"כבר בפתיחה מתחילים לבכות", אומרים בני משפחתה של הזמרת נעמי שמר ז"ל, כשברקע מתנגן אחד משיריה היפים של שמר, הקלאסיקה הישראלית "על כל אלה". יצירת המופת של שמר, הפך מאז שנכתב לפני 44 שנה, לשיר לאומי, מעין תפילה ישראלית מודרנית. היו אף שהציעו שהוא יחליף את "התקווה" כהמנון של המדינה. "אל נא תעקור נטוע", אני חושבת שזה נכון על כולנו", אמרה שמר בריאיון בשנת 1998, "הקיום שלנו לא נראה לי מובן מאליו - עד היום".
ללי שמר, בתה של נעמי, מדברת על הרלוונטיות של השיר לימים אלו: "יש לו רלוונטיות מאוד-מאוד חזקה למצב שאנחנו נמצאים היום, ולצורך שלנו לשיר ביחד, ותפילה שהיא חילונית. זה גם שיר שמחבר בין כולם, למרות כל מה שהוא עבר בדרך - והוא עבר".
רבים חשבו ששמר כתבה אותו כטקסט פוליטי נוקב אחרי שהימין השתמש בו כשיר מחאה נגד פינוי יישובים, אבל מדובר בשיר אישי שנעמי חיברה ברגע קשה בחיים לאישה הקרובה אליה בעולם, רותיק, אחותה הקטנה. "אני לא כתבתי את זה פוליטית, אני כתבתי את זה כשיר תנחומים לאחותי שהתאלמנה", סיפרה שמר בעבר.
"הקשר בין נעמי לרותיק אחותה היה פנומנלי", אומרת ללי הבת. "היה להן את ההומור שלהן, היה להן את הירידות ההדדיות". אבשלום נוסבאום, אחיינה של שמר, משתף גם הוא בתחושות דומות: "אני רואה אותו כשיר של המשפחה שלי, כשיר שלנו. בעיקר של אימא שלא נמצאת איתנו פה עכשיו".
רותיק, היום בת 92, סובלת מדמנציה (קיהיון). עם זאת, ברגעי הצלילות היא עדיין מצליחה להרגיש את אחותה במילים המופלאות שכתבה עבורה. "אם אימא שומעת היום את השיר הזה היא תגיד אותו בעל פה, מהתחלה עד הסוף, את כל המילים", מעידה בתה של רותיק, ואחייניתה של שמר, נועה סלע.
"פעם שאלו אותה איך זה היה לגדול לצילה של נעמי. והיא אמרה, 'זה אף פעם לא היה לצילה, זה תמיד היה לאורה'", אומר אבשלום. רות (רותיק) נוסבאום מקריאה את מילות השיר "משאלות ליבי בחושך נרשמות עכשיו", כשהיא נשאלת מה היא מרגישה כשהיא קוראת זאת, עונה בפשטות: "שהיא אוהבת אותי ואני אוהבת אותה".
1980. רותיק, בעלה אברהם, וארבעת הילדים נוסעים לחופשה בסיני. אברהם, אז בן 58, נכנס לשחות בים יחד עם בנו בן ה-11, מומי, כשלפתע קיבל דום לב ומת. "'האיש ששב הביתה מהמרחקים', זה גם סיפור, אבא נפטר בדהב, היה מסע", מספר בנו יעקב (קוקו) נוסבאום.
אתה רואה את זה? התמונה עוד קיימת?
"התמונה ברור שהיא קיימת. כל מי שחווה דבר כזה התמונה קיימת", עונה אבשלום (מומי).
"פתאום רואים ג'יפ נוסע בטירוף", משחזר בנם של אברהם ורותיק, אבשלום. "אנחנו רואים את נעמי ואימא והגופה של אבא", אומרים בני המשפחה. כך מדהב עד אילת הם מביאים את הגופה ארצה. "הייתה כאפה רצינית, פתאום לא היה אבא", מתארת הבת נועה את התחושות הקשות שהגיעו לאחר האירוע הטרגי.
בני המשפחה מספרים שכבר בשבעה כבר כתבה שמר את מילות השיר. "היה טיוטה, היה כתוב, 'שם זמני - על הדבש ועל העוקץ'. רותיק עדיין גרה באותו הבית במושבה כינרת שבו ועליו נכתב השיר. לצידה גרים שני הבנים, קוקו ומומי עם משפחותיהם.
שנה אחרי שנחתם הסכם השלום עם מצרים, אבל עוד לפני פינוי ימית, אנשי גוש אמונים הופכים את השיר להמנון שלהם. המשפט "אל נא תעקור נטוע", הופך לסיסמת ההתנגדות לפינוי.
הם ביקשו אישור?
"הם לא ביקשו אישור, הם השתמשו בזה", אומרת בתה. "הם היו בטוחים שהיא תסכים, ואימא, כמו אימא והמזג הסוער, בהתחלה אמרה: 'מה, לא ביקשו רשות', ואחרי רגע היא הבינה שהיא מזדהה עם המסרים שלהם. היא הזדהתה איתם, היא אהבה אותם, היא הייתה קשורה אליהם אל גוש אמונים וכל מה שהוא ייצג וכל מתנגדי הנסיגה ועקירת יישובים".
"אימא ונעמי לא סתם היו ימניות, היה בנפשן ליישב את ארץ ישראל אנחנו לא סתם נסענו כל שנה לסיני שלוש פעמים בשנה, כי זה הארץ שלה וזה גם האסון קרה בסיני. ואיזה מזל שהיא נפטרה שנתיים לפני ההתנתקות. כי זה היה עובר עליה קשה".