"ליל חניה", "יעלה ויבוא", "שיר לערב חג", "שיר כלולות" ו"שיר בבוקר בבוקר" (פתאום קם אדם) - אלה רק חלק מהשירים שבוצעו בערב אחד על במה אחת, בחגיגות יום העצמאות ה-25 למדינה, בדיוק לפני יובל שנים בפסטיבל הזמר 1973. רוב הזמרים היו חיילים משוחררים, בוגרי להקות צבאיות שעוד לא פרצו באזרחות. אף אחד לא שיער שהערב הזה יהפוך לקלאסיקה, ישאיר אחריו שירים בלתי נשכחים ויודיע לאומה מי יהיו האומנים הגדולים והמצליחים של 50 השנים הבאות.
"פסטיבל הזמר באותם ימים היה חגיגה לאומית והפסטיבל של 1973 הנפיק שירים יוצאים מן הכלל", נזכרת מנחת הטקס ההוא, רבקה מיכאלי, ומירי אלוני ששרה את "שיר לערב חג" מסכימה: "זה היה ה-אירוע". לא כל המשתתפים זוכרים מי ניצח, אבל הם מסכימים: "השירים האלה נשארו לנצח, הם הפכו לנכסי צאן ברזל", אומר יזהר כהן, וירדנה ארזי מדגישה: "ממנו בעצם יצאו שירים גדולים, שליוו את המדינה שנים אחר כך".
חנן יובל מזכיר: "זו הייתה ליבת התרבות במדינה, היה ערוץ 1 של 101% רייטינג, זה היה יותר מאירוויזיון אז בשבילנו". וכהן אומר: "יום אחרי הפסטיבל כל הרחוב היה סביבי כי כל מי שהשתתף בפסטיבל הזמר אז הפך לנסיך העם".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"שיר בבוקר בבוקר", שלמה ארצי
מיכאלי אומרת בנחרצות: "אם היית שואל אותי היום איזה שיר אני בוחרת מפסטיבל הזמר של 1973, אז זה כמובן 'פתאום קם אדם בבוקר'". וארצי נזכר בביצוע ומוסיף: "אולי לא זוכרים מספיק את המילים שמגיעות אחרי שני המשפטים הראשונים - האיש הזה שהוא מרגיש שהוא עם הולך על המדרכות, והמלחמות משתחוות אפיים, אולי נעלמות אפילו, כי הוא קורא לשלום".
"כששרתי את השיר הזה בבירקנאו - לעמוד שם ולשיר 'פתאום קם אדם' היה רגע מצמרר", הוא משחזר. ומיכאלי מדגישה: "היום אני מבינה יותר את המשמעות של השיר הזה. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם - זה שיר שאני שרה עכשיו בכל ההפגנות".
"יעלה ויבוא", גידי גוב
גידי גוב, שעוד היה אז בכוורת, נזכר איך זה התחיל: "אני מהלך לכיוון רחוב ירמיהו בתל אביב ומצד שמאל יוצא בני נגרי ושואל אותי 'תגיד, אתה רוצה להשתתף בפסטיבל הזמר?' אמרתי לו 'כן, למה לא?', סתם".
האגדה מספרת שכחלק מהרצון שלך לקדם את כוורת אמרת אוקיי 'נלך לפסטיבל הזמר'.
גוב: "כן, זה לא נכון. פשוט הלכתי ועשיתי את זה". ומיכאלי משחזרת: "גידי קימט את האף כשהוא שר, כולם שאלו מי זה הזמר הזה ששר ככה".
זה כאילו היה פורץ דרך, לא הבינו מה זו השירה הזו, מי זה הצעיר הזה.
גוב: "יכול להיות שנהיה איזה פוקוס קטן, כן"
היית חצוף קצת בשירה, זו לא הייתה השירה של ישראל של אז.
גוב: "משוחרר כזה". על השיר הוא אומר: "לא בטוח שאני הבנתי על מה זה, חשבתי שזה משהו הרואי כזה".
לא הבנת על מי מהתנ"ך מדברים?
גוב: "לא חושב ש..."
הר נבו, משה רבנו
גוב: "הר נבו. לא יודע, מצא חן בעיניי הגרוב".
"שיר לערב חג", מירי אלוני"
"את הבגד תכנן לי צדי צרפתי, שמלה שהייתה בצבע אלט-רוז", אלוני נזכרת. "אז גם היה לי גוף של דוגמנית אז הוא היה יכול להרשות לעצמו לעשות איתי מה שהוא רוצה". ומיכאלי מספרת: "את 'שיר לערב חג' תרצה אתר כותבת לאבא שלה, נתן אלתרמן. זה היה השירים המרגשים שאני זוכרת".
"הוא מאוד מאוד אהב אותה והיא הייתה מאוד קשורה אליו", מחדדת אלוני. "זה היה שיר זיכרון, שיר געגועים לאדם שהעיר חוגגת ו'אורותיה הדליקה' ואתה לא אתה. אני מודה שהיום אני שרה את זה חצי טון יותר נמוך. בשירים ירדתי בחצי טון ובגוף עליתי בחצי טון".
