מירי מסיקה אף פעם לא הייתה מהאומנים שקנאים מדי לפרטיות שלהם. החיים שלה תמיד היה בחוץ. אבל את הסיפור הזה היא שמרה לעצמה, ורק עכשיו היא מוכנה לדבר בהרחבה ומול המצלמות על סיפור האהבה עם לא אחר מאשר אחד מגיבורי התרבות האייקוניים בישראל, אסי דיין: "מיד נפתח, מיד הכול בחוץ, גם אני כזאת. היה לו לב יוצא דופן, באמת. גדול מדי אולי".
איך בעלך אורי הגיב לקשר כשהוא גילה?
"הוא מאוד התעצבן, גם היינו גם ככה בתהליכי היפרדות".
הוא קינא?
"מאוד. הוא אמר לי 'איך אני יכול להתחרות בזה?'". והיא מקריאה משפטים שדיין כתב לה במיילים ומוסיפה: "הייתי בהלם. מה זה? מי כותב ככה? אף אחד לא כתב לי ככה".
"נפגשנו בפסטיבל סרטים בפריז, זה כמו התחלה של סרט", נזכרת מירי מסיקה בגעגוע. "כשקראו לי אמרו לי 'אסי דיין רוצה שתבואי לחדרו'. אני מאוד התרגשתי, והכנתי את עצמי ישר למישהו לא נחמד".
לא חששת? בכל זאת, הדימוי שלו הלך לפניו - הוא היה מכור במשך שנים.
"לא. מה גם מכור יכול לעשות לי? הוא גם הכי לא כזה. איזה מתוק הוא. חששתי ממשהו אחר לחלוטין. קודם כל, כשאתה פוגש את הגיבורים שלך בדרך כלל אתה מתאכזב. דבר שני - הכנתי את עצמי למישהו שהוא מרוחק וקר ומתנשא ובצדק, אבל זה לא היה ככה בכלל".
"הוא אמר 'אני רוצה להגיד לך שאני שומע אותך ברשת ג'', כאילו הכי סחי, 'אני אוהב את קולך והכי את השיר באה אליכם'. זה השיר שאתה הכי אוהב שלי? יש לי כל מיני שירים יותר אפלים, יותר כאילו מגניבים - 'לא, כי זו כאילו מציאות שאני יכול רק לדמיין, שאת באה הביתה ואבא שלך אומר הגיעה הנסיכה - מה, זה באמת ככה? זה קורה?'. מיד התחברנו, טיילנו לנו בפריז, צחקנו".
"במקום להביא פרחים, הוא כתב"
מירי מסיקה תכננה לחשוף את הסיפור שלה עם אסי דיין כבר לפני יותר משנה. את הכתבה הזו איתה התחלנו לצלם כבר אז: מסיקה סיפרה לנו איך החליטה אחרי מותו להלחין את המיילים שכתב לה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אלא שאז, במקום סיפור אהבה, התעוררה ישראל אל חושך: "אף פעם לא הייתה עליי כתבה שנפרסה לאורך כל כך הרבה זמן - היא התחילה בגלגול הקודם, לפני הספירה. האלבום היה אמור לצאת ב-8 באוקטובר, וזה פשוט לא יאומן מה שקרה מאז". ועכשיו, יותר משנה אחרי, היא חוזרת לפרויקט ההוא שהתחיל בפגישה בחדר מלון בפריז והמשיך בשרשרת מיילים שכתב לה דיין - שירי אהבה מקוריים ומטלטלים כמו שרק הוא היה מסוגל לכתוב, שהפכו למופע "שלך אסי".
והיא נזכרת במייל ששלח לה ב-3:15 לפנות בוקר, מייל שהפך לשיר במופע החדש שלה: "ממש נפל לי הלב, הוא לא ישן בכלל, 3:15 לפנות בוקר, ולא נעים לקפוץ להעיר את השכנים. בהתחלה חשבתי שאסי דיין שלח לי מכתב התאבדות - הבנתי שזה שיר אהבה, זה לא מכתב התאבדות, וגם מלא הומור: אף פעם לא ראיתי מאבק כל כך יפה ומעורר השראה של בן אדם עם מוות, וכמה הוא אוהב את החיים, וכמה הוא אוהב את האהבה. זה אסי שמפלרטט, שבמקום להביא פרחים או במקום להוריד חולצה, הוא כתב משהו".
מהצד זה נראה באמת שהוא התחיל איתך.
"כן, כן, לגמרי, אצלו תמיד כל מפגש הוא פוטנציאל לסיפור אהבה. גם אני כזאת. הוא גם כתב לי 'נ"ב אני אוהב את אפלטון אבל אני אוהב את האמת יותר' - כאילו רמז, אולי לא נהיה אפלטוניים בכל זאת".
כמה זמן זה נמשך?
