"הסיפור הזה להיות זמר, בשבילי היה קרב אגרוף, 50 שנות אגרוף", יוצא שלמה ארצי בהכרזה מפתיעה. "יוצרים הם הרבה פעמים אנשים שעוברים דרך מסדרון החרדות של עצמם וחוסר הביטחון שלהם ודרך המקומות שהפילו אותם בהם, עוד כשהם היו קטנים אולי, והם סוחבים את זה למקומות שהם גדולים. החרדה היא באמת מכשול, היא הקיר הזה שבשביל ליצור אתה צריך לעבור אותו".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כשמנסים לפצח את הגורמים שהפכו את שלמה ארצי לזמר הכי מצליח בישראל בארבעת העשורים האחרונים, צריך לצלול אחורה, להדק חגורות, להיכנס למנהרת הזמן ולהתחיל במסע הארצי ישראלי.
"יוצרים הם הרבה פעמים אנשים שעוברים דרך מסדרון החרדות של עצמם וחוסר הביטחון שלהם ודרך המקומות שהפילו אותם בהם, עוד כשהם היו קטנים אולי, והם סוחבים את זה למקומות שהם גדולים"
שלמה ארצי
מסע שמתחיל בארכיון
המסע הזה מתחיל בארכיון של ארצי. "משהו מאוד מרגש פה, לגעת בזה אפילו", הוא אומר בין המדפים.
במחסן הארכיונים המאובק של ארצי מסתתרים סרטונים נדירים ומהפנטים שמרכיבים את סדרת הדוקו המצוינת "וזכרוני הראשון: שלמה ארצי, ביוגרפיה מוסיקלית", שיצרו ירון שילון, אמיר בן-דוד ומוריס בן מיור ותעלה בשבוע הבא בהוט 8.
"למצוא בארכיון הזה זה של שלמה שוט שאתה לא מכיר, זה דבר מאוד מרגש", אומר ירון שילון, מיוצרי הסדרה ומי שנשוי לשחר, בתה של מיכל חלד, זוגתו של ארצי.
הסדרה היא מסע בן 3 שעות שתחילתו ב-1970 בתיעוד מרהיב של ליל הכלולות של שלמה ומילכה, אישתו לשעבר - מסע שהסתיים בהיכל התרבות בתל אביב, כשארצי קיבל את פרס כינור דוד.
"לא יכול להיות תסריטאי שיכתוב דבר כזה, שבאים ישר מגני התערוכה, מדן אורנים, שזה המקום שכולם התחתנו ומגיעים ישר להיכל התרבות - עם הבגדי כלה ושר 'אהבתיה'", אומר גיסו, מנכ"ל תיאטרון הבימה, נעם סמל.
"לא יכול להיות תסריטאי שיכתוב דבר כזה, שבאים ישר מגני התערוכה, מדן אורנים, שזה המקום שכולם התחתנו, ומגיעים ישר להיכל התרבות - עם הבגדי כלה והוא שר 'אהבתיה'"
נעם סמל
מה זה אומר כשאומן מגיע מהחתונה שלו להופיע ולקבל פרס?
אמיר בן-דוד, מיוצרי הסדרה: "פרס כינור דוד היה פרס עצום אז, זה כמו לזכות באוסקר".
סמל: "היכל התרבות השתגע, היכל התרבות לא ראה דבר כזה מעולם, זה היה מרטיט, זה היה רומנטי, זה היה קסום. זה נגע בבטן של הבטן של הישראליות".
"היכל התרבות השתגע, היכל התרבות לא ראה דבר כזה מעולם, זה היה מרטיט, זה היה רומנטי, זה היה קסום. זה נגע בבטן של הבטן של הישראליות"
נעם סמל
כמה קשה לעשות סדרה כששלמה נוכח שם?
"הוא לא היה נוכח", אומרים היוצרים.
שילון: "אתה שואל האם הוא צנזר קטעים? לא".
"לא היה לי עבודה, הלכתי לעשות ג'ינגלים"
שלמה הפך מיד לאליל נוער. הוא קפץ בין סרטים, פסטיבלי ילדים, תוכניות טלוויזיה ואפילו אירוויזיון.
"היה לי הכול ולא היה לי שום דבר, כי הייתי פופ סטאר, הייתי חמודיש", אומר ארצי. "ואני זוכר שיחות כאלה שהיו אומרים לי 'אה שלום חנוך' והוא מבוגר ממני ב-3 שנים, חווה אלברשטיין, מתי כספי, הוא כבר בגיל שלי - אני לא נחשב שם במלייה הזה. לא יכולתי לעשות את הדרך לצוותא. צוותא בשנות ה-70 היה בית מקדש שרק הכוהנים הגיעו אליו".
