם בסדר גמור, הם בסדר גמור. אבל עדיין לא אותו צליל של מה שקרוי הגוורדיה הישנה. לא אותו צליל, לא אותה הגייה, לא אותה עברית".
לפחות הקול הייחודי של כנר לא נעלם לגמרי מהרדיו. נשארה התוכנית הוותיקה שלו, "מתוק מאז", שרוב 44 שנותיה נקראה "צפיחית בדבש". שעתיים של קפסולת זמן קסומה ונאיבית, מזמנים שבהם זמרים ידעו לשיר, וההיפים עם הדיסטורשן היו נשלחים לדלת האחורית.
כנר מנקד הכול. מנקד את הטקסטים שלו, מנקד פתק לסופר. וואטסאפ הוא מנקד. לא ידעתם שאפשר? דן כנר לא יודע שאי-אפשר. כשהשתחרר מגלי צה"ל נקלט בקול ישראל, ובשנת 1970 התחיל להופיע בטלוויזיה שנולדה רק שנתיים קודם.
כמה זמן מרגע שהופעת לראשונה בטלוויזיה ועד שלא יכולת ללכת ברחוב?
"בן רגע. אל תשכח שהייתה טלוויזיה אחת, ערוץ אחד". 56 שנים קרא חדשות. תמיד רדיופוני, ממלכתי, כמעט חגיגי. כשנשאל אם ניתן להקריא חדשות בצורה ניטרלית אמר: "לכן אתה צריך להיות קריין מיומן וותיק. אני אינני אומר שלא היו פעמים... שנחנקתי, בדרך כלל מעצב".
מתי?
"כשאתה קורא על הרוגי המלחמות, במלחמת יום הכיפורים. ברגע שקיבלתי את ההתראה באותו יום, נסעתי, יום כיפור, אל אריה גולן בקריית היובל, אספתי אותו. הוא קרא את המהדורה הראשונה, ואני קראתי כבר את השנייה או השלישית".
הוא היה בן 28 במלחמת יום הכיפורים. אולי זה לא גיל שבו אדם מתייצב מול המפקדים שלו ואומר: "אני לא חושב שאני קורא ידיעות נכונות ואני לא רוצה להיות בורג במכונת תעמולה". אבל באותם ימים נזרעו אולי הזרעים שילבלבו שנים אחר כך, כשיקרא את הצהרת "הראשון שזיהה את גודל האירוע" בטקס יום השנה להרוגי אסון הכרמל.
"אני תמיד כותב את הטקסטים בעצמי. הפעם אמרו לי: 'הטקסטים רגישים, אתה תקבל, אל תשנה שום דבר'", סיפר כנר. "ביום הטקס קיבלתי את הטקסט האחרון, שלא אני כתבתי. יש בתלמוד משפט, "קריינא דאיגרתא איהו להווי פרוונקא". מי שקורא את האיגרת הוא יהיה גם השליח".
קריין בפנסיה, מה יעשה. לכנר יש נכד חדש, יונתן, ויש לו גם מה לקרוא. רוב הבית הוא חדרי ספרים. אתם לא מאמינים. אוסף עצום שאביו התחיל והוא הרחיב, ומשתרע על עוד ועוד חדרים. הוא סיפר כי הוא "אוסף מה אמרו אנשים לפני מותם. ואת זה ירשתי מאבא שלי שהוציא רק מעט אבל לי יש כבר המון".
לא יפה להגיד את זה לבן-אדם בן 75 שנראה כמוך, יפה, אבל אתה חושב על המילים האחרונות שלך, מה תגיד?
"לא ולא תכננתי. לא אחשוב על זה".