בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, חוקרים פרטיים נוגעים בכל תחומי החיים: חיפושי קרובים, איתור נוכלים, בדיקות רקע על שותפים עסקיים או שותפים לחיים ואפילו מעקב אחרי הילדים. "יש תדמית שלילית לחוקרים פרטיים, ישר חושבים על מציצנות או על פרסומים שליליים, על אנשים שפועלים בצורה אפלה", אומר החוקר הפרטי שרון שרגא, בעל משרד החקירות "שרגא איסוף מידע וחקירות". "למעשה, אין היום גוף שלא משתמש בחוקרים פרטיים – משרדי עורכי דין, עיריות, חברות ביטוח, חברות אחרות וכמובן אנשים פרטיים", הוא מספר. "אנחנו עוזרים לאנשים בכל מיני סיטואציות שאין להם למי לפנות, כשרשויות המדינה לא זמינות בעבורם. ישנם צמתים רבים שבהם אנחנו פוגשים אותם ויכולים לעזור להם להימנע מביצוע עסקה מסוכנת או מכניסה למערכת יחסים עם אדם מפוקפק או כזה שיש לו עבר בעייתי".
שרגא, שעוסק בתחום שנים רבות, מציין שאחרי תקופת הקורונה הורגשה עלייה במספר הפניות של לקוחות פרטיים. את דבריו מאשר גם החוקר הפרטי אסף פלום, בעל משרד החקירות "שירם חקירות". "רוב החקירות שלנו מאז ומעולם היו בנושא אישות, אנשים שרוצים לברר על בני הזוג שלהם", מסביר פלום. "בקורונה משהו בזה שכולם היו ביחד בתא המשפחתי המצומצם ולא יכלו לצאת או להיפגש עם אנשים אחרים יצר סיר לחץ, וזאת לדעתי הסיבה לעלייה בפניות הפרטיות. הורים לדוגמה פתאום החלו להבחין בהתנהגות הלא שגרתית של הילדים שלהם – משהו שעד כה הלך לאיבוד בשגרה ופתאום הקורונה גרמה להם לראות את הילד. אנשים הבחינו פתאום בהתנהלות מוזרה של בני הזוג".
"היום מכירים אנשים דרך אפליקציות ואתרים, אתה לא רואה את האדם שמולך עד שלעיתים נהיה מאוחר מדי", מוסיף שרגא. "כמו כן, בעקבות כל תוכניות הנוכלים יש היום מודעות גדולה יותר למתחזים. יש הרבה אנשים שאומרים שהם רווקים והם לא, יש כאלה שמציגים את עצמם כעשירים ומתברר שהם פושטי רגל. היה, למשל, מישהו שהציג את עצמו כברזילאי והוא בכלל מוסלמי – או מישהי שבאה להתחתן עם מישהו והיא בכלל הייתה נשואה לאישה". שניהם מדגישים שלא רק צעירים פונים אליהם, אלא גם אנשים שהם בזוגיות בפרק ב או ג שלהם.
מה הסיכוי למצוא רכוש שנגנב?
"בכל שנותיי כחוקר פרטי ביצעתי חקירות רבות גם בתחום הרכוש", מספר שרגא. "עצוב לספר זאת, אך בכל השנים שבהן עסקתי בנושא – אני יכול לספור על יד אחת את המקרים שבהם מה שנגנב אותר והוחזר לבעליו", הוא אומר ומספר על אחת הפרשות המעניינות שחקר בתחום זה.
"סבתא שלי אישה תמימה" – כך פתחה את סיפורה אלונה (שם בדוי – כמו כל השמות בסיפורי החקירות בכתבה), שהתייצבה במשרדו של שרגא בתקווה שיאתר בעבורה את התכשיטים היקרים של סבתה שנעלמו מביתה. "ידעתי מניסיוני כי הסיכויים להצליח קטנים מאוד", משחזר החוקר, "אך היה חשוב לאלונה לנסות בכל זאת". אלונה היא נכדה יחידה לסבתא גרטה, קשישה שצברה בביתה תכשיטים רבים במשך חייה.
