הנה משפט שלא האמנתי שיצא לי מהפה: נועם ואיזבל הם הזוג הכי פחות פרובלמטי בחתונמי כרגע. אולי מדויק יותר יהיה להשתמש במילה "צמד", כי בכל זאת לא מדובר בזוג רומנטי - אבל הגענו למצב שבו הכימיה שלהם, חברית ככל שתהיה, טובה וטבעית יותר משל שאר הזוגות (ואני אמות על הגבעה הזו). העניין הוא כזה: נועם ואיזבל פיתחו שפה משלהם, שפה שמדברים אותה גם במילים וגם במבטים. ובגדול, נראה שהם די מבסוטים אחד על השנייה.
זה לא היה יכול לקרות בלי ירח הדבש; דווקא בזכות החוויה האיומה שהם עברו ביחד, הם מרגישים מאוד בנוח אחד עם השנייה. קצת כמו הקשר העמוק שנוצר בין תלמידים שסבלו יחד בטיול שנתי, עם היקיצה המוקדמת והמסלולים המתישים והיעדר המקלחת. אם ככה, הבונדינג של נועם ואיזבל עכשיו הוא כמו ההיי המטורף בנסיעה חזרה מהטיול, כשכבר חשוך בחוץ וכולם מסריחים, וצוחקים בקול רם מבדיחות פנימיות חדשות ועל אירועים ששלשום היו הכל חוץ ממצחיקים.
מה שמדהים זה שבאמת כיף להם ביחד. הסצנה שלהם במסעדה מספרת את כל הסיפור: איזבל של ירח הדבש הייתה נותנת לרביולי העלוב לבאס לה את הערב, אבל איזבל של עכשיו הופכת את הרביולי העלוב לבדיחה. אותו הדבר נכון גם לגבי סאגת הבזיליקום. איזבל בהחלט לא רוצה בזיליקום בשקשוקה שלה, אבל עכשיו היא לא מתווכחת עם נועם ממקום מקטין ומתנשא, אלא ממקום מתגרה ושובבי. וזה סוד ההצלחה של הקשר: האלמנט המשחקי הזה. היכולת לא לקחת את עצמם יותר מדי ברצינות, ולהפוך את ההבדלים ביניהם, וכן את המחלוקות ביניהם, לדלק קומי. עם זאת, יש בי חשש שזה רק בונדינג של אחרי טיול שנתי. כלומר, אני תוהה אם ההיי יחזיק לאורך זמן, ומתקשה להאמין שהחברות תהפוך לזוגיות (והפגישה עם יעל מחזקת את ההרגשה הזו). אבל אני מקווה שאני טועה.
ומנועם ואיזבל המקוריים לנועם ואיזבל החדשים: אופיר ואולה עדיין בסיישל, ומפרק לפרק הדינמיקה שלהם קשה יותר לצפייה. אני לא יודעת מה יותר גרוע: השתיקות הארוכות או הניסיונות הכושלים לנהל שיחה בסיסית. הניצוץ של אולה כבה, היא נראית מחוקה לגמרי, ומלאי הסבלנות שלה אזל. קודם כל אני רוצה לומר שאני מבינה בדיוק למה אופיר מרגיז אותה כל כך. הוא לא עושה את זה בכוונה, הוא פשוט כזה, וזה מה שהופך את הסיטואציה לכה מאתגרת (עבור שני הצדדים). עם זאת, האמפתיה שיש לי לאולה הולכת וקטנה. אני לא מצפה ממנה ליהנות, או להעמיד פנים שהיא נהנית - אבל אני כן מצפה ממנה לדבר תכלס ולהפסיק לשגע את אופיר.
אולה טוענת שהיא צריכה שאופיר "יוביל", אבל כשהוא מנסה להוביל היא מתרחקת. היא כועסת כשהוא מדבר וכועסת כשהוא לא אומר שום דבר. בשלב הזה, זה כבר לא כל כך משנה מה הוא עושה או לא עושה - היא לא מרוצה. אז כן, אני חושבת שאולה צודקת כשהיא מניחה שאופיר היה מתייחס באותה צורה גם לכל אישה אחרת, כלומר, שהיחס שלו אליה לא אישי אלא גנרי. עם זאת, אני לא חושבת שהיא באמת רוצה את החיזור שהיא מבקשת. היא הרי לא נמשכת אליו.
