יותר מ-1,000 סופרים בין-לאומיים חתמו על הצהרת גינוי חריפה לישראל שפורסמה אתמול (שני) ובה הכריזו על חרם נגד הוצאות לאור ומוסדות תרבות ישראליים, השותפים לדבריהם לנישול העם הפלסטיני.

בין הסופרים הפופולריים והמוערכים החתומים על המכתב, בהם זוכי פרס נובל, בוקר, פוליצר ופרס הספר הלאומי האמריקני: סאלי רוני (מחברת "אנשים נורמלים"), הסופרת הצרפתייה זוכת פרס נובל אנני ארנו, הסופרת ההודית והאקטיביסטית זוכת פרס בוקר ארונדהטי רוי ("אלוהי הדברים הקטנים"), רייצ'ל קושנר ("טלקס מקובה"), הפילוסופית היהודייה-אמריקנית ג'ודית באטלר, מקס פורטר ("אבל זה הדבר עם הנוצות"), המשורר והסופר האמריקני ממוצא וייטנאמי אושן וונג (מחבר ספר הפרוזה האוטוביוגרפי "לזמן קצר יש בנו קסם"), פרסיבל אוורט (כתב את רב המכר "מעשייה אמריקאית" שזכה השנה לעיבוד קולנועי), הסופר הטנזני עבדולרזאק גורנה, האומנית והמשוררת הקנדית רופי קאור ("חלב ודבש"), מישל אלכסנדר ("חוקי ג'ים קרואו החדשים"), ולריה לואיסלי וג'ומפה להירי.

"הרוב המכריע של תעשיית ההוצאה לאור בישראל שותק מול הפרקטיקה הרווחת של ישראל לסמן סופרים וחוקרים פלסטינים עד כדי מוות ורדיפה", נטען בין היתר. "תעשייה זו שותקת על הריסת ספריות פלסטיניות, בתי דפוס ובתי הוצאה לאור בידי ישראל, שותקת על המנהג הידוע המכונה Scholasticide של ישראל (הרס שיטתי של תשתיות חינוכיות, כשהכוונה לתקיפות שונות של צה"ל בסביבת בתי ספר בעזה), אפילו כשהיא ממשיכה להרוס בתי ספר, אוניברסיטאות, ספריות וארכיונים פלסטיניים. בכמה מהמקרים הייתה לא רק שתיקה, אלא אף תמיכה בפעולות הצבא הישראלי".

החותמים הצהירו כי "לפי מצפונם הם לא יכולים לשתף פעולה עם מוסדות ישראליים מבלי לחקור את הקשר שלהם לאפרטהייד ולעקירה", ועוד צוין כי "הכרזה המונית זו מייצגת את החרם התרבותי הגדול ביותר בהיסטוריה נגד מוסדות תרבות ישראליים". במכתב עוד הוסבר כי "הסופרים הצטרפו לקמפיין שהושק לפני יותר מ-20 שנה בידי הרוב המוחלט של החברה האזרחית הפלסטינית, לרבות איגודי סופרים, איגודים מקצועיים, אקדמאים ואנשי רוח, אשר קראו לאנשים עולם התרבות לסרב לעבוד עם מוסדות אקדמיים ותרבותיים ישראלים, השותפים להפרות זכויות האדם של ישראל נגד העם הפלסטיני ותומכים באפרטהייד ורצח עם".

הוצאת הספרים היחידה ש"עמדה בדרישות"

הפעם, זו לא רק הצהרת גינוי או חרם, אלא גם נכתב מהם הדרישות והצעדים שאותם מוסדות וחברות הוצאה אור יכולים לנקוט כדי לא לתת יד ל"דבר העבירה": "להוקיע ולהתרחק ממשטר האפרטהייד והג'נוסייד הישראלי, ולקבל את מלוא הזכויות המוגנות של העם הפלסטיני על פי החוק הבין-לאומי, לרבות זכות השיבה".

לפי אותה קואליציית סופרים, הם בדקו 98 מו"לים ישראליים, ורק הוצאת ספרים קטנה ועצמאית אחת בשם "ספרי נובמבר" עמדה בשתי הדרישות הבסיסיות. באתר "ספרי נובמבר" נכתב כי מדובר ב"הוצאת ספרים אידאולוגית ששמה לה למטרה להציג בפני הציבור הישראלי קולות אחרים שאינם זוכים לחשיפה מספקת. בכך אנו לוקחים חלק בשיח הישראלי העכשווי אודות דרכה של החברה הישראלית בעבר ובהווה ושואפים לקדם תפיסת עולם שבמרכזה מאבק למען ערכים דמוקרטיים, זכויות אדם, שוויון מלא לכל ושלום. אנו שואפים לקדם מימוש זכויות אדם באופן מלא, על פי עקרונות המשפט הבין-לאומי והחלטות האו"ם, לכל בני האדם באשר הם, ובפרט לפלסטינים ובמיוחד לאלה החיים תחת כיבוש".

במכתב הסופרים צוטטה ההוצאה לאור הישראלית כמי "שמחויבים לרעיון, בהתאם לקולות הפלסטיניים והדמוקרטיים בישראל, שישראל לא צריכה להיות מדינה יהודית אלא מדינת כל אזרחיה ולהכיר בזכות השיבה כפי שהתקבלה בידי האו"ם. אנו מתנגדים בתוקף לכל צורה של אי-שוויון ואפרטהייד. אין לנו שום קשר או קשרים עם ישויות ישראליות בשטחים הכבושים הפלסטיניים, ואנחנו לא מוכרים, מדפיסים או מפיצים את הספרים שלנו שם".