"היום מכירים אנשים דרך אפליקציות ואתרים, אתה לא רואה את האדם שמולך עד שלעיתים נהיה מאוחר מדי. ובעקבות כל תוכניות הנוכלים יש היום מודעות גדולה יותר למתחזים"
שרון שרגא, חוקר פרטי
מעבר לערך הכספי, לתכשיטים היה ערך סנטימנטלי רב, וחלקם היו הזיכרון היחיד שנותר מבני משפחה שהלכו לעולמם. במשך שנים המליצו לה בני משפחתה לשמור אותם בכספת, אך גרטה התעקשה להשאיר אותם קרוב אליה.
"גרטה חיה לבדה, ללא מנקה או מטפלת, ובכל פעם שהיה מגיע טכנאי או איש שירות כלשהו, היא הייתה מבקשת מבן משפחה שיגיע לדירה, כי היא חששה להיות לבד", הוא ממשיך. "אך שבועיים לפני הפגישה במשרדי קרה הדבר שבני המשפחה חששו ממנו. גרטה חזרה מביקור בקופת החולים והבחינה כי קופסת התכשיטים ליד המיטה שלה פתוחה וכל התכשיטים נעלמו".
"עיניה חשכו", נזכר שרגא ומספר שבמהלך החקירה לא מצא בבית סימנים של פריצה. "כשזה קרה גרטה התקשרה מיד לאלונה, והיא הזעיקה את המשטרה. היא סיפרה שהגיעו למקום שני שוטרים צעירים ולא היה נראה שהם מתכוונים לעשות משהו בעניין. זה פשוט לא תמיד בסדר העדיפויות של המשטרה", הוא מסביר.
"יש לי חשוד", סיפרה אלונה לחוקר כשהם נפגשו לראשונה. "יש שכן, זאת אומרת שכן לשעבר", היא סיננה בזהירות. אלונה סיפרה שכמה חודשים לפני כן עבר לגור מול סבתה רווק כבן 50, ללא ילדים, אדם חביב שהתעניין בשלומה והציע כמה פעמים לעזור לה בקניות.
סבתא גרטה הוקסמה מהדייר החדש, אך לאלונה משהו הריח לא טוב. אלונה גם סיפרה שהשכן עזב את הדירה כמה ימים לאחר הגנבה ואף אחד לא יודע לאן הוא עבר. "ביקרתי בדירה כדי לחקור, ולפני שיצאתי משהו תפס את עיניי", משחזר שרגא. "שאלתי את גרטה מה זה החורים על הקיר בסלון. היא לא האמינה שאני שואל אותה. התברר כי מהסלון נעלם גם ציור יקר ערך, וגרטה לא הבחינה בזה עד אותו הרגע, מכיוון שהייתה עסוקה באובדן התכשיטים".
"הבחור היה מוזר ושילם במזומן חודשים קדימה"
"הבנתי שמדובר במשימה עם סיכוי קטן עד אפסי, אבל ניסיון העבר לימד אותי שאי אפשר להתעלם מהאינסטינקט של הלקוח", אומר שרגא ומספר איך פתח את החקירה בתשאול של בעל הדירה ממול.
"סיפרתי לו שאני שוכר שמעוניין לשכור את הדירה המדוברת, ושהבנתי שהיא התפנתה לאחרונה. בעל הדירה אישר שהדייר הקודם עזב באופן מפתיע. כאשר התעניינתי 'בתמימות' מדוע עזב הדייר האחרון, הוא סיפר לי כי הוא לא באמת יודע, והתעקש שזה לא קשור לדירה. הוא אמר שהיה בחור מוזר ושהוא שילם לו במזומן כמה חודשים קדימה".
שרגא ביקש מהבעלים את מספר הטלפון של הדייר בטענה כי הוא מעוניין לקבל חוות דעת על הדירה. כשחייג התברר שהמספר מנותק.
בתוך יום הצליח שרגא להשיג את הפרטים המלאים של בעליו של הקו, אלא שהוא כבר לא גר בכתובת הרשומה וגם החיפושים אחריו ברשת העלו חרס. שרגא התייעץ עם חבר חוקר, והשניים העריכו שהמטרה של הגנב תהיה להיפטר מהרכוש כמה שיותר מהר. תכשיטים גנובים יהיה קל למכור, הם העריכו, אך את הציור הוא כנראה יצטרך לפרסם במקום כלשהו ברשת.