אני לא יודעת אם אולה נצמדת לנרטיב ההובלה בגלל שהיא לא מצליחה לנסח בצורה מדויקת את מה שהיא מרגישה, או בגלל שהיא בכלל לא מבינה מה היא מרגישה, או בגלל שהיא מנסה להימנע מדחייה מוחלטת של אופיר. יכול להיות שכל התשובות קצת נכונות. בכל מקרה, אם אולה מנסה לא לפגוע באופיר, זה לא הולך לה. ההתנהגות המנוכרת שלה, והתשובות המעורפלות לשאלות שלו, פוגעות בו יותר מכל אמירה נחרצת. מצטבר בה תסכול, אבל היא לא נותנת לתסכול הזה לצאת בצורה מבוקרת ומסודרת, אז הוא הופך לטינה - וזה קשה גם לאופיר וגם לה. הגיע הזמן שהיא תתלוש את הפלסטר ופשוט תגיד לו, חד וחלק, שהיא לא כל כך בעניין (בתוספת "בינתיים" או שלא, לבחירתה). וכן, זה יהיה כואב, אבל לפחות הוא יקבל את הוודאות שהוא כל כך מחכה לה. ואולי הצהרה כזו תוכל לספק גם לאולה עצמה סוג של הקלה.
אגב תלישות של פלסטרים שצריכות להיעשות: נשגב מבינתי אך הגענו לפרק 17 של חתונמי ומור וחיה עדיין איתנו, אבל היר ווי אר. אומנם הם סוף סוף ישנו ביחד במיטה בפעם הראשונה, אבל אף אחד לא ישכנע אותי שזה היה כיף למישהו - ומור בוודאות גנב לחיה את השמיכה. אז כן, גם ה"שיפור" לכאורה הוא לא באמת שיפור. חיה ממשיכה להתנהג כמו ילדה מאוהבת (שמאוהבת ברעיון של אדם ולא באדם הממשי), וברגעים האלה היא נראית כאילו היא איבדה כל קשר עם המציאות. מור, מצידו, עדיין טוען שהוא רוצה להישאר בזמן שהפנים שלו מספרות שהוא מת לברוח. הוא באמת בורח, אגב, בימים שבהם אין מצלמות. זו השבת השנייה שלהם בנפרד, וחיה מרגישה לבד - אבל אני חושבת שהבדידות הקשה ביותר היא דווקא זו שהיא חווה כשמור כן לצידה.
האירוע הכי מסעיר בפרק היה כנראה המפגש עם החברים של מור, אז בואו נצלול: חיה אכן אכלה את הראש, ואכן חשפה יותר מדי, אבל ייאמר לזכותה שהחברות של מור הן ששאלו אותה את השאלות העסיסיות (ועוד העזו לטנף עליה אחר כך בטסטה). כמו כן, חשוב לציין: חיה לא פתחה את הסיפור המלא של הנטישה בוואל דיזר כדי להשחיר את מור, או כדי למשוך את החברות שלו לצד שלה - היא פשוט לא שלטה בעצמה. כלומר, היא לא הייתה מחושבת, היא פשוט הייתה לא מווסתת. לא שזה יותר טוב. בכל מקרה, משם והלאה זה רק המשיך והתדרדר, כשמור וחיה התחילו לריב לעיני כל. גם הריב הזה, כמו כמה מקודמיו, עסק בנושא הדת. ואני אמשיך לומר שהדת אכן משמעותית כאן, אבל היא לא המהות. כשחיה אומרת "מי שרוצה עושה" (וצודקת, אגב), היא לא מדברת על שבת במובן הדתי אלא על סופ"ש במובן הרומנטי.
אי ההבנה ביניהם רק מחריפה בפגישה עם גלעד. קשה לי לתפוס צד כששתי האפשרויות כל כך לא מפתות, אבל בתרחיש הספציפי הזה אני נוטה לצד של חיה. כי אומנם היא מתישה לעתים, אבל היא בהחלט לא מדמיינת. ההתנהגות של מור לא הייתה יכולה לגרום לאף אחת להרגיש רצויה. בטיפול הזוגי, הוא לא היה הוגן כלפיה - מתייחס אליה בקרירות, וגם לא מוכן להכיר בכך שהוא מתייחס אליה בקרירות (ועל זה הוא מקבל את האישור של גלעד - שזה החלק הכי מאכזב).
נסיים עם בר ואור, שבאמת לא עשו משהו יותר מדי מעניין בפרק של אתמול. קצת בדיחות לא מצחיקות, קצת הפגנות חיבה בציבור (שאפו, בר) וקצת מהשיחה הקבועה על שני הגברים שבר חיה איתם את חייה: אור הרגיש והעדין שמתגלה כשיש אפשרות לפרטיות (הייתי משלמת כסף בשביל לפגוש אותו) - מול אורי, איש המכירות הפטפטן שמריץ דאחקות ועושה שואו למצלמות. הפיצול הזה הוא בעיה אמיתית, אבל גם כזו שתהפוך להרבה פחות מרכזית בסיום היום ה-42. האם בר ואור יגיעו לשם? נחכה ונראה.