ביום חמישי הודיעה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון על הענקת פרס ישראל בתחום התיאטרון והמחול לשחקן עודד קוטלר. אמש (שישי) סיפר קוטלר ב"אולפן שישי" על יצירתו ארוכת השנים, סיפר על חווית הזכייה בפרס, והביע דאגה ביחס לעתיד המדינה והחברה הישראלית.
השחקן, הבמאי, המחזאי, הסופר, המנהל – איזה מהתארים האלו אתה הכי אוהב?
"בבסיס אני שחקן ובמאי. הניהול בא כדי ליצור את התנאים הנכונים לעבוד בהם, כפי שנדמה צריך בתיאטרון. אבל זאת עבודה די קשה. התענוג הוא לעמוד על במה, התענוג הוא לשחק מול קהל חי ומידי ערב ליצור מחדש משהו שנוצר בחזרות אבל חייב להתחדש כל ערב".
קיבלת שורה ארוכה של פרסים - 5 פרסי כינור דוד, אפילו את פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן ב-1967 על הסרט "שלושה ימים וילד" מה זה מבחינתך הפרס הזה?
"פרס ישראל זה פרס מכבד מאוד. הוא חשוב במידה רבה לפרס עצמו ולא רק למקבל הפרס, למשפחתו אולי וכו'. העניין הוא שפרס ישראל מציין כנראה או גיל מבוגר מאוד – כנראה שאני מתקרב לגיל הזה, או איזה גסיסה קרובה. אם אדבר ברצינות, כנראה שהחליטו לסכם את עבודת היצירה של בני אדם בכלל. אני די שמחתי. אני אדם מאופק אני לא יוצא מגדרי, אחרת הייתי מתמוטט כנראה".
הקמת תיאטרון בנווה צדק וניהלת את הפסטיבל בעכו, את פסטיבל ישראל ואנסמבל הרצליה. שיחקת ב"מיכאל שלי" וב"כל ממזר מלך". ביימת שורה בלתי נגמרת של מחזות – "חפץ" של חנוך לוין ו"סינית אני מדברת אליך" של סביון ליברכט. רשימה בלתי נגמרת, אינספור פרויקטים, ובתקשורת מדברים איתך על הנאום ההוא, בשנת 2015 בכנס האומנים ביפו. אז, ביקרת את שרת התרבות מירי רגב ואמרת: "תארי לך גברת רב, את עולמנו, עולמך, שוקט. ללא ספר, ללא מוזיקה, ללא פואמה. עולם שאין מפריע בו, אין מפריע ללאום לחגוג 30 מנדטים, שאחריהם צועד עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".
"כנראה שיש בתקשורת צימאון ותשוקה לחלב שהחמיץ וגלש. אני לא מוצא טעם בחלב הזה – 7 שנים לשמור בקבוק של חלב שבינתיים החמיץ והפך למשהו אחר. אין לי מושג למה לחדש את חייו מידי פעם".
ממרחק 7 השנים אתה מצטער על הדברים האלו?
"לא. במילים פשוטות, אם נחזור על זה בקצרה, אז אוימנו אנשי האמנויות והבמה, בצנזורה חוזרת אחרי שהיא בוטלה. אני יצאתי חוצץ נגד הדבר הזה ואמרתי 'תראו. אומות שיש להן צנזורה כמו האומות בגוש הסובייטי, האומות האלו החזיקו קהלים מיובשים. כמו עדר של בהמות'. מישהו החליט שאני מתכוון בעדר... אני לא חשבתי כל כך רחוק, מישהו החליט ש'העדר של הבהמות' מתייחס לבוחרי הליכוד. מה פתאום? הרי מי רואה תיאטרון? רק בוחרי הליכוד רואים תיאטרון? הכוונה היא לעם שלם שחייב ללכת לראות הצגות שהן מיובשות".
אתה יוצר רב גוני מוכח – למה שלא תוותר על הפרס ותעביר אליהם את נטל המבוכה?
"זה נורא פשוט. אני הודעתי, הפרס מכבד את נותניו לא פחות מאת מקבליו. וברגע שיש לך פיזיקאים, וכימאים ורופאים ומדענים ופילוסופיים שמסוגלים להעלות על דף נייר רעיונות מצוינים ולהפתיע את העולם, מגיע שנברך אותם כי זה מברך את כולנו".
הממשלה הקודמת גם הייתה מעניקה לך את הפרס הזה?
"אני בספק. עובדה - ישנו המקרה של פרופ' עודד גולדרייך, שהוא כנראה מדען גדול – אני לא האיש לשפוט. הוא לא נפסל אחרי שהוא קיבל את הפרס, אלא נלקח ממנו הפרס בגלל דעותיו הפוליטיות. אני חושב שיפה עשתה שממשלה הזו והשרה שאשא ביטון ביטאה את זה בצורה מאוד חביבה בשיחת הטלפון עימי, בה אמרה 'אני שמחה על כך, ומברכת על כך וחושבת שזו שמחה גדולה'. צריך להיות יותר פשוט להבין שכנראה השתנתה המתודה".
עם הקריירה המרשימה הזו, מה אתה חושב על המדינה? על העתיד שלה? אתה הרי גם אדם פוליטי בסוף.
"כל עוד אנחנו לא נגיע להתחלה של פתרון של בעיית הפלסטינים, של גוש ענק של אנשים שעומד מאוים תחת רובי ישראל ונכפה עליהם משטר וממשל שעושה להם רע, ויותר מזה כל עוד לא נטיב עם הערבים שחיים בקרבנו כחלק מאיתנו – אז לא נפתור כמה בעיות רציניות. אני לא מדברת על יוצאי שואה שלא מקבלים את הכספים שלהם וכל מיני אנשים שחיים תחת עוני, נמאס כבר לדבר על זה – תעשו כבר למענם".