מומחה אמד את שוויו של הציור ב-30 אלף שקל, ומומחה מחשבים שחיפש בעבור שרגא את הציור ברשת, בעזרת תצלום שלו, מצא שלוש מודעות שיכולות להתאים לציור. מודעה אחת נפסלה מיד, מאחר שפורסמה חודש לפני שהציור של גרטה נגנב. "המודעה השנייה פורסמה לאחר הגנבה, אבל כשביקשתי מהמוכר לשלוח לי צילומים נוספים של הציור, התברר שזה ציור ממש דומה של אותו אומן, אבל לא הציור שאני מחפש. המודעה השלישית כבר הייתה ממש חשודה", מוסיף שרגא.
"הצילום של הציור לא היה ברור כל כך, ופרטי המודעה לא כללו את שם המפרסם, רק את האות ע' בצירוף מספר טלפון נייד", משחזר החוקר. "ביצעתי מיד חיפוש של המספר והתברר שמדובר בטלפון חד-פעמי". שרגא התקשר למפרסם והצליח לקבוע איתו פגישה בבניין של החשוד.
"בקורונה משהו בזה שכולם היו ביחד בתא המשפחתי המצומצם יצר סיר לחץ, וזאת לדעתי הסיבה לעלייה בפניות. הורים לדוגמה פתאום החלו להבחין בהתנהגות הלא שגרתית של הילדים. אנשים הבחינו פתאום בהתנהלות מוזרה של בני הזוג"
אסף פלום, חוקר פרטי
"אחד הפחדים הגדולים ביותר בחקירה בכיסוי הוא הפחד להיחשף", מספר שרגא על סכנות המקצוע. "בניגוד למעקבים שמבוצעים מרחוק, שבהם גם אם האובייקט חושד בך, אתה נמצא ברכב או באופנוע ויכול פשוט לנסוע מהמקום – כשמבצעים חקירה פרונטלית בכיסוי, אנחנו נמצאים במרחק אפסי מהאובייקט, ואם עלו עליי, אני יכול להיות בבעיה גדולה".
שרגא הכין את המצלמה הסמויה ואת מכשיר ההקלטה, והמתין למוכר הציור מתחת לבניין. כשהלה הגיע שלח החוקר לאלונה תמונה של החשוד, והיא אישרה שזה אכן השכן שנעלם. "נפגשנו ונכנסנו יחד למעלית של הבניין. הוא לחץ על הכפתור של קומה 15". אך רגע לפני שדלתות המעלית נסגרו קרה הדבר שחוקרים חוששים ממנו יותר מכול. "פתאום נכנסו למעלית זוג מכרים שלי", הוא משחזר. "למזלי, החשוד עמד לפניי, עם הגב אליי. ראיתי את העיניים של המכרים שלי נדלקות כשאחד מהם עומד לקרוא בשמי האמיתי, לא זה שמסרתי לשכן. הרגשתי את כל הדם שלי עולה לראש. חששתי מאוד. אם הוא יבין שאני מישהו אחר, אני תקוע איתו במעלית, ואין לדעת מה הוא יעשה".
"איכשהו הצלחתי לסמן למכר שלי עם אצבע על השפה סימן של 'שתוק', ועד היום – אני לא יודע איך – הוא התעשת ורק אמר, 'היי... מה קורה נשמה?' השכן מיד התעניין ושאל, 'אתם מכירים?' – 'כן', השיב המכר, 'היינו פעם שכנים, לפני הרבה שנים'".
החוקר, שהרגיש שניצל במזל, והשכן החשוד המשיכו לדירה, שם הוא הראה לשרגא את הציור וביקש עליו חצי משוויו האמיתי. "הבנתי שהצלחתי להגיע אליו", הוא מתאר. "יום לפני כן הכנתי חבר טוב שלי מהמשטרה שיגיע למקום. השכן ניסה להסביר ולחמוק, אבל הוא ראה שאין לו כל כך לאן. לא עבר הרבה זמן והוא הודה בגנבה, של הציור ושל התכשיטים".
בהמשך סיפר השכן שהוא עקב אחרי גרטה במשך זמן ממושך וראה כי באחד הימים היא השאירה את מפתח הדירה שלה לנכדתה מתחת לשטיח הכניסה לבית. הוא ניצל את ההזדמנות ושכפל אותו. למרבה המזל השכן הספיק למכור רק שני תכשיטים מכל התכשיטים שגנב, והוא נעצר עוד באותו היום.