"היה לי הכול ולא היה לי שום דבר, כי הייתי פופ סטאר, הייתי חמודיש. אני לא נחשב שם במלייה התל אביבי"
שלמה ארצי
התעשייה והמבקרים התייחסו בזלזול לארצי ואחרי ההצלחה הראשונית הוא מצא עצמו עושה הכול, אומר כן לכל הצעה הכי אזוטרית שקיבל. "לא היה לי עבודה, הלכתי לעשות ג'ינגלים".
הרצון שלו להראות לכולם שהוא לא רק בחור צעיר ויפה עם קול טוב גרם לו לקחת סיכון גדול ולהעלות אופרת רוק מקורית שכתב "משחקי 26".
"היו לי כמה כישלונות אבל זה הכי יפה שבהם", הוא אומר על המיזם. "הוא נמשך 3 הופעות והורדתי את העסק". בצפייה הראשונה, בצבא - היסטריה סביב המחזה, כאילו זה נורא יפה. בהצגה השנייה באורדע, הקהל, חצי אולם עוזב, ואני אומר לנעם תוריד את ההצגה, אני לא רוצה לעשות את זה, ואז הפסיקו ההופעות".
"אחרי 'משחקי 26' אמא שלי אומרת לנעם, גיסי, שאין לי כסף לחיות", מספר ארצי וסמל שהקים וניהל את חברת "בידור לעם בע"מ" שלח את ארצי לחו"ל. אבל האפיזודה של ארצי בלונדון ובגרמניה הסתיימה מהר מאוד והוא שב ארצה גבר אבוד.
"עד גבר הולך לאיבוד הייתי פיון"
"אני חושב שעד גבר הולך לאיבוד הייתי פיון", אומר ארצי על השלב הבא והמשמעותי בקריירה שלו. הבשלות היצירתית הגיעה אחרי שנים של מפחי נפש. הכתיבה האישית החשופה חוללה את המפנה הגדול. "פה בפעם הראשונה, זה היה שירים שלי שחשבתי שהם טובים ועמדתי מאחוריהם", הוא אומר.
"השם הזה, המותג הזה ששלמה המציא: גבר הולך לאיבוד", אומר סמל, "הגבר הוא שברירי הגבר יש לו גם לב, זה גבר, אבל הוא הולך לאיבוד".
"גבר הולך לאיבוד יוצא לרדיו ומיד הוא שלאגר היסטרי", נזכר ארצי.
שלמה יצא לסיבוב הופעות גדול ראשון בכל רחבי הארץ והגיע למקומות שמעט מאוד אומנים הופיעו בהם. "כל הופעה במתנ"ס של בית שאן, של קריית גת, של דימונה", אומר סמל, "נגמרת ההופעה, הוא הולך למועדון, לקפיטריה או לחבר - עד הבוקר. סיפורים דיבורים מלמד אותם שירה, מדבר איתם. הוא עדיין איש לא מזוהה והוא עושה את הדרך מלמטה".
"הוא פיצח את ה-DNA הישראלי יותר מהרבה אומנים ישראלים אחרים", אומר עליו מוריס בן מיור, מיוצרי הסדרה. "האופן שבו הוא מדבר לקהלים כל כך רחבים מסוגים שונים זה משהו לא מובן מאליו בכלל".
"הוא פיצח את ה-DNA הישראלי יותר מהרבה אומנים ישראלים אחרים. האופן שבו הוא מדבר לקהלים כל כך רחבים מסוגים שונים זה משהו לא מובן מאליו בכלל"
מוריס בן מיור
בן-דוד: "בסופו של דבר הוא כבש את קיסריה ואת הפארק דרך בית שאן ולא דרך תל אביב".
"מאז לא קרה שלא הייתי סולד אאוט"
המוזיקאי האאוטסיידר עם רגשי הנחיתות סוגר מעגל במקום שרק לפני כמה שנים לא קיבל אותו והופך לסמל של מועדון צוותא.
"מוצ"ש יש לנו הופעה בצוותא, משחזר ארצי, "אני מגיע, לולה שעובדת שם אומרת לי במבטא פולני וסיגריה 'לא להאמין מכרו כל הכרטיסים' מאז לא קרה שלא הייתי סולד אאוט".
הסטמפה הסופית שהוא נכנס לקליקה הייתה כשהוא הוזמן להופיע בנואיבה בפסטיבל נביעות שנחשב לוודסטוק הישראלי ושם באמצע הופעה קורה רגע מכונן. "היה מרחק גדול בין הקהל לבמה", משחזר ארצי. "ואני מאוד רציתי לשבור את המרחק. אני זוכר שבאתי לבמה ובשלב מסוים שכל כך רציתי להתחבר לקהל שפשוט זינקתי אליהם"
"היה מרחק גדול בין הקהל לבמה בפסטיבל בנואיבה, ואני מאוד רציתי לשבור את המרחק. אני זוכר שבאתי לבמה ובשלב מסוים כל כך רציתי להתחבר לקהל שפשוט זינקתי אליהם"
שלמה ארצי
בן-דוד: "הרגע שהוא יורד, בפעם הראשונה בעצם, יורד לקהל, אתה רואה שכל הדבר הזה מאולתר לגמרי, כי רואים אותו קופץ מהבמה ומחזיק ככה את הכבל וזהו נגמר לו הכבל. זהו הוא לא יכול להגיע לקהל".
