לפני 41 שנים כתב אהוד מנור טקסט מכונן. 4 מילים שמדברות אל רוב תושבי המקום הזה יותר מאשר "כל עוד בלבב פנימה" של נפתלי הרץ אימבר. "אין לי ארץ אחרת", כתב ומיד אחר כך הוסיף מנור עוד 4 מילים - "גם אם אדמתי בוערת". במלחמה אחרי מלחמה, במשבר אחרי משבר, השורות האלה מתעוררת לחיים חדשים בכל פעם שהאדמה פה בוערת.
"לא היה אכפת לי כן מיקרופון או לא ואם השיער שלי מסתלסל בלחות, כל מיני דברים שחושבים כשאתה הולך להופעה רגילה", מספרת עטרי על ההופעה בהפגנת הענק בקפלן. "פה כשאתה בא כשיש לך משהו מבפנים שקורא לך, אתה לא חושב על שום דבר אחר חוץ מזה. הרגשתי במיטבי, הרגשתי שם שייכת, שרתי את זה בשמחה גדולה".
כל מלחמה והשירים שלה, ולמחאה הזאת יש 3 המנונים: אחד הביאו הצעירים מ-Seven Nation Army - "דמוקרטיה או מרד", אחד הגיע מהאצטדיונים - "נפלתם על הדור הלא נכון", ו"אין לי ארץ אחרת", השיר לכל מלחמה, אלו שהיו, אלו שבוערות כרגע ואלו שעוד יהיו.
השיר שהפך להמנון התחיל כמכתב פרידה
ההמנון המפעים הזה שגלי עטרי שרה אז והיום בלי שמץ של פאתוס, נכתב דווקא מתוך ייאוש ותסכול. זה מתחיל בקיץ 1982, כשהזמר אריק סיני בא אל קורין אלאל כדי לברר אם יש לה איזה שיר בשבילו. "הגעתי, היא הייתה קצת עם פרצוף. שאלתי 'מה קרה?' 'רבתי עם בת הזוג שלי ואגב היא השאירה לי פתק על הדלת: אל תביטי עליי כך, את חונקת את מבטי'".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
קורין הלחינה את הפתק כי זה מה שקורין עושה עם החיים. "אהבתי את זה, אבל הפתק... עזוב, בוא נתקשר לאהוד מנור", משחזר סיני. "התקשרתי לאהוד והוא אמר 'תשלח לי את זה בלה-לה-לה". ואלאל נזכרת: "אני מקבלת טלפון מאהוד, פשוט הוא הקריא לי את המילים בטלפון. ותוך כדי שהוא הכתיב אני מסתכלת ואומרת 'וואו, מדהים'", וסיני מספר: "הגיעו המילים ואני רואה שם 'אין לי ארץ אחרת'".
הימים היו ימי תחילת מלחמת לבנון הראשונה. אהוד מנור שם בצד את פתק הפרידה ההוא ושפך על הדף את התסכול שלו על נפילת אחיו במלחמת ההתשה. "בוא אני אגיד לך משהו שיסכם את כל שירי המחאה שלו: כל השירים האלה התחילו כאשר אחיו נהרג. ו'אין לי ארץ אחרת' זה גם על אחיו", מסבירה אלמנתו עפרה פוקס.
"לא יכולתי אז להגיד את המשפט הזה"
אבל אז אריק סיני פשוט ויתר על השיר - ועל מקום בהיסטוריה. "לא שמתי לב שזה שיר שאסור לוותר עליו", הוא מסביר כיום. "לואי להב, שהיה המפיק של האלבום, אמר לי 'זה המנון שני, אריק, אל תוותר' - לא יכולתי להגיד את המשפט 'אין לי ארץ אחרת'. זה מין גיל מרדני, כעסתי כנראה על משהו. לא יודע, זה ממש טיפשות איומה".
רגע רגע רגע, זה היה שיר שמאלני מדי בשבילך? או ימני מדי?
סיני: "לא לא לא, בכלל לא".
אז מה היה לך מ"אין לי ארץ אחרת"?
סיני: "המשפט. 'אין לי ארץ אחרת', אם הייתי אומר אז - בשבילי זה היה שקר".