"הבעל חשד שאשתו מנהלת רומן"
פלום מספר על מקרה שחקר הנוגע ליחסים בין בני זוג. "גבר אמיד שכר אותי כדי לעקוב אחרי אשתו", הוא נזכר. "היא הייתה עקרת בית, והוא סיפר לי שהוא מרגיש שהיא נעלמת באמצע השבוע ליותר מדי זמן והוא לא יודע לאן. הוא חשד שהיא מנהלת רומן". לבקשתו של הבעל עקב המשרד של פלום אחרי האישה במשך כמעט שבועיים. החוקרים גילו כי פעמיים בשבוע הייתה האישה מגיעה לשכונה בקצה השני של העיר ונכנסת לדירה בבניין רכבת ישן.
"הצגנו את הממצאים לבעל", נזכר פלום בחקירה, "והוא לא ידע במה מדובר ולמה קשור הבניין הזה. הבעל התעקש וביקש שנחדור לבית שאליו היא הולכת. כמובן, היה אסור לנו לעשות את זה, כי זו עבירה על החוק. אבל בפעם הבאה שהאישה הגיעה לשם, חיכתה חוקרת שלנו בלובי הבניין ועלתה אחריה לראות לאיזו דירה היא נכנסת".
החוקרת איתרה במקום אדם מבוגר, שלא היה נראה כמו מישהו שאיתו האישה הייתה יכולה לנהל רומן. הם עדכנו את הלקוח, שמצידו לא ידע במי מדובר. לכן הם החליטו לבצע מעקב אחרי האיש ולחשוף את זהותו. "ישבנו במעקב מחוץ לבית ולמוחרת האיש יצא לקניות וסידורים בגפו. הוא נראה חולני ועייף", משחזר פלום.
הפעם, כשפלום הציג את הסרטון ללקוח, משהו בארשת פניו השתנה ולפתע החלו להיקוות דמעות בעיניו. "בנקודה הזאת הבנו שהסיפור מקבל פה תפנית", הוא אומר. "הבעל סיפר לנו שהגבר הזקן הוא אביו. מתברר שהם לא דיברו יותר מ-14 שנה בעקבות סכסוך שהיה ביניהם". מהחקירה עלה כי אביו של הלקוח חזר לעיר ויצר קשר עם אשתו, ושהיא לא סיפרה לבעלה כי האמינה שלא יהיה מוכן לשמוע דבר על אביו. לכן היא החליטה לבלות איתו ולסעוד אותו בימיו האחרונים.
"הבעל התעקש וביקש שנחדור לבית שאליו היא הולכת. כמובן, היה אסור לנו לעשות את זה, אבל בפעם הבאה שהאישה הגיעה לשם חיכתה חוקרת שלנו בלובי ועלתה אחריה לראות לאיזו דירה היא נכנסת"
אסף פלום
הלקוחות הישראלים אקטיביים – הם באים מוכנים
שלא כמו היום, בעבר היו החוקרים הפרטיים שואבים את כל המידע שלהם מהשטח. "אם פעם היית צריך לעבור דלת-דלת כדי להוציא מידע, לדבר עם שכנים או עם עמיתים מהעבודה", הוא מדגים, "היום, עוד לפני שאנחנו מניעים את הרכב, אנחנו יכולים לדעת הרבה יותר על הבן אדם. בעיקר מהרשת. מה הוא עושה? מה התחביבים שלו? מה השעות שהוא נמצא בהן בבית? האם יש לו כסף או לא? זו מלאכת הרכבת פאזל – ומספיק שאני מוצא כמה חלקים ברשתות, קל לי יותר לקבל את שאר המידע".
עודף המידע הזה נגיש גם ללקוחות עצמם, שמבינים איך הרשת החברתית פועלת ומבצעים "חקירות קטנות" שבהן הם משיגים מידע על בני הזוג או אנשים מסוימים. "הלקוח הישראלי הוא אקטיבי", מציין פלום. "הם באים לפגישה איתי מוכנים, עם מידע שאספו לבד מהאינטרנט, וחושבים שהם יודעים הכול. אחרי שהם מציגים לי את מה שהם גילו, השאלה הבאה שלי היא תמיד 'אז למה אתה פה?'"
