מיום הפלישה לאוקראינה חווה רוסיה את הבריחה הגדולה ביותר של אומנים ואנשי תרבות מאז מהפכת אוקטובר ב-1917. הערוץ הגרמני דויטשה ולה טוען שרבים מאלו שעוזבים הם אינטלקטואלים ואומנים שונים - מאקדמאים ועד אדריכלים ומעצבי אופנה - שנפרדים מהשפה והתרבות של מולדתם לעבר עתיד לא נודע.
בריאיון של העיתון עם החוקר ואיש התקשורת הרוסי אנדריי לושק הוא סיפר שהמלחמה מדירה שינה מעיניו כמו לרבים אחרים. הוא סיפר כי בלילות הראשונים הוא נכנס לאפליקציית הטלגרם והודעה אחת גרמה לו לקפוא מפחד: "בעתיד הקרוב עלולים להטיל חוק צבאי ברוסיה שלא יאפשר לצאת מהמדינה". באותו הרגע הוא התחיל לחשוב מה עליו לעשות, והבין שעליו לעזוב את רוסיה מהר ככל האפשר.
לפני כשבוע לושק עלה על מטוס לטביליסי, בירת גאורגיה, הרחק מזרועותיו של נשיא רוסיה פוטין. "בגאורגיה פגשתי כל-כך הרבה חברים ועמיתים ממוסקבה ומערים רוסיות אחרות שלא ראיתי ברוסיה בשנים האחרונות. יש הרגשה שסצנה שלמה היגרה", הוא אמר וסיפר על פגישתו עם קולגות מכלי התקשורת Ekho Moskvy שסגר פוטין ומהערוץ TV Rain שנחסם לשידור ברוסיה לאחר שאנשיו סיקרו את פלישת הכוחות הרוסיים.
אין נתונים אמינים לגבי המספר המדויק של אנשים שעזבו את רוסיה, אבל נתון אחד ברור: בחמשת השבועות שחלפו מאז תחילת המלחמה חוותה רוסיה את הנטישה ההמונית הרחבה ביותר מאז מהפכת אוקטובר ההיא. הדויטשה ולה מעריך כי מדובר בכמה מאות אלפי איש שעזבו את הארץ בוודאות, בעוד חלק מההערכות מדברות על כך שהמספר גבוה ממיליון. הסיבה לקושי בחישובים נובעת מכך שביעדי הבריחה העיקריים, ובהם גאורגיה וארמניה, לא נדרשת אשרת כניסה לרוסים.
גאורגיה לבדה מצפה לקבל יותר מ-100 אלף פליטים מרוסיה, וגם ארמניה דיווחה על מספר דומה. יעדים נוספים כוללים את אזרבייג'ן, דובאי, טורקיה ויוון. רבים גם פונים למדינות שבהן יש כבר קהילות רוסיות גדולות, כמו מונטנגרו והמדינות הבלטיות, ואחרים שיש להם הזדמנות להגר לישראל או למערב אירופה, במיוחד לגרמניה, ניצלו את ההזדמנות. לכל ההימלטויות למדינות השונות משותף דבר אחד: כמעט אף אחד לא מודיע רשמית על עזיבתו. רוב התושבים אורזים ויוצאים מבתיהם ללא שמץ של מושג מתי ואם אי פעם הם ישובו לרוסיה.
"זו בריחת המוחות הגדולה ביותר בהיסטוריה המאוחרת", הדגיש לושק, "ובפרט אקדמאים, אומנים, עיתונאים ובלוגרים שמפנים עורף לרוסיה לאחר שהמנהיג ולדימיר פוטין העמיד את המדינה נגד העולם כולו". בין הראשונים להימלט לדבריו היו במאים, סופרים, מעצבי אופנה, אדריכלים וסלבריטאים.
כוכבת הפופ הרוסית אלה פוגצ'ובה בת ה-72 בונה חיים חדשים בישראל עם בעלה הקומיקאי מקסים גלקין, וגם הקומיקאי היהודי איוון אורגנט, קומיקאי מוכר בטלוויזיה המקומית, שוהה בישראל לאחר שתוכניתו בערוץ הרוסי הראשון ירדה משידור ימים ספורים הפלישה הרוסית. חלק מהידוענים הנמלטים אף מוצאים עבודה חדשה במדינת היעד שאליה הם מגיעים.