"היו כמה לילות כאלה, ועוד כמה שהיה מחכה לי על הספסל בשדרה בנורדאו - זה היה שובר לי את הלב, לא כי אני משהו מיוחד, אלא כי הוא היה כל כך בודד כי בדיוק ליאור (בנו של אסי) הלך לגמילה והוא נשאר לבד. לבד. אף פעם לא פגשתי מישהו כל כך בודד".
שרת לו? הוא ביקש ממך לשיר?
"שרתי לו את 'באה אליכם' ואת 'היו לילות', זה היה כאילו 'תשירי, תשירי משהו'".
"ראיתי אותו מסניף, זה כאב"
על השיחות עם אורי והקנאה היא אמרה: "אמרתי לו 'אתה לא מתחרה בזה, זה בכלל לא... זה סתם, אתה לא מכיר אותי? אני גם כזו, זו סתם פנטזיה על פנטזיה. ותראה, כתוב, הוא מבקש שזה לא יהיה אפלטוני וזה אומר שזה אפלטוני. ואני אוהבת אותך וגם הבנאדם גמור, אתה מתחרה עם בן אדם גמור'. אבל אורי מכיר אותי ומבין מה עושה לי את זה ומה מרגש אותי באמת".
וזך עצמו מספר: "יש משהו במירי שידע להתחבר לאסי וגם להמיס אותו ולהיפך. לא משהו צהוב ורומן רומנטי, אבל באמת מפגש בין שני אנשים ובין שני דורות. לי ולאסי גם היה רומן אפלטוני, מתברר - אני מאוד מאוד אוהב את הדברים שהוא עשה, באמת. אין ספק שהוא מבריק, חד-משמעית, אז אני חושב שזה מפגש בין שני אנשים שהלב שלהם בחוץ".
ראית אותו משתמש (בסמים)?
מסיקה: "כן. פעם ראשונה שראיתי את האקט של ההסנפה זה היה הריטלין. זה לא היה קוקאין, זה היה ריטלין כי לא היה לו כסף לקוקאין, אבל ההסנפה הזאת הרגה אותי - זה היה נורא כואב. גם פיזית זה נראה לי נורא".
"הוא אמר לי 'תחזרי אליו'"
למרות הכול, הקשר בין דיין למסיקה התפוגג די מהר. מירי חזרה הביתה לאורי: "המשכתי בחיי. קודם כול, גם כשזה לא עובר לפן הפיזי, כשזה לא נהיה באמת, צריך להחליט - או להישאר שם או ללכת, כי זה נהיה אינטנסיבי. מתישהו צריך לעבור פאזה - או לצלול עמוק לתוך הדבר הזה, או לשחרר אותו לפני שהוא נהיה כואב מדי או שמתפחות איזו תלות. הוא (אסי) אמר לי 'תחזרי אליו (לאורי), תקשיבי, אין אהבה כזאת'. זה היה מקסים לראות שהוא כאילו קצת מתאהב בי אבל רוצה את הטוב בשבילי. היה לו לב יוצא דופן, באמת, גדול מדי אולי".
בתקופה שאחרי, על אף שהקשר נותק, הם נתקלו זה בזו כמה פעמים - ולא תמיד היה קל. "הייתה פעם אחת, הפעם האחרונה שראיתי אותו - זה היה הדבר היחיד שאני מתחרטת עליו - שהוא כבר היה במצב ממש קשה, עם פיליפינית ומרייר. באתי אליו, גם על שדרות נורדאו ואמרתי לו 'אסי', ליטפתי לו את הפנים. אחר כך הוא דיבר עם קרן (פלס), הוא שלח לה אז גם טקסטים להלחנה וכאלה ואמר לה 'תגידי לחברה שלך שאני רק חולה, אני לא מפגר'. זה הרג אותי - שלא היה סיום, שלא היה קלוז'ר יפה. כמו שהייתי מראה לכישרון המפואר שלו, הייתי מראה גם לזקנה שכבר מבזה את הבן אדם".
אז הפרויקט הזה הוא גם תיקון? התנצלות?
"כן, הוא גם קלוז'ר".
"רמת התשוקה הפתיעה אותי"
בביתו של ליאור דיין, הוא מציג לה את הדגל שהכין לבית - עם רטייה, נשק, פילם ומזרק: "זה הסמל של ממלכת דיין", ומסיקה מגיבה: "זה כמו במשחקי הכס". ובסלון הוא נזכר: "פעם אני ואבא שלי הסתובבנו איפשהו ובא אלינו אחד האלופים ואמר 'תקשיב, רק שתדע שגבעת חלפון עשתה יותר לצה"ל מאשר סבא שלך (משה דיין), הרבה יותר".