"שיר כלולות", יזהר כהן
"שנה קודם הייתי עדיין חייל בצוות הווי של הנח"ל", נזכר מי שלימים יביא לישראל את הזכייה הראשונה באירוויזיון. "אני ישבתי עם גיסתי ואנחנו רואים את פסטיבל הזמר ואני פונה אליה פתאום ואומר לה 'יום אחד אני אעלה על הבמה הזו'. לא ידעתי שכבר שנה אחרי זה, בחופשת שחרור, אני אהיה על הבמה הזו. ואז אני עולה לבמה - אני נראה שם מהמסתננים שמגיעים מאריתריאה או משהו, צילום נורא".
והוא מוסיף: "הרגליים שלי רועדות מפני שאני בטוח שאני לא אזכור את המילים. פתאום קלטתי את ההורים שלי יושבים שורה שנייה, איזו גאווה הייתה להם שהבן שלהם בגיל 21.5 שר על הבמה המכובדת ביותר במדינה. לאף שיר היום אין טקסט שאומר 'יפים השושנים כמו לחם אביונים', זה שיר שהתחתנו איתו חצי מהדור הקודם במדינה, אני חושב, מי לא - אני לא רוצה להזכיר שמות אבל..."
זרוק אחד.
"פנינה רוזנבלום" (צוחק)
"את ואני נולדנו בתש"ח", עדנה לב
כשאת מגיעה לפסטיבל הזה, את כבר כוכבת גדולה.
לב: "זכיתי בכל הפסטיבלים, מלכת הפסטיבלים, כולנו שרנו בפאתוס, שרנו ב-ר' גם. אף אחד לא קרא לזה אחר כך 'את ואני נולדתי בתש"ח', רק "ישראל" כמו הפזמון". ויובל ניב, עיתונאי וחוקר מוזיקה, מסביר: "זה שיר שכולו נוטף פטריוטיות ואהבת הארץ והפזמון החוזר אומר 'ישראל ישראל', אז כנראה שהקהל מאוד אהב את זה - מה גם שעדנה לב הייתה היפה והנכונה של אביב 1973".
על מה השיר?
לב: "על מה שלצערי היום קשה לשיר - 'ראי, כולם התלכדו'. ממש סאטירה".
"ליל חניה", ירדנה ארזי, חנן יובל ואפרים שמיר
חשבת ש-50 שנה אחרי נדבר על ליל חניה?
יובל: "ממש לא, אני בכלל לא חשבתי שהשיר הזה יתפוס". והוא נזכר איך הכול התחיל: "יום אחד צלצל יאיר רוזנבלום ואמר 'אני רוצה שתופיע בפסטיבל הזמר'. חשבתי - סוף-סוף מישהו מכיר בכישוריי כזמר, אחרי כל הלהקות - רציתי לבוא ולשיר..."
סולו.
"אני חשבתי ככה. באתי לחדר החזרות בקול ישראל ואז אמרו לי 'תכיר ירדנה, תכיר אפרים'. ולרגע נטיתי ללכת משם כי כבר לא רציתי יותר הרכבים, אבל איכשהו שכנעו אותי להישאר".
ארזי: "אני שם עומדת ושרה בקולות הכי גבוהים, אני עד היום בודקת אם אני מצליחה להגיע לצלילים האלה".
ידעת שהשיר הוצע קודם ליהורם גאון?
יובל: "זו פיקנטריה שהתגלתה לי שנים אחרי".
ארזי: "יאיר רוזנבלום יושב בבית ומתקשר אליו יהורם גאון ובמקרה הספר של נתן אלתרמן היה פתוח. יהורם שאל אותו אם יש לו שיר בשבילו אז הוא אמר 'בטח בטח, ליל חניה'. כשאתה קורא אותו, זה בכלל לא טקסט שקשור להלחנה. בקיצור עד היום יהורם לא חזר אליו".
ומיכאלי עוקצת: "זה שיר שבכל פעם הייתה כוכבית קטנה שהסבירה את המילים". יובל מספר: "באחת ההופעות ניגש אליי מישהו ואמר לי 'בואנה, מי שיודע בעל פה את ליל חניה מההתחלה עד הסוף לא תהיה לו דמנציה'". ארזי מתוודה: "באחת החזרות אפרים שמיר, שדי היה עולה חדש, שאל אותי על מה השיר. אמרתי לו 'אפרים, גם אני לא מבינה על מה השיר'".
סיפור האהבה הנכזבת מאחורי הקלעים
ואם זה לא מספיק, אפרים שמיר נאלץ לשיר את המילים המסובכות כשלידו ירדנה ארזי, מושא אהבתו הנכזבת עוד מימי הנח"ל, זו שעליה כתב אחר כך "לא תדעי אהבה אמיתית לעולם".
אתה ראית ביניהם שם איזה קשר מיוחד?
יובל: "לא, האמת היא שלא. הייתי נאיבי".
לא ראית שהוא מאוהב בה מעל הראש.
יובל: "לא".
