קורין אלאל הייתה בשיא פריחתה בקיץ שעבר. בגיל 68 לוח ההופעות שלה היה עמוס מתמיד והיא עבדה במרץ על אלבום חדש. אלא שאז היא חשה ברע - וביטלה הכול. היא החלה לעבור בדיקות, ועל אף שבמשך כמה שבועות היה נראה שהתוצאות יהיו טובות, הגיעה לבסוף הבשורה הקשה שמדובר בגידול סרטני בלבלב.
היא החלה בשיקום ארוך וקשה והבינה שמה שייתן לה כוחות הוא דווקא לקבוע תאריך למופע שבו היא תחזור לבמה. כשהיא נשאלת אם היא נלחצת לשוב להופעה שלמה על הבמה, היא עונה שהפעם זה יהיה אחרת: "יהיה לי כיסא, שכל פעם שאני ארגיש שאני צריכה לשבת, אז אני אשב". היא מוסיפה, "אנרגיה יש לי בגוף, אין לי ברגליים - אז צריך להתייחס למה שיש".
כבר כמעט 50 שנה שקורין אלאל היא אחת המוזיקאיות הבולטות שלנו. בתחילת הקריירה לקח לה הרבה זמן לפרוץ כסולנית, היא השתחררה מצוות הווי הנדסה קרבית יחד עם יהודית רביץ ושרה איתה קולות רקע ב"עטור מצחך". בתחילת שנות ה-80 היא הלחינה להיטים למוזיקאים אחרים שהושמעו בלי הפסקה. "דרך הכורכר" שזוכה לעדנה כעת הוא שיר שאלאל הלחינה בזמנו לאריק סיני, ואילו אחד השירים הראשונים שהחליטה לבצע בעצמה היה "שיר לשירה".
כשהייתה ילדה, עלתה לארץ ביחד עם משפחתה מתוניס. אביה היה סוכן מוסד והיא הגיעה לבית הספר כשהיא מדברת צרפתית בלבד. לדבריה, השיר "אין סוסים שמדברים עברית", הוא למעשה משפט ששינה את חייה. "זו הייתה השאלה הראשונה שהגעתי לארץ, הסתכלתי על החיות, על הסוסים, על החמורים, על החתולים, על הכלבים, ולא הבנתי באיזו שפה הם מדברים. זו הייתה השאלה הראשונה שלי כשעליתי לארץ, בגיל שמונה".
במבט לאחור, כשהיא חושבת על שירים חשובים בעשייה שלה, היא אומרת שאחד מהם הוא "צריך לעשות משפחה". היא מפרטת, "אמא שלי כל הזמן אמרה לי: 'תעשי משפחה, למה את לא עושה משפחה?' אבל היא אף פעם לא הסבירה לי למה לעשות משפחה. אז הייתי אומרת לה: 'מה, את רוצה שתהיה לי משפחה כמו שהיה לנו בבית? לא רוצה משפחה כזאת'. לא אהבתי את המשפחה - היו רבים וצועקים". היא מספרת שעל הטקסט לשיר הזה עבדה יחד עם ערן צור. "מחקנו הכול, השארנו איזה כמה מילים שהוא הוסיף: 'אל תשאלי אותי למה, אל תשאלי אותי מתי'. כל הזמן ה'למה' הזה, 'למה את לא מתחתנת? מתי את תתחתני?' וזה עצר אותי, זה עצר אותי מלהתפתח בצורה נורמלית".
היום היא מעידה, "כל הקטע של האנשים זה משפחה. אנחנו בנויים למשפחה". אלאל, היא בין האמניות הראשונות שיצאו מהארון בישראל. "ברגע שרציתי משפחה, אז לא רציתי להסתתר, והייתי מוכנה", היא משתפת. על היציאה מהארון היא אומרת שהיא ידעה שתוכל לקום למחרת, ולעמוד מול זה: " זו הקלה. זה היה כאילו לשבור את הקרח, להחליט. להגיד, או-קיי, אני עושה את זה עכשיו".
"כל הופעה שלי זה 'אולי זו האחרונה'", היא אומרת. לצידה כל הזמן במאבק להחלים נמצאים רותי, בת זוגה ב-25 השנים האחרונות ושני בניה, עומר בן 21 ויונתן בן 16. היא מתארת את התמודדותה עם הכאב: "זה כאילו אויב פנימי, חמאס, נכנס לך לתוך הגוף ומתקיף אותך בתוך המנהרות שלו, של הגוף. פשוט מחלה פנימית כזאת שצריך לנצח אותו".
עכשיו, כשהיא במסע השיקום, הגיע הרגע עליו חלמה כל התקופה הקשה, לחזור לבמה ולהופיע ב"בארבי". אולם יום לפני היא שוב אושפזה והמופע היה בסכנת ביטול. "קיבלתי שתי מנות דם כדי להופיע, הייתי חייבת לגוף", היא מציינת ואומרת שלא האמינה שתצליח להופיע. "נראה לי נכון לתקופה הזאת שאנחנו נמצאים, בתקופה כל כך קשה ומדכאת, זה שאנחנו יושבים ולא משתוללים, זה נראה לי רגוע כזה יותר. כולם סובלים, כל אחד מהסיבה שלו, ואני מרגישה גם חטופה, אני מרגישה גם שהוציאו אותי מהבית, אני מרגישה שכולה. מצד שני, אנחנו צריכים את הרגעים הקטנים האלה לתת לנו קצת אור וקצת מזון לנפש, כי הנפש שלנו על האדמה - וזה כאילו מצמיח לנו שורשים חדשים".
בחודש הבא, אמנים רבים מתכוונים לחגוג לה 50 שנות קריירה במופע חד-פעמי בהיכל התרבות בתל אביב. קטלוג השירים שלה עמוס ביצירות מופת והיא מרגישה שיש לה עוד כל כך הרבה מוזיקה לחלוק. אחרי שהצליחה לתת את הופעת חייה בעודה מאושפזת, קורין אלאל לא מתכוונת לוותר על הבמה, ועומדת לתת את מאבק חייה.