אחרי מותו של אסי, פנתה מסיקה לבנו ליאור דיין וביקשה אישור להלחין את המיילים שכתב לה. ליאור אישר מיד וצלל אל תיבת המיילים של אביו: שם גילה אין-ספור הודעות שלא שלח, ולא מעט מכתבי אהבה לנשים שונות: "הוא היה יושב לילות שלמים. המכתבים היו כל כך מדהימים שאמרתי 'אלה היצירות הגדולות ביותר שלך'".
היה משהו שגילית במיילים והפתיע אותך? שלא ידעת?
"כן, רמת התשוקה". ובמבט לאחור הוא אומר: "בן אדם הלך לעולמו והוא לא חשב שהוא כזה מוערך, בתוך נשמתו הוא לא ידע את זה וגם לא כלפי חוץ. מבחינתו, הוא לא היה שם דבר". ומסיקה מוסיפה: "גם בפריז היה תור לסרט שלו והוא אמר לי 'הם מעריצים פה את אבא שלי עוד ממלחמת ששת הימים, אני הבן של משה דיין, בגלל זה, זה לא קשור אליי'".
אחרי שמיעת אחד השירים בפרויקט, שמתחיל בקולו של האבא, אומר הבן ליאור: "כמה דברים חולפים לי בראש. אחד - וואו, איזה זמרת מירי ואיך היא דייקה את הדברים. שתיים - זה גורם לחשוב איזה בן אדם חד-פעמי מבחינת כישרון, ואיזה מזל יש לך שהיה לך אותו בחיים. תודה לך על הפרויקט הזה ועל הכבוד והאהבה שאת עושה".
"נטשו אותנו, ממשלה בלי אלוהים"
מתוך ההיכרות שלך, מה אסי דיין היה אומר על 7 באוקטובר?
"אסי היה שמאל רדיקלי. אסי אמר לאבא שלו להתפטר - 'דיין, תתפטר'. קודם כל הוא חזה את זה. פשוט הוא פרסם בחמישה באוקטובר בשנת תשעים ומשהו 'זה יבוא בשבת או בחג, והם יבואו, חיזבאללה וחמאס ביחד יתאמו מתקפה וייכנסו לבתים שלנו ויעשו את זה', כי אי אפשר להחזיק לטענתו כל כך הרבה שנים בלי פתרון. צריך להיות פתרון - מזוודות של כסף זה לא פתרון, או שאתה חותר לשלום או שאתה חותר למלחמה. היה פה מנהיג שלא חתר לכלום, 15 שנה רק חתר שלא יקרה כלום".
מה השתנה בך בעיקר בשנה הזו?
"זה לא רצח רק את בני עמי, זה רצח גם את האמונה שלי שכולנו בני אדם והאמונה בשלום, אז זה הפך אותי לבן אדם יותר לאומני. עכשיו תקשיב לי טוב, אני רוצה להגיד לך מה עוד נשבר בי - מה קרה למנהיג שלי? אני לא נגד ביבי. לא הייתי נגד ביבי. אני בעד מנהיג ישראל. אני בעד עם ישראל. ואני סירבתי להאמין שבנימין נתניהו לא רוצה להחזיר את החטופים. סירבתי להאמין. אמרתי 'לא יכול להיות'. וכשהוא פיטר את יואב גלנט והביא את ישראל כ"ץ - שבאמת אין לי שום דבר נגדו, בן אדם חמוד כנראה - אם יש מישהו אחד במדינה הזאת שחושב שישראל כ"ץ יותר מתאים להיות שר ביטחון בזמן מלחמה מיואב גלנט, אחרי כל ההישגים האחרונים, אני חותכת את הראש שלי".
"זאת אומרת, ברור שזה לא ענייני - בשביל לחוקק חוק שהוא נגד אחים שלי מכל הגזרות, שהם בסבב רביעי של מילואים: אני יושבת ואני אומרת 'אלוהים, זהו. נטשו אותי. נטשו אותנו. אין אף אחד. אין אף אחד. נטשו אותנו'. אני מרגישה שהממשלה הזאת שמלאה באנשים הכי דתיים, הממשלה הכי דתית שאי פעם הייתה, אין לה אלוהים. אין אלוהים. אין ערכים של יהדות, לא באמת, זו לא יהדות אמיתית. אין אלוהים".
"כמה בורים אתם יכולים להיות?"
כשמסיקה לא עומדת על הבמה או שרה, היא מנהלת ויכוחים סוערים ברשת עם גולשים אנטי-ישראליים. "כמה בורים אתם יכולים להיות, דפוקים שכמוכם? הצבא שלנו הכי מוסרי בעולם. מלחמה זה לא דבר מוסרי, אי אפשר לכמת, אבל החיילים שלנו הם זהב ויהלומים ולא ישכנעו אותי אחרת. אני בכוונה קוראת את הפוסטים האחרים ונכנסת לשם, אני רוצה להבין את הצד השני ומאיפה מגיעים אנשים אחרים, נורמטיביים".