אך כאמור לא רק פרסונות ציבוריות מוכרות עזבו את מולדתן. רוב אלה שנמלטו אלו אזרחים ממעמד הביניים שעובדים במקצועות הומניסטיים אשר לקחו איתם מעט מזומן ושאלות רבות לגבי העתיד הלוט בערפל שמצפה להם. כפועל יוצא של הסנקציות, כרטיסי האשראי הרוסיים נחסמו לשימוש ברחבי העולם והוצאת סכומים גדולים של מזומן נאסרה על פי החוק הרוסי הנוכחי.
"אף אחד מאיתנו לא מחפש חיים טובים יותר בחו"ל כרגע", שיתף לושק. "כולנו איבדנו את פרנסתנו. הייתי קורא לגל הנוכחי הגירה מוסרית: המצפון שלנו לא מאפשר לנו להישאר ברוסיה של ימינו עם קהל שצועק 'זיג הייל'". בעודו מתייחס ל"זיג", אנדריי מתכוון לסמל Z שמשמש את תומכיו של פוטין. לפי מרכז לבדה, מכון סקרים עצמאי רוסי, רוסים פרו-אירופים שמגנים את המלחמה באוקראינה מהווים לפחות 20% מכלל האוכלוסייה במדינה, כלומר 30 מיליון אנשים. עם זאת, מעט מאוד מהם באמת מסוגלים לעזוב את רוסיה.
"עזיבה היום היא לא מעשה אמיץ ולא הדרך היחידה המקובלת מבחינה אתית להביע מורת רוח אישית מהאירועים", טענה מבקרת ספרות רוסית מוכרת בשם גלינה יוזפוביץ', שהחליטה לצאת עם משפחתה לדרום טורקיה. "אלו לא 'טובי המדינה' שעוזבים. מדובר באנשים שיכולים איך שהוא להרשות זאת לעצמם". יוזפוביץ' אמרה כי היא מעריצה דווקא את אלו שנשארו וחייבים לשרוד בין אם במחאה גלויה או שקטה. המצב לדבריה מזכיר ימים אפלים בגרמניה של התקופה הנאצית.
"ההגירה המוסרית"
"התרבות הרוסית שהכרנו עד היום הפסיקה להתקיים ב-24 בפברואר – גם זו הרשמית וגם זו שפעלה באופוזיציה", קבע אנטון דולין, עיתונאי ומבקר הקולנוע הנודע ביותר ברוסיה. כמומחה מטעם ההגנה הוא העיד במשפטו של במאי הקולנוע האוקראיני אולג סנצוב, שביקר את רוסיה ונידון ל-20 שנה במושבת עונשין. "העמדה הבסיסית שלי הייתה תמיד שלעולם לא אעזוב את רוסיה", הוא הוסיף, אולם שבוע לאחר תחילת המלחמה באירופה הוא שינה את דעתו.
דולין עזב את הארץ עם משפחתו ומאז שוהה בלטביה. חזרה בקרוב לרוסיה היא לדעתו מעשה בלתי סביר בטווח הנראה לעין: "פוטין כבר סימן את המהגרים, כינה אותם 'בוגדי העם' והכריז שהם אויבי המדינה. פרט לכך, אנטון ככל הנראה לא יחלוק על דעתה של גלינה מאחר שהוא רואה בנטישתו כניעה אישית. "כל מה שעשיתי במשך שלושה עשורים, סוג של התנגדות תרבותית לבעלי הכוח, איבד כעת כל משמעות". אבל אנטון לא מאבד תקווה לחלוטין וישמח לחזור לארצו כי "אין לי בית אחר". הוא מקווה ש"המחלה הקשה שרוסיה עוברת עכשיו ניתנת לריפוי. אחרי זה יגיע שלב החזרה בתשובה על הפשעים שנעשים כעת בשמנו. המחיר שנצטרך לשלם יהיה גבוה".