מי שכבר הספיק להכיר את חנוך דאום, יודע שהוא לא מרואיין רגיל. התכנסנו לרגל השקת הספר החדש של העיתונאי והפובליציסט, וכאן יש גילוי נאות: אנחנו גם חברים. כבר תקופה שחנוך מדמיין שהוא אבא שלי ומאז הוא לא משחרר מהבדיחה: "בספר הקודם היה סיפור אחד עליך בוועידת המשפיעים, עם 'בדיחות שרקי' שאתה יושב בבוסטר".
הבית הפרטי של דאום הפך למפעל של אריזות ומשלוחים. אחרי שהספר הקודם "החיים הם תקופה קשה" התפוצץ בימי הקורונה, דאום מוציא לאור את "החיים הם רק תקופה" באותה המתכונת – גם אותו לא תמצאו בחנויות, אלא רק במכירה אצלו באתר. "הספר הקודם הוכיח לי שאנשים ממש משוועים, יש להם כמיהה אמיתית לקרוא משהו שהוא גם מצחיק", אומר חנוך, "גם מרגש אבל גם מצחיק. זו ממש הצצה למוח שלי. הוא הצליח מאוד, למרות שאני אף פעם לא יודע איך בארץ אתה מספר על הצלחה בלי להיתפס מתנשא".
כשמוציאים ספר לבד יכולות לקרות גם תקלות. "הכול מתכנס לאיזו נקודה שבה אתה בעצם שולח הודעה לכל מי שקנה את הספר הקודם שיש ספר חדש, ומעלה סטטוס", מספר חנוך. "זה מה שיש לי, זו לא הפצה בחנויות. הכול קורה פה. אז אנחנו עושים את זה, ואתה רואה מלא אנשים נכנסים לאתר. אלפים של אנשים ואף אחד לא קונה. מה באתם להסתכל על התמונה? ואז חברים שלי מתחילים לומר לי: 'שמע יש איזו בעיה, אי אפשר לרכוש'. יש לי כדור אחד באקדח, הכדור הזה נורה ויש תקלה והאתר עומד. יש לך מחשבה בראש שאומרת שזה כבר לא יקרה. אחרי שעה זה הסתדר והמכירות החלו".
"עכשיו אנחנו יודעים למה נכנסנו, פעם קודמת לא ידענו", אמרה אפרת דאום, אשתו של חנוך. "זה היה טירוף. היה רגע שאמרתי שאם הייתי יודעת שזה ככה – אז לא הייתי עושה את זה לבד. והנה עשיתי את זה עוד פעם לבד".
בשלב הזה יש לחנוך רק תפקיד אחד – לחתום על הספרים. "ימים ארוכים של חתימות על הקדשות, אני אדם שלא אוהב לעבוד ואין עבודה יותר מהנה ומענגת. אני אומר לך בכנות, זה פשוט ממלא לי את הלב בשמחה. העניין הוא שכשאתה חותם על הקדשות אישיות, יש לך איזו נקודת הצצה לתוך העולם הישראלי. אתה מקבל מעין פתיחת חלון להרבה דברים מרגשים, מצחיקים ולהמון דברים יפים".
על רקע הבחירות החמישיות הקרובות אומר דאום: "בחירות זה כמו הוראה מגבוה לשנוא - יש בחברה הישראלית על מה לשנוא אבל יש המון המון טוב. פשוט כשיש בחירות אז כאילו אומרים תניח ורגע את הטוב בצד ועכשיו תריבו".
"השיחה נתקעה באופן האמיתי והציבורי", הוא ממשיך. "בסוף אדם הוא הורה, הוא החרדות שלו, הוא המשאלות שלו, הוא התקוות שלו. בסוף, הוא גם איזו מפלגה שהוא נאלץ להצביע לה. אבל בתפיסה שלנו אנחנו חושבים – אם אתה מצביע למפלגה מסוימת זו הזהות שלך ואני לא מקבל את זה. אני ממש מרגיש בכל עצם מעצמותיי שיש מספיק אנשים שיעסקו בניתוח השסע והקרע, יש מספיק עיסוק בזה ואין מספיק מבט חומל ומבט קומי ומשעשע שהוא איכשהו אורז את הכול ביותר חמלה".
שאלה אחת שלא שאלתי אותך. על מה הספר?
"הספר הזה הוא על הכול ועל כלום. אתה מכיר שאומרים סתם משפטים שכאילו נשמעים טוב? בכתבות האלה צריך תמיד משפט סיום שישאיר את הצופים עם אגרוף בבטן. אני עכשיו אומר משפט שהוא חסר משמעות ואתה תגיב כאילו אמרתי לך משפט כזה: 'החיים הם כמו אופניים שגנבו לך אותם'. תחשוב על זה".