"הם מגיעים עם צילומים של הודעות טקסט, מניחים מכשירי GPS על הרכבים של בני הזוג כדי לאתר את המיקום שלהם, מתקינים מכשירי הקלטה. הם מגיעים ממש מוכנים", מפרט החוקר. "אבל אסור לנו להשתמש בחומר הזה".
פלום מספר שבאחד המקרים פנתה אליו אישה שחשדה כי בעלה בוגד בה. עוד לפני שפנתה אלינו היא הצמידה נווטן לרכב שלו. "ארבעה ימים המכשיר הראה שהוא נוסע לעבודה וחוזר ישר הביתה בלי לסטות מהדרך ובלי להתעכב", נזכר פלום. "כשעקבנו אחריו ראינו שהאיש אומנם נסע לעבודה, אבל הוא יצא ממנה לאחר שלוש שעות". "אלא שהאיש לא נכנס לרכב שלו", הוא ממשיך, "אלא נסע באוטובוס לכיוון הבית שלו. שם הוא ירד בתחנה, אבל במקום ללכת הביתה, הוא נכנס לבניין הצמוד".
"כשהראינו לאשתו את הממצאים, היא הבינה מיד שבעלה בגד בה עם המורה של הילד. הבעל זיהה את מכשיר האיתור על רכבו ולכן השאיר את הרכב בעבודה"
אסף פלום
"כשהראינו לאשתו את הממצאים, היא זיהתה מיד במי מדובר", מספר החוקר. "היא הבינה שבעלה בגד בה עם המורה של הילד שלהם, שגרה לידם. הבעל זיהה את מכשיר האיתור על רכבו ולכן השאיר את הרכב בעבודה, ואשתו לא הצליחה לעלות על הבגידה שלו. רק לאחר המעקב שלנו היא קיבלה את ההוכחה שלה הייתה זקוקה".
"כשישבתי מול האישה והראיתי לה את התמונות היא התחילה לבכות", נזכר פלום. "הייתי עד לרגע שבו משפחה התפרקה. רגעי הגילוי האלו מאוד קשים", הוא מוסיף. אולם יש מקרים שבהם הסוף יכול להיות טוב.
המשימה: להשיג דגימת DNA
לפני כמה שנים החל שרגא לתעד את סיפורי החקירות שלו בבלוג באינטרנט שכעת עוקבים אחריו אלפי גולשים. הוא מתכנן להוציא לאור בקרוב ספר שמאגד את הסיפורים האלו ומגייס כעת תומכים בפרויקט מימון ההמונים עבורו. אחד הסיפורים שריגשו אותו ביותר היה המקרה של לילך, שהגיעה למשרדו נבוכה ומבולבלת. היא סיפרה לו שהיא אימא לילדה בת שנתיים, אבל היא לא בטוחה מי האב. "יש שני גברים שיכולים להיות האבא, היא אמרה לי במבוכה רבה", מספר שרגא.
לילך אמרה לחוקר שהיא מכירה את שני הגברים כבר כמה שנים. הראשון – רונן, שכן שלה – היה בן הזוג שלה, והם נפרדו לפני כמה שנים אך שמרו על מערכת יחסים טובה כידידים. הגבר השני הוא בחור בשם עידו, שעובד איתה. לדבריה הם יצאו כמה חודשים.
"היא סיפרה לי שבאותו זמן, לפני כשנתיים, הם שכבו ערב אחד כשהיא הייתה בדירה שלו, ללא אמצעי מניעה", חושף שרגא. "יומיים לאחר אותו ערב הם רבו ובפועל נפרדו. באותו זמן, אף שהיא עדיין לא התאוששה מהפרידה, היא התקשרה לרונן והזמינה אותו, כמו שהם עשו פעמים רבות בעבר, לראות איתה סרט. מתוך העצבות שלה ותחושת הבדידות, בשילוב קצת אלכוהול, הם שכבו. לא שאלתי, אבל הבנתי שגם עם רונן היא שכבה ללא אמצעי מניעה", מציין שרון את מסקנותיו.