מה, תכננת לנסוע מפה?
סיני: "כן, מאוד רציתי. לא משנה, הדבר שנשאר זה שעל האלבום של גלי עטרי כתוב 'תודה רבה לאריק סיני על אין לי ארץ אחרת".
"הוא לא תכנן שזה יהיה משהו ימני"
אחרי 4 שנים בפריזר - גלי עטרי זכתה בשיר, אחרי שהבינה מיד את גדולתו: "זה אחד הטקסטים העצומים והמעצימים מכל הבחינות שאי פעם הוא כתב". כשקמו תנועות המחאה נגד המשך הקזת הדם בדרום לבנון, השיר הפך להמנון פוליטי. של כולם, אגב: הימין המתנחלי נעצר ב"אין לי ארץ אחרת", שנשמע כאילו נעמי שמר הייתה יכולה לכתוב אותו על סבסטיה למשל. "אהוד מנור אמר שזה לא מה שהוא התכוון", מספרת עטרי, "המשורר לא התכוון. הוא לא תכנן שזה יהיה משהו ימני. הוא לא אהב את העובדה שזה היה בסטיקרים של הימין".
השמאל שמע בשיר את "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה", והבין את כוונת המשורר: צא לרחובות ותצעק. אל תוותר ואל תשתוק. אז עוד לא ידעו שזה רק הסיבוב הראשון של השיר בתור המנון מחאה - ושהוא עוד יפרוס כנפיים וימריא לעולם ושאפילו ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים האמריקני, תצטט אותו פעמיים ועד שהמאבק הנוכחי יקרא לו לחזור הביתה בדחיפות.
הלילה שבו פוטר שר הביטחון יואב גלנט היה הסוער מאז תחילת המחאה, כאשר מאות אלפים יצאו לרחוב באופן ספונטני, ומי שלא היה ברחובות ישב כל הלילה מול המסך. ובבוקר שלמוחרת, התכנסו באולפן אחד 35 הורים שכולים, חבורת זמר בשם "אור למשפחות" בניהולו המוסיקלי של קובי אושרת להקליט את השיר הזה, יחד עם גלי עטרי.
"הרעיון זה - הורים לא בוכים, בואו נשיר", מסבירה עירית אורן גונדרס, יו"ר ומייסדת עמותת אור למשפחות. את חבורת הזמר הזאת הקימה סגן אלוף בדימוס מהנדסה קרבית, זה מפעל חייה: "כשהשיר בוקע מהמעמקים ואתה שומע את עצמך שר, אתה מתרומם, אתה מתחזק, אתה מתרגש". ואושרת מצהיר: "אמרתי להם שיש רק שיר אחד בלבד שמתאים, ואהוד מנור וקורין נפלה עליהם הרוח - זה שיר אדיר, טקסט ומנגינה. אהוד היה ממש נביא".
"איך אפשר לעזוב בכלל?"
לא הפריע בשום שלב שזה שיר פוליטי קצת? או יותר מקצת?
"זה לא משנה אם זה פוליטי או לא פוליטי, אנחנו נייטרלים ואנחנו שרים", עונה צילה פיקהולץ, אימו של סמל ראשון ירון פיקהולץ ז"ל. "היו שם אנשים שיש להם דעות אחרות. לא שמנו את חילוקי הדעות, זה לא היה, כולם כאבו מאוד את מה שקרה, אבל אף אחד לא דיבר על זה. זה היה קשה, אני התפרקתי פה לגמרי והרבה הורים סיפרו שהם התפרקו".
ביניהם אין פוליטיקה. את החיבור בין הורים שכולים, שרק הם מבינים זה את זה ונאחזים בהרמוניה ובמלודיה ואחד בשני כשקשה - רק הפוליטיקה יכולה לשבור. ולכן גם בבוקר שאחרי הלילה הסוער ההוא הם לא דיברו על זה מילה אחת. בת שבע כהן, אימו של רס"ן ירמי כהן ז"ל שנהרג באסון המסוקים ב-1997, מסבירה: "אני לא אעזוב את האדמה הזאת, ממש לא, את הארץ. ההורים שלי קבורים פה, אחים שלי, זאת האדמה שעליה כבר דורי דורות יש לנו מלחמות. זה לא מהיום, אז איך אפשר לעזוב בכלל? איך אפשר לחשוב? אין לנו לאן ללכת. וזה נכון".