הדרייב הבלתי ניתן לעצירה של שלמה להיות הכי טוב שיש וליצור אלבום שכמותו עוד לא שמעו בארץ מוביל אותו ללואי להב, המפיק המוזיקלי המיתולוגי שעבד עם ברוס ספרינגסטין ובדיוק סיים להפיק את האלבום של דוד ברוזה שבזמנו שבר שיאי מכירות.
"השמעת לי שירים נכון? אמרתי לך עוד פעם", אומר לו לואי להב, מנסה לשחזר את המפגש ביניהם. "באחת בלילה הגעת".
"וואללה מלא גשם כזה", נזכר ארצי , "מעיל כובע".
"עכשיו הוא נחמד", אומר עליו ארצי, "אז הוא לא היה איש נחמד. פעם הוא עשרה ימים לא אמר לי בוקר טוב שנכנסתי לאולפן והיחסים בינינו לא היו ברורים לי, אבל הרגשתי שיש משהו ללמוד פה, שקורה פה משהו, בגלל זה הסכמתי לוותר ולא הלכתי אחורה. אבל כשהגענו לאולפן ביום הראשון של ההקלטות כבר החלטתי לפטר אותו. אני לא יכולתי יותר. ואז בערב הוא עושה את 'צריך להתקדם', וואו לא שמעתי דבר כזה בחיים. לא נתקלתי באיש כזה מוכשר בימי לפני כן והעלילה נמשכת. שנינו עומדים אחד מול השני כמו שני אריות כאלה".
יחסי האהבה שנאה בין שלמה ללואי הופכים את העבודה באולפן לזירת התגוששות.
שירי ארצי: "אני זוכרת שאמא שלי מגיעה בלילה לאולפן לתווך בין לואי לאבא שלי, עניינים, דרמות, אבא שלי עם בכי עצבים".
"אני נכנס לאוטו שלי לפיאט פנדה", נזכר ארצי, "אני נוסע לצומת צ'מפיון, אני חוצה את הרמזור, אני רואה מגיעה מכונית משם, אני יודע שזה הולך לקרות, אני מוריד את הראש למטה - המכונית נכנסת בי, ואחרי זה בטיפול אומרים לי אתה רצית כבר להתאבד, כבר לא יכולת יותר. אז לא נראה לי שרציתי להתאבד אבל נראה לי שלא יכולתי יותר. גוד איזה אהבה קשה זאת הייתה".
"אני נכנס לאוטו שלי לפיאט פנדה, אני נוסע לצומת צ'מפיון, אני חוצה את הרמזור, אני רואה מגיעה מכונית משם, אני יודע שזה הולך לקרות, אני מוריד את הראש למטה והמכונית נכנסת בי, ואחרי זה בטיפול אומרים לי רצית כבר להתאבד"
שלמה ארצי
מהפיצוצים יצא אלבום מופת
"והתקליט בינתיים מתחיל להמריא ונהיה יותר יפה ויותר יפה", נזכר ארצי.ואכן הפיצוצים באולפן הביאו לאחד האלבומים החשובים בקריירה ומאז ההשפעה המוזיקלית של ארצי מהדהדת עד היום.
"אני חושב שארצי מלודיסט גאון בעיקר", אומר עליו הזמר דני רובס, "אני חושב שהכתיבה המלודית שלו היא פנומנלית, יש אנשים שנולדו עם הכישרון הזה, זה המקרטנים של העולם. ארצי יודע לשאוב מהמקומות הכי גדולים והכי נהדרים ולעשות את זה לגמרי לגמרי שלו, זה לא דבר פשוט, זה לא נשמע חיקוי".
"אני חושב שארצי מלודיסט גאון בעיקר. אני חושב שהכתיבה המלודית שלו היא פנומנלית, יש אנשים שנולדו עם הכישרון הזה, זה המקרטנים של העולם"
דני רובס
"הוא מהחלוצים שדיברו את האני ולא את האנחנו הגדול", מוסיף דודו טסה, "כל האני והרגישות והפגיעות והגבריות...
הגבריות הפצועה כאילו?
"כן. תשמע, הייתי ילד די כזה עצוב והבדידות, לפחות ככה חשבתי שאני די בודד, ופתאום מישהו אומר שזה הזמן למות או שזה הזמן לשלם את המחיר על כל טעות ועוד טעות, על כל מה שטעיתי בדרכים".