ארזי: "ביני לבין אפרים לא היה דיבור על הדברים האלה, אני כאילו לא הייתי אמורה לדעת. אני לא נתתי לזה להיכנס בכלל כי קודם כל הייתי נשואה. רק כשהשיר שלו יצא, רק אז הבנתי. לא היה שום מתח ושום דבר".
בהתייחסות למילים, יובל מסביר: "זה סיפור על מחנה שנערך לחניית לילה כדי לקום למוחרת בבוקר ולהיערך למלחמה. המחנה הזה הוא מיניאטורה, אנלוגיה לעם שלם".
זה שיר אנטי-מלחמתי?
יובל: "זה מורכב, להיות 'שופך דם האדם ומגינו'".
ארזי: "זה שיר נבואי, מי היה מעלה בדעתו שתפרוץ המלחמה הנוראית הזו".
מהאופוריה למלחמה: "מה לשיר? גרביים"
פסטיבל הזמר קורה כשישראל כמה חודשים לפני מלחמת יום כיפור, בתחושת אופוריה.
אלוני: "כן, אופוריה ענקית. היינו שיכורים".
כהן: "חשבנו שאנחנו אדוני העולם, שאנחנו נזר הבריאה כמובן. שם קיבלנו את הסטירה הראשונה. ההבדל בין הפסטיבל הזה לפסטיבל הבא של ישראל - מקצה אל קצה".
עדנה לב: "ואז 6 חודשים מילואים כל יום".
כן? זה הרים את המורל של החיילים?
לב: "לדעתי כן, קודם כל שבאתי - ראו פתאום בתעלה אישה יורדת עם חצאית, כבר היה כיף".
אלוני: "ככה נסענו בחולות בסיני, אני עם חצאית ובכל פעם שראינו חיילים אנחנו ניגשים אליהם - 'חבר'ה, יאללה, בואו נשיר', והייתי מופיעה להם כמו פאטה-מורגנה. היה איזה ערב אחד שהגעתי לאיזה מקום, זה היה חשוך לגמרי, אז אני בעצמי ניגשתי לחיילים ואמרתי 'בואו נשיר' אז חייל אחד אומר לי 'מה לשיר, איזה לשיר? גרביים יש לך?' אז פתחתי את התיק ונתתי לו גרביים".
"לימים כשישבתי במופע הרחוב שלי, אחרי עשרות שנים, ניגש אליי אדם, טפח לי על השכם והראה לי שהוא הולך לשים שטר נכבד בארגז הגיטרה. והוא לוחש לי באוזן 'זה בשביל הגרביים בסיני'".
הסיבה לזעם של נעמי שמר על הפסטיבל
נעמי שמר כתבה מכתב זועם לידיעות אחרונות ול"דבר" שבועיים אחרי הפסטיבל, כמה השירים איומים, כמה זה קיטש שלא היה כדוגמתו
כהן: "מה?"
כן, מכתב של שמר שכותרתו "תחרות הפזמון הגרוע".
כהן: "אנחנו כמה. 50 שנה אחרי? לא שמעתי, לא ידעתי - איך אפשר להגיד על 'שיר כלולות' שהוא קיטש? ביקורת - גם על אבניבי הייתה ביקורת. אז?"
גוב: "אני לא חושב ש'ליל חניה' הוא קיטש, או 'פתאום קם אדם', אבל אני לא יודע - אולי משהו עצבן אותה".
לב: "אולי כי זה נחשב אז דרך קצרה לתהילה".
מיכאלי: "מה שקומם את נעמי בעיקר היה השיר שזכה, 'את ואני נולדנו בתש"ח', שהיה פשוט מדי".
לב: "זה כאילו 'לא מספיק אינטיליגנטי'... שום בעיה לא הייתה לי עם זה".
"לא ביצוע שאני גאה בו"
בכלל עוד לא דיברנו על השירים הנהדרים האחרים שהיו באותו פסטיבל - "רכבת העמק" ששרה דורית ראובני, "תנו לנו יד ונלך" של עירית דותן, "יליד הארץ" ששר אלי מגן, "אצלך כמו תמיד" של סילבן ויאיר - ושוקולד מנטה מסטיק עם "נצח ישראל לא ישקר", שיר שבו ירדנה ארזי החליפה ברגע האחרון ממש את רותי נבון שעברה תאונה באותו יום ומצאה את עצמה מתחרה נגד עצמה, מול "ליל חניה".
"זו ממש התקלה, השיר הזה היה בנוי על רותי נבון ולא עליי", מסבירה ארזי. "וזה נשמע ככה, אתה יודע, כמעט כמו תאונה. לא ביצוע שאני גאה בו, בוא נגיד את זה ככה".
היום קשה להאמין שאחרי ערב עם אוסף שירים מופלא שרבים מהם הפכו להיות נצחיים, מישהו עוד זלזל והעביר ביקורת נוקבת על הפסטיבל. מעניין יהיה לגלות בעוד כמה עשורים אילו שירים עכשוויים שזוכים לזלזול יישארו איתנו עוד שנים ארוכות.
תחקיר: נוי ברכה.