אז זהו, שלא מזמן עשיתי כתבה ויש יותר ויותר אנשים שאומרים "אתה יודע מה, אולי יש לי ארץ אחרת".
"לגמרי לא - אנחנו נוסעים ורואים אנשים, זה לא אותו דבר כמו לחיות במדינה הזאת. הבת שלי גרה בניו יורק כבר 9 שנים".
אז יש לה ארץ אחרת.
"אני כל הזמן מנדנדת לה - זאת האדמה שלנו, לא שם. כשהבן שלי נהרג קמה קבוצה של גברים מתוך ה-73 (הרוגי אסון המסוקים) ו'בואו נילחם, בואו נפגין', אני לא אשכח כשבאו להגיד לי לבוא איתם אמרתי שאני לא רוצה. הבן שלי לא היה רוצה לראות אותי מפגינה והולכת נגד המדינה. הוא מאוד מאוד אהב את המדינה ואני לא מוכנה".
"אנשים פשוט מתחזקים מהשיר הזה"
אחרי כמה קדנציות שעשה השיר במלחמות מעבר לגבול ובאש בין ישראלים ופלסטינים, הוא הפך לראשונה במחאה לפס הקול של מערכה ביניו לבין עצמנו ממש, אחרי שהוטלנו למרחק מילימטרים היסטוריים ממלחמת אזרחים.
"אני לא יודע אם לשירים יש השפעה, אבל לשיר הזה עכשיו יש עוצמה מטורפת, אנשים פשוט מתחזקים ממנו", קובע אושרת. "זה לא שיר תלונה, אני קורא לזה שיר ניעור - 'תתנערו חבר'ה לפני ש...'. זה כל כך מתאים למה שקורה פה, כולם צריכים להתנער".
החלפת את שושנה דמארי בתור זמרת המלחמות.
עטרי: (צוחקת) "וואלה".
את כבר זמרת המלחמות המודרניות - סברה ושתילה, לבנון, מלחמת הדמוקרטיה.
עטרי: "למרות שכתוב שאין לי מדינה אחרת למרות שאדמתי בוערת, שזה הכי מה שקורה עכשיו, בשבילי זה קודם כל שיר אהבה למולדת שלי. זה לא שיר אבל, אני חושבת שהוא נותן תקווה - לא אשתוק, יש לי כוח, יש לך כוח לעשות משהו. תראה מה קורה במדינה עכשיו - אתה יודע מה, אני אומרת, זו שעתם היפה של אזרחי מדינת ישראל".
ובמסגרת הדיבר האחד-עשר, "לא תשתוק", שחרט אהוד מנור על המנגינה של קורין אלאל, נראו בפעם הראשונה בהפגנות הורים שכולים מחזיקים שלטים עם תמונה של הבן שנפל והכיתוב הנורא מכול: "המחיר לא היה שווה", והלב נשבר שוב לרסיסים - כי זה משפט שעד היום לא נאמר בצורה מפורשת אף פעם.
"המחשבה הזאת עלתה לא פעם גם אצלנו במשפחה, ולאו דווקא בתקופה האחרונה", מודה אלי קידר, אביו של אל"מ דולב קידר ז"ל. "בכל פעם שיש משהו, אנחנו חושבים מה המחיר ששילמנו, ולמה?".
עד לא מזמן הייתה לזה תשובה מאוד ברורה - שההקרבה והמחיר הכי כבד שאפשר לשלם, יש לו סיבה.
"זה לא עניין של שווה או לא שווה, אתה לא עושה את זה בבחירה. שילמנו את המחיר הזה כדי שיהיה שקט בארץ, שנוכל לחיות בשלום, שיהיה... איך אומרים, למען משהו. אבל כשאתה רואה שגוררים אותנו לכל מיני פינות שלא חשבנו שנגיע לשם, אז בהחלט מתעוררת השאלה הזאת. עבור מה? למה?"
תחקיר: מעיין נווה.