יצירה ומשפחה
ארצי לא כתב רק על עצמו היצירה האומנותית הושפעה מאוד מחיי המשפחה האבהות והילדים.
"ופתאום בתך ישנה עם גבר צעיר בבית שלך", הוא מספר באחד הריאיונות שעשה, "התפוצצתי, להגיד שלא רציתי להציץ פנימה? רציתי. רציתי לראות שהיא שמורה, שהיא לא הולכת להיפגע מאהבה. מקשר עם היצר הזה להגן עליה, יש גם את ההכרח לזוז הצידה".
"אני זוכרת אותו מתראיין", אומרת בתו שירי ארצי, "ואני זוכרת אותו מתקשר אליי אחרי זה ואומר לי 'תקשיבי דיברתי בריאיון, אני מקווה שלא דיברתי שטויות, אני לא יודע יכול להיות שדיברתי קצת יותר מדי'. אמרתי 'טוב זה נשמע לי שטויות, כאילו מה העניין' ואז יצאה הכתבה וגם אז הבנתי שזה משהו שאמור לתאר את תחושת הגיל שלו. אז אני זוכרת שכתבו על תחנת אוטובוס בצהלה: 'שירי ארצי הזונה והעקומה' - זה היה מכאיב. אבל החלק היותר מעניין מבחינתי בסיפור הזה שאני זוכרת את אבא שלי הולך בלילה ומוחק את זה עם טוש שחור וזה מאוד נוגע ללב מבחינתי".
"אני זוכרת אותו מתראיין ואני זוכרת אותו מתקשר אליי אחרי זה ואומר לי 'תקשיבי דיברתי בריאיון, אני מקווה שלא דיברתי שטויות, אני לא יודע יכול להיות שדיברתי קצת יותר מדי'"
שירי ארצי
יונתן ארצי: "באחת ההופעות, כשהייתי ממש קטן, בן 5 או משהו, אני זוכר את עצמי בתור ילד שכולם צועקים שלמה ארצי ואני צועק אבא ארצי. ניסיתי לחשוב על זה, זה לא שהבנתי מה אני עושה, אבל נראה לי שבאמת יש שם משהו. יש איזשהו מתח בין זה שהעולם תובע את אבא שלך, לבין זה שאתה רוצה להגיד 'רגע לפני כל הדבר הזה - זה אבא שלי שעומד שם'".
בן ארצי: "בחוויה שלי לא גדלנו בבית שהיה עניין מזה שזה שזו פיגורה. זה לא ברמה של שלמה ארצי, המותג. אני אומר את זה לזכות הבית, היה משהו, אני לא לא יודע אם זה היה צניעות, אבל לא היה את אבא שלי הוא זמר".
"אני אומר את זה לזכות הבית, היה משהו, אני לא לא יודע אם זה היה צניעות, אבל לא היה את אבא שלי הוא זמר"
בן ארצי
"הקריירה שלי היא קריירה הישרדותית מאוד"
ארצי: "איך עושים הופעה כזאת גדולה? נו, איך עושים? שותים שתי בירות. שתיתי שתי בירות, לא ידעתי מה קורה איתי ועפתי"
דני רובס: "אני זוכר את התחושה שמתחילה הופעה, כשכל האומנים עולים לבמה, שזה בלתי אפשרי, אי אפשר לעשות את זה וארצי מגיע עולה על הבמה ויש משהו ביכולת שלו לתפוס 20 ומשהו אלף איש ולעשות את זה כמו צוותא. בפארק זה גוש עצום של אנשים שאתה צריך ליצור תחושה שהם חברים שלך, שאתה שר בגובה העיניים שאתה מדבר איתם ורק אליהם".
ארצי: "קריירה של זמר זה עליות ומורדות וגם הקריירה שלי היא קריירה הישרדותית מאוד מאוד . אני חושב שאולי הדבר שהכי מאפיין אותה שאני הייתי תמיד הישרדותי".
שירי: "כשאנשים מתבגרים המילה הזאת פרישה, אתה כאילו הולך ונסוג, אתה כבר פחות ופחות חשוב לך - ואבא שלי יש בו משהו שלא מוכן לפרוש".
בגיל 73 שלמה ארצי ממשיך להופיע בלי הפסקה הקושי הכי גדול, אחרי שמגיעים לפסגה הוא להישאר בה והוא עשה את זה.
"זה מתארך, זה נהיה אחת הצרות הכי גדולות, שזה מתארך, שזה לא נגמר", הוא אומר לסיכום. "ככל שאתה ממשיך צריך להמציא משהו חדש כל פעם. זה מתחיל להיות כבד. מה ממציאים בגיל 40? מה ממציאים פאק בגיל 50 ו-60 ו-70?"