מירי אלוני נהנתה מפריחה מאוחרת לקריירה – אך דווקא כשהיא הייתה בדרך להגשים חלום עם תפקיד ראשי במחזמר, תקף אותה חיידק טורף וכדי להציל את חייה הרופאים נאלצו לכרות את רגלה. כעת היא נאלצת להתמודד עם אובדן העצמאות והקשיים הבריאותיים והכלכליים. אך למרות הכל אלוני לא מוותרת כל כך מהר: "זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיי, אבל אסור לאבד את התקווה והחלום לחזור לבמה".
לא מזמן סיימה אלוני צילומים לעונה הרביעית של "צומת מילר" – הצלחה אחת מיני רבות שחוותה בשנים האחרונות. היא זכתה בפרס האקדמיה לשחקנית הטובה על תפקידה בקומדיה "להרוג את סבתא", ושיחקה בסדרה "קיבוצניקים". לא דבר טריוויאלי לשחקנית וזמרת בת 72.
"לעת בלותי הייתה לי עדנה, כי דווקא מגיל 64-65 פתאום התחילו לפנות אליי. אני הספקתי בחמש השנים האחרונות לעשות לא מעט דברים", מספרת אלוני. וממש לאחרונה היה השיא: בחודשים האחרונים התחילה חזרות בתיאטרון חיפה על ההצגה "התחנה" – מה שהגשים עבורה חלום ישן.
אבל אז הגיע האסון. בתקופת הקורונה ישבה אלוני בבית ולא הייתה פעילה מספיק, מה שהוביל לבצקת ברגל. המצב הסתבך כשחיידק טורף נכנס לתמונה, והיא פונתה באמבולנס לבית החולים איכילוב, שם כרתו את רגלה מחשש לחייה. "אני כבר חודש וחצי פה, אבל האבל עוד לא תם. אני עדיין באבל", מספרת אלוני בכאב. "אני עוברת את התקופה הכי קשה בחיים שלי".
אלוני מתקשה להסתגל לחיים עם רגל אחת, ולקשיים הרבים שמצבה יוצר. היא נותרה ללא פנסיה, נכסים או ביטוח סיעודי, ועליה לעבור לדירה נגישה ולדאוג לסידור עבור בעלה הסיעודי. "אני לא נמרה, אני לא חזקה, וזה הדבר הכי קשה שעברתי בחיי. אני לא אצליח לעבור את זה בלי עזרה", היא אומרת.
אך למרות הכל הזמרת הוותיקה לא מוותרת על החלום להתאושש ולחזור לבמה. חרף כל הקשיים, היא מעזה לחלום על לחזור להופיע כבר בסוף דצמבר. אלוני כתבה על המצב החדש שלה שיר - "לשיר עד כלות". כשהמשך דרכה לוט בערפל, יש לה עוד שאיפה אחת. "אני מאחלת לעצמי להישמע עד כלות. זה מה שהייתי רוצה".