"הדבר היחידי שאנחנו צריכים ללמוד זה להיות מאוחדים. להיות מאוחים זה לא לחשוב אותו דבר, זה לקבל את האדם השני למרות שהוא חושב אחרת וטועה בעיניך. זה החלום שלי, שאחרי שיראו את זה יגידו לי 'אנחנו אוהבים אותך אבל את טועה בעיניי'".
ונבוא לשמוע את המוזיקה שלך ונמשיך לשמוע אותה.
"לבוא לחבק אותי ולדבר איתי, עזוב את השאר. המוזיקה מגיעה, יש לה דרך להיכנס דרך סדקים".
"אסי הגיע מחוק וכל כך התרגש"
עכשיו מסיקה משיקה את שירי האהבה של דיין על הבמה. באלבום "שלך אסי" היא שיתפה פעולה עם שמות כמו גילה אלמגור, דודו טסה, שולי רנד וגידי גוב. את אחד הדואטים היפים בפרויקט, "אבל האהבה", היא מבצעת עם אלון עדר, שמחובר לדיין לא פחות ממנה: "פתאום פגשתי אותו, וראיתי שהוא אוהב ומעריץ את אסי כמוני, ממש, עם תשוקה. 'אתה מוכן לבוא ל...' - 'בטח שאני מוכן, תביאי'".
ועדר אומר: "אמרת אסי דיין, מבחינתי זה החיים שלי. אפילו עוד יותר מזה - אימא שלי (מיקי קם) היא שיפרה בגבעת חלפון, זה משהו להתמודד איתו, אני גדלתי עם זה. התחברתי תמיד לגבוה ולנמוך, שיש סרט בורקס ויש 'החיים על פי אגפא' והכול בא ביחד והוא גם הבן של הרמטכ"ל והוא שבור והוא יוצר - זה חזק ממנו".
ואורי זך, בעלה של מסיקה, מספר: "מה שהכי חשוב שהמיילים האלו הובילו לפרויקט מדהים. מדובר על עבודה של מירי במשך שלוש שנים כמעט - זה לקחת מייל שכתוב בשפה הכי מדהימה של אסי ולערוך ממנו פסקאות וטקסטים ולהפוך אותו לשיר, וכשצריך להשלים אז להשלים את זה בעצמך - איך אני משלים טקסט של אסי דיין? מי אני ומה אני?".
על הבמה היא מספרת על פעם שבה הזמינה את אסי דיין להופעה ("הוא הגיע מחוק לגמרי") ועשתה לו מחווה על הבמה ושרה את "שיר הפרחה" בטנגו: "הוא כל כך התרגש מזה, הוא קם וצעק לכולם 'הזמרת הזו הכי טובה בעולם'. ואני חשבתי לעצמי שזה מקסים כי אם אתה שיכור או מסטול, אתה אומר את האמת".
"נולדתי זמרת המלחמות"
בימים אלה, מסיקה חוזרת להופיע בהילוך גבוה. חוץ מהמופע החדש של שירי האהבה של אסי דיין, היא תשוב בקרוב גם לסיבוב נוסף עם הפילהרמונית הישראלית.
אני שואל שאלה אולי לא הוגנת, אבל אני אשאל אותה בכל זאת. אנחנו חיים את החיים שלנו לצד החטופים שעדיין לא חוזרים ולצד המילואימניקים שנמצאים.
"ש טבע אנושי - כמה אתה יכול להחזיק כאב? למזלי, הרפרטואר שלי זה מראש לגירושים, הלוויות וימי אבל אז זה ממש מתאים, כפפה ליד - זמרת המלחמות לגמרי, אני נולדתי זמרת המלחמות".
בחדר החזרות, עם הגיטרה ביד, היא שרה את "תן לשים את הראש על דיונה" ומספרת: "כשעבדתי על ההופעה, חיפשתי שירים שאסי התכוון שהם יהיו שירים וכמובן הלכתי לקלאסיקה ופתאום אני שומעת את המילים - איזה שיר מתוק ומלא הומור ואני מוצאת את עצמי שרה אותו ובוכה. קודם כל לשיר 'תן את הכבוד לצה"ל' - החיילים האלה, הגיבורים, שחוזרים סבב אחרי סבב וכבר פעם רביעית מתגייסים ומקריבים את החיים שלהם באופן מילולי כדי שאנחנו נחיה כאן. והם הגיבורים שלנו, הם באמת גיבורים".
עם הגיטרה ביד, היא מסכמת בחיוך: "כל מה שאני רוצה באמת זה לשים את הראש על איזו דיונה, הלוואי שזה היה כזה - שלא צריך לעשות כלום, ושהאויב הוא לא באמת אויב, שאפשר לחפש נפט. געגועים לגבעת חלפון".