הספר "גדר חיה" משך אליו אש מהיום שיצא - הוא הוחרם על ידי בנט, אז שר החינוך, ועשה רעש גדול. על העיבוד לספר החלו לעבוד בקאמרי כבר ב-2019, אך יחד עם כל עולם התיאטרון, הם עשו חזרה גנרלית וירדו מהבמות לשנה וחצי, עד שחזרו ביוני 2021. בהצגה מככבים אביגיל הררי בתפקיד ליאת ואמיר חורי בתפקיד חילמי, עד שביום רביעי שעבר הודיעו בתיאטרון על חילוף בזק - "אמיר חורי נמצא חיובי לקורונה ועלא דקה מחליף אותו החל ממחר".
"קיבלתי את הטלפון ביום שלישי בלילה והיה לי יום להתכונן להצגה שראיתי פעם אחת, לפני 4 חודשים", מספר דקה על הרגע המפתיע. "אמרתי לעצמי שלדעת את הטקסט אני לעולם לא אצליח ויהיה לי לחשן שילחש לי כל הזמן. עשינו חזרה אחת על מיקומים ונכנסתי להצגה של 18:00 כשאני פעם ראשונה עושה את הכל ולא יודע את הטקסט - אמרו לי באוזנייה מה להגיד ולאן ללכת, הייתי כמו רובוט, עד הפרטים הקטנים של לפתוח בקבוק יין או להזיז כסא. חוויה מטורפת, חוץ גופית".
מהרגע שנפתחו התיאטראות, אחרי תקופה ארוכה של סגר, צפה בתיאטרון בעיה חדשה - שחקנים שנכנסים לבידוד או נמצאים חיוביים לקורונה וההצגה חייבת להימשך. זה קרה לפני כמה שבועות בהצגה "מאמא מיה" בהבימה כשחמישה שחקנים נדבקו וההצגות בוטלו, אנדראה שוורץ החליפה את עירית קפלן בהצגה "גאון בכלוב" של הקאמרי אחרי שהאחרונה נדבקה גם היא וההצגה של "גבעת חלפון אינה עונה" בהבימה נדחתה בשל עובדי צוות מאומתים.
"עד היום אני לא יודע את הטקסט ועובד עם לחשן", מספר דקה על הפיתרון הישן, שחזר לתיאטרון בעקבות השלכות המגפה - אדם הלוחש לשחקן באוזניות את הטקסט או מיקומים, כשעל השחקן לגרום לדבר להיראות טבעי לחלוטין. בעבר לחשנים היו חלק קבוע בתיאטרון אך חלפו מן העולם. "יש משהו מעניין בחוויה הזאת, לחכות שיגידו לך מה להגיד. הסיטואציה הזאת גורמת לי לדבר יותר לאט ולשים לב מה אני אומר", הוא מספר ומוצא בעיקר יתרונות בסיטואציה.
"אתגר לא קטן אבל אמיר חורי אמר לי 'מה שיהיה יהיה ותקפוץ למים העמוקים' וזה באמת מה שהיה. לא הייתי בלחץ, שחררתי לגמרי כי לא הייתה לי שום אחריות על מה שיהיה, ואני משחק עם פרטנרים נהדרים על הבמה. המכונה עובדת ואני רק צריך לגרום לה להמשיך". השחקנים הנהדרים על הבמה הם אביגיל הררי, אותה הוא כבר מכיר היטב מתיאטרון באר שבע, מורן ארביב גנס, טל וייס, מורד חסן ועוד רבים, בבימויו של אילן רונן.
דקה נולד וגדל בבאר שבע למשפחה ערבית-מוסלמית. הוא בוגר בית הספר למשחק "גודמן" והחל לעבוד כשחקן בתיאטרון באר שבע, יחד עם אביגיל הררי. הוא שיחק ב"תאג"ד", "פמת"א", "פאודה", והיה מועמד לפרס אופיר על תפקידו בסרט "הבן דוד".
על אף שהוא זמני במחזה, עד שובו של חורי, דקה מצליח להתחבר לדמותו של חילמי: "מה שמעניין זה שהוא עוזב את חברון ורמאללה כדי להיות איש העולם הגדול, ושם הוא מצייר על הילד מחברון. הוא צריך מרחק כדי לקבל פרספקטיבה, להתרחק כדי להתקרב - זה דבר שאני מאוד מתחבר אליו כאומן, כשחקן. עזבתי את באר שבע לתל אביב והיום כשאני עובד אני חוזר לחוויות שלי כילד בבאר שבע, הייתי צריך את המרחק".
ולשאלה מה דעתו על כך שהקהל באולם עם מסכות הוא משיב, ש"יש פחד, אבל גם יש הכחשה. בתוך האולם יושבים עם מסכות ואז יוצאים החוצה ומדברים בלי". הוא מוסיף כי הוא "לא חושב שיהיה עידן שבו השחקנים ילבשו מסכות כי הקהל לא יקנה לזה כרטיסים", אבל הוא מרגיש שזה "כמו תופסת - אתה בורח ממשהו בלתי נראה שרודף אותך ואם נתפסת נתפסת ואם לא, אתה ממשיך לרוץ במחשבה שלעולם לא תיתפס".