גם 30 שנה אחרי, "החיים על פי אגפא" זו אחת מיצירות הקולנוע הישראליות הגדולות בכל הזמנים. אסי דיין ז"ל כתב וביים סרט בשחור-לבן שהביא בוקס בבטן לכל אחד מ-350 אלף הצופים שנהרו לקולנוע בתחילת הניינטיז. הביקורות עד אז קטלו את דיין, זלזלו ביצירות שלו וכינו אותן בלעג "סרטי בורקס", אך עם אגפא, דיין סוף-סוף זכה לביקורות מעולות ולתשעה פרסי אוסקר ישראלי.
זו הייתה הפתעה בשבילו, טען אז דיין בריאיון. "הייתי בטוח שיגידו שזו פלצנות ואפילו התערבתי על העניין הזה. הפסדתי, לא שילמתי – אני מאלה שלא משלמים. הביקורות הטובות... אני לא מסכים איתן, אבל זה באותו סגנון שאומרים 'העיקר שיאייתו את השם שלי נכון בעיתון... אבל הסוף טוב, ניצחנו".
אגפא נולד במוחו של דיין בלילות שבהם שתה בבר המיתולוגי "זיגל". הדמויות נכתבו בהשראת הטיפוסים התל אביביים שבאו לבלות כדי לשכוח מהבדידות. העלילה מתרחשת בלילה אחד כשחייהם של שוטר בעלת פאב, קצין צה"ל ואישה תמהונית מצטלבים במפגש בבר.
על הסט במהלך הצילומים, אף אחד לא התעסק בשאלה אם מצלמים סרט שיהפוך נצחי, אלא בשאלה אם בכלל יהיה סרט. גילה אלמגור-אגמון שגילמה את דליה, בעלת הפאב, סיפרה: "נפגשתי איתו ברחוב נחמני, חדר מעופש כזה. הוא הכניס יד לכיס, הוציא חופן כדורים, מול העיניים שלי, הכניס את כל החופן לפה... היומיים הראשונים לצילומים היו סיוט. הוא צרח כמו חיה פצועה".
"אני בא לאסי הביתה, נפתחת הדלת, יוצא גל של עשן, גל... כמו שהתפוצצה בפנים פצצת אטום קטנה. הכול... ואז יוצא אסי עם העיניים..." שיתף דני ליטני ששיחק בסרט. שולי רנד גילם את השוטר בני, סיפר: "הוא היה במצב נוראי. הוא היה תחת השפעת כדורים, הוא לא היה בריא, הוא הלך, הוא לא... הוא מלמל".
"אני זוכר במובהק סצנה שאני מצלם והוא אומר 'אקשן...', המשיך רנד לספר על דיין שנרדם במהלך הצילומים. "הוא מתעורר ואומר: 'טוב מאוד. הייתה סצנה טובה'". סמדר קלצ'ינסקי שיתפה כי לא ממש ידעו אם יסיים את הסרט, ואלמגור הוסיפה כי הסרט נעשה מהר, ב-18 ימי צילום כאשר דיין לא היה מוכן לעשות טייקים נוספים.
שלושה ימים לפני סיום העבודה על אגפא, בחדר העריכה, דיין והמפיקים נזכרו שהם עוד לא קיבלו אישור מהמוזיקאי לאונרד כהן להשתמש בשיריו לאורך הסרט. נפתלי אלטר שכתב את המוזיקה לסרט, סיפר שממש בשנייה האחרונה הסכימו מצדו של כהן להשתמש בשיריו.
ההפקה גם ביקשה הנחה, "כי מה אנחנו פה... 100 אלף דולר? זה היה איזה סכום שהיה אפשר לעשות את הסרט איתו, משהו כזה. זה נגמר באלף או משהו, זאת אומרת באיזשהו סכום סמלי". דיין היה צריך להתקשר ללאונרד כהן, וניתן רק לדמיין את השיחה שבה הסביר לכהן את הסיפור של הסרט: '"יש לנו סצנה בסוף ואנחנו רוצים להשמיע את השיר שלך', לאונרד כהן קנה את זה".
סצנת הסיום הבלתי נשכחת עוררה סערה כבר בשלב התסריט. כמעט כל מי שקרא, כולל המפיקים, ביקשו מאסי להעיף אותה. דיין אמר שלא יעשה את הסרט אם ישנו לו את הסוף. "אגפא הסתובב אצל אסי במערכת עד שזה יצא החוצה, וזה היה פשוט ברור לי שזה תסריט שהוא יישאר לנצח", סיפר נפתלי אלטר. "עם כל הקושי שלו ועם כל האמירה הבוטה. אבל זה מה שהיה צריך, לתת סטירת לחי בשביל להגיד לאנשים: 'חברים, שימו לב מה קורה פה!'".