לצופי התוכנית "נינג'ה ישראל" האדוקים, השם מתן בלו לא זר - הוא מהמתמודדים המיתולוגיים של הריאליטי הנצפה ובעונה הראשונה אף הגיע למקום הרביעי. חוץ מהישגים אישיים בתוכנית הוא גם אימן לא מעט ספורטאים אחרים שלחצו על הבאזר, כולל כמה במקצה הויאייפי. ולמי שלא שצופה קבוע - בלו הוא ספורטאי שהמציא ופיתח את שיטת הג'ימנספיט: "המטרה שלה היא להנגיש לכולם את עולמות ההתעמלות והטרמפולינה, לתת אופציה גם לאנשים שרואים את האולימפיאדה וזה החלום שלהם ללמוד דברים כאלה", כך מסביר אותה מתן.
ברור שהספורט, וההתעמלות בפרט, נמצאים עמוק בליבו של מתן. "אבא שלי היה ספורטאי אולימפי בהתעמלות מכשירים ואמא שלי הייתה אלופת הארץ בהתעמלות אומנותית אז לא הייתה לי ברירה", הוא מסביר וצוחק. "נולדתי למשפחת סופר על, גדלתי באולם התעמלות בין חמורים וסוסים ומזרנים והתחברתי מקום ולאווירה וחינכו אותי בצורה מאוד 'נינג'אית' - היו עושים לי מסלולי מכשולים עם שוקולדים בקצה". כך, הפך מתן לאלוף ישראל כבר בגיל 5.
בגיל 7, חלה תפנית בעלילה והוא מצא את אהבתו השנייה - המשחק: "חיפשו אקרובטים ל'חכם בשמש' ולקחו אותי. ומשם חנוך רוזן לקח אותי גם להפקה המיתולוגית של ספר הג'ונגל עם תום אבני בתור קוף, צפרדע, פיל וזאב. זה היה עוד לפני המועצה לזכויות הילד, הייתי עושה 5 הצגות ביום בלי מחליף". ומשם התגלגל בלו גם להפקת "הלב" בתור מרקו ושיחק את תום סויר, "נהייתי ילד פלא", הוא מעיד.
ולמרות שניסה לשלב בין הספורט והמשחקים, ולמצוא גם כמה שעות ללימודים תוך כדי, בגיל 16 נפלה ההבנה: "זה שלב שנפתח פער מאוד גדול ביני לבין השאר, הבנתי שלא התאמנתי מספיק טוב לאולימפיאדה ותחרויות. והייתה לי דילמה מאוד משמעותית, משבר זהות והבנתי שמשחק יכול לרוץ לנצח ובספורט בגיל 25 אתה כבר נחשב מבוגר אז החלטנו ללכת על ספורט". וכך מחליט מתן לפרוש מעולם המשחק ולהשקיע את כולו בהתעמלות.
"התעמלות מכשירים זה בדם שלי. 20 שנה, רב חיי, עשיתי את זה באופן מקצועי. טיסות, נסיעות, אליפויות עולם, אליפויות אירופה, מכביות, התמודדויות, כשלונות", אבל את החלום הגדול, השאיר לחבר הטוב לנבחרת ולחיים - "לאולימפיאדה הגעתי רק כמלווה של שטילוב. הוא חבר מאוד טוב שלי, גדלתי איתו, הוא אח ובלב שלי".
בסופו של דבר בגיל 25, מתן פרש מהספורט התחרותי. הוא המשיך להתאמן, פתח מכונים והמשיך לפתח את שיטת האימון שהמציא. ופתאום, בגיל 30, הפתיעו אותו המלהקים של הנינג'ה. "הם באו אליי ואמרו שיש דבר חדש, מטורף כזה. אני לא ידעתי מה זה הנינג'ה ואמרתי שסיימתי עם התחרויות ואני מוכן לשפוט ולפרשן, חייתי בסרט", הוא צוחק. "אמרו לי תנסה והיצר התחרותי נדלק כמו אש".
חווית הצילומים מהעונה הראשונה זכורה לו משונה, ואחרת לחלוטין ממה שהיא נראית בעונות האחרונות. "היום ברור מה קורה בתוכנית, אבל בעונה הראשונה לא הבנו כמה מתמודדים יש וכמה גדול זה יהיה". וכך את העונה הראשונה הוא סיים במקום הרביעי, אחרי שמלא, חזנוב וקושניר וגם בעונה השנייה הוא הצליח להעפיל לגמר.