הסיפור הסתבך כמה שבועות לאחר מכן, כשלילך גילתה שהיא בהיריון. היא סיפרה לשרגא שכל אחד מהם היה ג'נטלמן ומיד התעניין אם מדובר בילד שלו, אך היא הדפה כל אחד מהם בטענה שאינו האבא. לילך המשיכה וסיפרה לשרגא מיוזמתה שעם רונן היא לא רצתה לקיים חיים משותפים, ולגבי עידו – היא הודתה בשלב זה שהיא אוהבת אותו, אך העדיפה שלא יישאר איתה רק מפני שהיא בהיריון ממנו. "היא הודתה בכנות שבאותה תקופה היא לא חשבה כל כך בהיגיון", הוא מוסיף, "ועם הזמן השקר שלה רק גדל. ככל שעבר הזמן כך היא הרגישה שהיא לא יכולה להגיד לאף אחד מהם שהיא חושבת שהוא האבא ושהיא רוצה לבצע בדיקת אבהות".
"מתוך העצבות שלה ותחושת הבדידות, בשילוב קצת אלכוהול, הם שכבו. לא שאלתי, אבל הבנתי שגם עם גבר אחר היא שכבה ללא אמצעי מניעה"
שרון שרגא
לילך הסבירה לחוקר שהיא מעדיפה לחשוף את האמת רק לפני האבא האמיתי של הבת שלה, ועל מנת שזה יקרה היא צריכה דגימת DNA של כל אחד מהם. "זאת הפעם הראשונה שנתבקשנו לבצע חקירה מהסוג הזה", מציין שרגא. "את הדגימה של רונן היה קל, באופן יחסי, לאסוף. ביצענו עליו חקירה מקדימה וגילינו כי הוא מסתפר באופן קבוע ביום מסוים, פעם בשבועיים, אצל ספר ספציפי במרכז העיר".
החוקר הסמוי שלו נכנס מיד אחרי רונן למספרה, כלקוח מזדמן. וכשהשיער של רונן היה על הרצפה – החוקר אסף דגימות מבלי שרונן או הספר הבחינו בכך. השלב הבא והקשה יותר היה עידו.
"עשינו בדיקה עליו ברשתות החברתיות וראינו שיש בר שבו הוא מבקר קבוע בימי חמישי בערב. למשימה הזאת שלחתי את אחת החוקרות שלי", נזכר שרגא. החוקרת זיהתה את עידו יושב באחד הברים עם כמה חברים והתיישבה על הבר, תוך שהיא מקפידה מדי פעם ללטוש עיניים לכיוון של עידו, בשאיפה שהוא זה שיעשה את המהלך ויגיע אליה.
"במקביל היא התחבבה על הברמן ושאלה אותו אם היא יכולה לקנות את הכוס שבה הגיש לה שתייה", משחזר שרגא. "הברמן לא כל כך הבין את פשר הבקשה, אבל ענה שהוא ייתן לה אותה מתנה". בינתיים החברים של עידו עזבו והוא החל להתקדם לכיוון החוקרת והתיישב לידה. "בשלב מסוים היא הציעה לעידו לטעום מהמשקה שלה והוא שתה ממנו. מה שהוא לא ידע זה שהחוקרת שלי לא לגמה אפילו לגימה אחת מהכוס הזו. כשעידו הלך לשירותים היא העבירה את המשקה לכוס חדשה והכניסה את הכוס שממנה הוא לגם לשקית שהטמינה בתוך התיק שלה. על מנת שלא יתעורר חשדו היא ישבה איתו עוד 10 דקות. היא סיננה איזה תירוץ ועזבה את המקום".
למוחרת היו בידי לילך שתי דגימות ה-DNA, של עידו ושל רונן. "לא התקשרתי מיוזמתי ללילך כדי להתעניין בממצאי הבדיקה. הנחתי שאם היא תרצה לשתף אותי היא תדע איך להשיג אותי", אומר שרגא. "אבל באופן מקרי לחלוטין, כמה חודשים לאחר מכן, כשעברתי ליד בית קפה, זיהיתי את לילך יושבת עת בתה ועם עידו לארוחה משותפת. היא זיהתה אותי ונבהלה, חשבה שאולי אגש אליה, אבל אני רק קרצתי לה והמשכתי ללכת. שמחתי בשבילה שהיא גילתה את האמת".
לתמיכה בהוצאת הספר "יומנו של חוקר" מאת שרון שרגא לחצו כאן.