"חוויה מאוד מצניעה, מעולם לא כתבתי מוזיקה ככה"

בשנים האחרונות אסף אבידן מתגורר באיטליה ויוצר שם מוזיקה חדשה. הוא מופיע בכל העולם ובשנה שעברה, בשיאה של המגיפה, הוציא את אלבום הסולו החמישי שלו, "Anagnorisis", שזכה להצלחה גדולה. על אף הניסיון העשיר, בתקופה האחרונה הוא עבד על פרויקט שכמוהו עוד לא יצא לו לעשות - פסקול לסרט. "זאת הייתה חוויה מאוד מצניעה ואני מאוד אהבתי את זה, לצאת מהתחת של עצמי ורגע לעשות משהו שהוא שיתופי. מעולם לא כתבתי מוזיקה ככה".

"החוויה של ליצור פסקול הייתה מאוד משונה", מספר אבידן, שכבר כתב שיר לסרט "רומא" של הבמאי אלפונסו קוארון, "אני בן אדם שמאוד מתעסק בעצמו, זה מה שמעניין אותי באומנות. אני עובד נורא לבד ונורא בודד – לטוב ולרע. ופתאום לעשות מוזיקה לסרט שהנושא הוא לא אני אלא הסרט – יש את הדמויות והמסע הרגשי שהן עוברות ואני בא רק בתור כלי שרת למשהו גדול יותר". הסרט המדובר הוא "The Mad Women's Ball", המספר על נשים שאושפזו בבית חולים פסיכיאטרי במאה ה-19 ועברו התעללות.

סיפור לא פשוט ואולי קצת רחוק ממך. הצלחת בכל זאת להתחבר אליו?
"בטח. אני לא חושב שאתה צריך להיות אישה בשביל להיות אמפתי למה שהנשים האלה עברו, אני לא חושב שאתה צריך לדבר עם העולם האחר כדי להבין מה זה להיות שונה בחברה שלא מקבלת שוני, אני לא חושב שאתה צריך לעבור את מה ששתי הנשים האלה עוברות כדי להבין מה זה חברות וכוח. הבדידות שלה והשוני שלה, זה מה שנצמדתי אליו כדי לכתוב את המוזיקה. ונצמדנו לעובדה שזה סרט תקופתי אז היה לי ולמלאני ברור שהולכים על כלים של התקופה".

מלאני היא השחקנית הצרפתייה מלאני לורן, המוכרת לנו בעיקר כשושנה מ"ממזרים חברי כבוד" ומהסרטים "מחתרת השישה" ו"האשליה". היא הייתה הבמאית, שותפה לכתיבה ואחת השחקניות בסרט. "לא הכרתי את מלאני לפני, היא פשוט הרימה לי טלפון כי היא קראה באיזה ריאיון איתי בצרפת שמעניין אותי לעשות פסי קול", מספר אבידן בנונשלנט, "אני לא יודע אפילו מתי אמרתי את זה ובאיזה הקשר".

העבודה לצידה הייתה נעימה, לדבריו, אם כי לא תמיד הם הסכימו: " מלאני הייתה נחושה שזה יהיה מאוד מינימלי, לא להאכיל בכפית יותר מדי, אז היה משא ומתן עם עצמי כמה לתת ואיפה ללכת אחורה, איפה לרמוז ואיפה לצעוק. אני צריך לשרת את החזון שלה אבל יש בינינו משא ומתן מעניין".

אבידן שוהה בימים אלה בביתו באיטליה ועובד על שירים חדשים. לאחרונה חזר מסיבוב הופעות עם אלבומו האחרון, סיבוב שהיה חריג לתקופה. "אני האומן הבינלאומי היחיד שעשה טור אמיתי בקיץ. אם הגענו לפסטיבל בצרפת היו רק אומנים צרפתים, אם הגענו לפסטיבל בגרמניה היו רק אומנים גרמנים", הוא מספר. "זה מצער כי הייתי רוצה להיות שם בחוץ ולדבר עם הקהל שלי בדיאלוג יותר ברור ולהציג לו את האלבום החדש, אבל זה נשמע קטנוני ביחס לבעיות של הרבה אנשי אחרים".

ובכל זאת, למרות הריחוק החברתי, אבידן מרגיש שהקורונה קירבה את הקהל למילים בשירים שלו: "אני תמיד מתעסק בשירים שלי במה שהקורונה גרמה לאנשים להתעסק - חוסר השליטה, חוסר האונים, הרגעיות שלנו, השבריריות – דברים שמחים בסך הכל", הוא אומר וצוחק. "אני מנסה להסתכל על כל הדברים האלה ולראות את העובדה שאנחנו כולנו בשר תולעים עתידי ובכל זאת למצוא את היופי והכבוד בתוך החיים האלה – בין אם זה דרך אהבה או אומנות. האלבום האחרון שלי נגמר במילים 'Don't be afraid, You were once dead', הדבר הזה של לא לפחד".

עוד הוא מוסיף: "בתור אדם לא דתי אני קורא המון על דת ומאוד ברור לי איך זה כלי לחיה שפתאום יש לה אינטליגנציה להבין את עצמה ואת משמעות הקיום העצמי שלה - שזה גדול, קשה ומפחיד מדי, עד שאתה פשוט צריך להמציא גלגלי הצלה בשביל לא להיות לבד מדי או רגעי או לא משמעותי מספיק. אז אתה ממציא דמויות אבא ואמא שרואים אותך ודואגים לך ויש להם תוכנית בשבילך, גם אם היא תוכנית נוראית, זה עדיין יותר טוב מלחשוב שאתה לגמרי לבד", הוא אומר.

הקורונה לא השפיע על אבידן כאומן יוצר והוא לקח סיכון כאומן מופיע, אך גם הוא מרגיש שהתעשייה במשבר: "אולי לא נפגענו הכי קשה בהתחלה, אבל לאורך זמן... אנחנו כבר שנה וחצי לא מסוגלים לעבוד. לי יש את המזל שיש לי מאגר שומנים יחסית גדול כי אני אומן די מצליח בעולם ויכולתי לשרוד את זה אבל אני מכיר כל כך הרבה אנשים סביבי שלא יכולים".

אבל החשש האמיתי שלו ממגפת הקורונה טמון במקום אחר: "זה משנה הכל וזה מפחיד אותנו, את העולם שלי, כמו שמפחיד יוצרי הקולנוע שנטפליקס ויוטיוב שינו ואנשים פחות רוצים ללכת לראות קולנוע כי הם התרגלו אחרת, אנחנו פוחדים שאנשים יתרגלו לראות הופעות ביוטיוב וזה מספיק איכשהו".

אז את הפסקול המלא הראשון שיצר הוא מסכם כ"סרט הראשון שלי ואני צריך לעשות עוד הרבה כדי להיות טוב בדבר הזה. זה עוד אחד מהלבנים במבנה הגדול שאני בונה עם עצמי". אבידן, שבמקור למד קולנוע ואנימציה, שמח לסגור מעגל עם התחום ומצהיר שהוא רוצה להמשיך לעסוק בזה גם בעתיד: "זה מאוד נעים לי שבתוך כל השנאה העצמית ו'אני כישלון' ו'אני לעולם לא אכתוב עוד שיר טוב בחיים שלי' וכל הדברים שאתה עובר עם עצמך בדרך להוציא שיר, אני שמח שאני יכול להתעסק במוזיקה גם באופן יותר נעים ולהנות מהתהליך המוזיקלי".