ובדיוק כשהיה בשיא קרה למתן את הדבר המפחיד ביותר שיכול לקרות לספורטאי - הוא נפצע קשה מאוד. "הייתי בחתונה ומשכו אותי למרכז בכוח. כל הדיווחים היו שעשיתי סלטה וזה ממש לא מה שקרה. שמו אותי על מפה והרימו אותי, עפתי 2.5 מטרים ונחתתי על הברך. עצם הירך, שהיא העצם הכי חזקה בגוף, התפוצצה ונהיה שבר שלא היה לי סיכוי לחזור ממנו".
"את הכאב הזה אני לא מאחל גם לשונאים הכי גדולים שלי, כאבים שהם מחוץ לגוף", מספר מתן על רגע הפציעה, "הייתי תמים, לא הבנתי מה קרה לי. אני יודע שאני פצוע ויש לי ברזלים בברך ובכיתי איזה יומיים אבל רק בפיזיותרפיה הבנתי שנפלתי בגדול ושאני לא מצליח לעמוד על הרגל בכלל". מאותו רגע החל מתן מסע, שלא ידע מה יהיה סופו. "הייתי בפיזיותרפיה 4 חודשים, כל יום שעות על ההליכון. והיו המון קטעים במהלך הדרך שלא האמנתי, היו קטעים שנשברתי, זה טראומה".
אחרי כמה חודשים של עבודה מאומצת, בגלל תנועה לא נכונה, מתן נזקק לעוד ניתוח - אחד שהחזיר אותו כמה חודשים אחורה: "עוד פעם חודשים של שיקום אחרי ניתוח. אחרי שנה וחצי של עבודה מטורפת החלטתי לעשות ניתוח שלישי, מבחירה, של הוצאת הברזלים, למרות שאף רופא לא המליץ לי לעשות את זה". מתן מספר כי היה חוזר מפגישות עם רופאים על אופניו, למרות ההמלצה המפורשת לא לרכב, ומקבל פעם אחר פעם תשובה שלילית לניתוח: "הייתי בוכה כל הדרך הביתה כי זה לא היה בשליטתי".
היום, שנתיים וחצי אחרי התאונה, מתן מעיד על עצמו שהוא במקום אחר לגמרי - "היום נראה לי שהתאונה הייתה צריכה לקרות. מישהו אמר לי אז 'תראה שזאת גם הקללה שלך וגם הברכה שלך' וזה באמת נתן לי שיעור בהמון דברים". היום הוא עובד עם אנשים משוקמים ומשתקמים: "הבנתי מה מרגיש משוקם, פתאום נכנסתי לנפש שלהם ויצרתי בשיטה שלי את הפרויקט המרכזי שלנו מתוך הבנה שאין מענה למשוקמים. אחרי שמטפלים להם בפציעה, עוזבים אותם. זה הפך למשימת חיים שלי ואני עושה על זה הרצאות, על שירום ועל התמדה, במיוחד לבני נוער וילדים".
מה החזיק אותך כל הזמן הזה? אני מניחה שאם לא הפציעה הספורט היה מחזיק אותך
"מה שהחזיק אותי היה משהו באופי של אבא שלי, של כל המשפחה שלי, וזה דבקות במטרה והתמדה ללא פשרות. בספורט שלנו אתה לבד, ללא קבוצה, ואתה מתמודד עם כישלונות ואכזבות וזה מטפח אופי של ספורטאי. חלק מזה זה גם חיוביות כי אתה מודע למסוגלות שלך ולכוח שלך ובזכות זה הייתי אופטימי, אפילו אופטימי מדי לרגעים. נפצעתי ולא הבנתי מה קרה, אפילו בחתונה אמרו לי 'נינג'ה קום'. רופאים ראו את הפציעה ואמרו 'אוי', אבל אני החלטתי שאני אהיה מסיפורי ההצלחה".
ולשאלה אם בקרוב נראה אותו על מסלול הנינג'ה - כנראה שלא. "גם בעונה הקודמת וגם בעונה הזאת הייתי בטוח שאני אתחרה, מאוד מדגדג לי לעלות, זה משהו שלא יירגע לעולם. אבל אני הולך להתחתן בקרוב ויהיו לי ילדים, אני בן 34 כבר זקן השבט, אחד המתמודדים הכי מבוגרים בנינג'ה ויש שם עכשיו דור חדש. זה אף פעם לא תירוץ ואם אני אחזור אני אקרע אותם וזה לא קל לשבת בצד". ואת החוויה הוא מסכם: "הנינג'ה זה חוויה פסיכית, מלמדת, מחשלת, אי אפשר להסביר, זה עולם אחר".